מקנא בך!

כולנו מכירים את הסיטואציה בה נולד ילד חדש וחמוד למשפחה, ב"ה. כולם שמחים ומאושרים. כולם, חוץ מאחד. או אחת. אותו האח (או האחות) שהיה עד עכשיו הקטן בבית. הוא לא ממש שמח. לעתים אפילו ניתן למצוא אותו "מלטף" בחוזקה רבה את האח החדש... דורך... ובעיקר - מרבה לבכות. ובכן, מה קרה? הרי ב"ה זכה באח חדש, על מה כל המהומה?

זהו הרגש המכונה בפינו - קנאה. האח, הכמעט הכי קטן, מקנא באחיו שרק עתה נולד. גם הוא רוצה את תשומת הלב והיחס לו זוכה התינוק. בנוסף, הוא גם חושש למעמדו החדש. קנאה זו הינה תופעה טבעית המתרחשת כמעט בכל פעם שנולד ילד חדש במשפחה. רובנו מרגישים בסיטואציות מסוימות, במידה זו או אחרת, כמו אותו ילד המקנא באחיו, בחבריו, בשכניו… כל אחד ברמות שונות. האחד מקנא בכסף, באוטו ובפלאפון של חברו, השנייה מקנאה ביופי, בבגדים, בתכשיטים של חברתה, השלישי מקנא במקובלות החברתית, באהבה, באהדה לה זוכה חברו, והרביעי מקנא בחברו המצליח להתקבל ללימודים, לעבודה (או לכל דבר אחר).

כולנו נסכים על כך שרגש הקנאה הינו רגש טבעי ואנושי. כשאני, לדוגמא, נכשלת בטסט השישי, כאשר חברתי עברה בטסט הראשון, זה עלול לעורר קנאה. כשאני משקיעה הרבה יותר, אך מצליחה הרבה פחות מאחרות, גם זה מעורר קנאה.

אם כן, מהי קנאה? כיצד היא נוצרת?

השוואה יוצרת קנאה

קנאה נובעת מתחושת קיפוח: "גם אני רוצה! זה לא פייר… למה לו הולך בקלות ולי לא?". כלומר, תחושת הקיפוח מתעוררת מתוך השוואה שאדם עושה בינו לבין חברו. כשהאדם משווה עצמו לשני, ויוצא "מופסד", הוא מקנא, רוצה גם, ומרגיש שזה לא הוגן. חשוב לציין, שלעתים אנו אפילו לא שמים לב שמה שאנו מרגישים זוהי קנאה. לעתים יש בתוכנו תחושות אחרות על אנשים, כגון: כעס, ביקורתיות וכדו´, אך פעמים רבות, תחושות אלו נובעות מהקנאה.

על הקנאה נכתב: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (פרקי אבות, ד´, כ"ח). מה כל כך נורא בקנאה? מה כבר קרה? מדוע היא כל כך חמורה עד שהיא מוציאה את האדם מהעולם?

תוצאות הקנאה

כדי להשיב על השאלה, ננסה לבחון את תוצאותיה של הקנאה.

מהי התוצאה הסופית אליה מובילה הקנאה? ישנן שלוש תוצאות עיקריות:

כעס - על מושא הקנאה, כעס או גם אכזבה מעצמי על שאני מקנא, ולעתים גם כעס על בורא עולם "המפלה" ביני לבין חברי. הכעס עלול להביא לריחוק ולפירוד ביני לבין מושא הקנאה, ביני לבין עצמי וביני לבין בוראי.

עצבות וחוסר עשייה - הקנאה עלולה לעורר בנו את תחושת העצבות. עצבות על כך ש"לאדם השני הולך יותר טוב ממני…". עצבות, כידוע, עלולה להביא לחוסר חשק לעשות ולפעול, ללאות ולעצלות. לעתים הדבר גם עלול להביא אותנו לתחושת ייאוש: "אם כולם מצליחים ואני לא, כנראה שאין לי סיכוי…". מתוך כך המרץ לעשות - דועך.

תחושת חוסר ערך - הקנאה בזולת עשויה להביא אותנו לחוש חסרי ערך. ההשוואה לזולת מפחיתה, לפחות בהרגשה שלנו, את הערך שלנו. את הדימוי העצמי שלנו בעיני עצמנו. "אם הוא כל כך מצליח, כנראה שאני לא ממש שווה…". התוצאות הללו ממחישות באופן ברור, כי הקנאה יכולה להזיק לנו ולגרום לתחושות לא טובות בלב.

התמודדות עם קנאה

וכעת, שאלת השאלות - כיצד מתמודדים עם הקנאה? ראשית, כמו בדברים רבים בחיים, הדבר הבסיסי והחשוב הוא לזהות את הקנאה. לעתים, כמו שאמרנו, הקנאה מסתתרת במסווה של כעס, רוגז, עצבות, ייאוש וכדו´. לכן, השלב הראשון הוא לזהות שאני מקנא.

השלב השני, הוא להבין בשכל - מדוע זה לא טוב לי? מדוע לא כדאי לי לחוש כך? מדוע זה פשוט לא נכון? בכוחה של ההבנה השכלית הזו להשפיע על הרגש ולסייע בהתמודדות עם תחושת הקנאה. לשם כך, ננסה להביא מספר נקודות, שיכולות לבאר לנו מעט יותר את ה"זיוף" שמאחורי הקנאה.

הזיוף שבקנאה

ראיה חיצונית: הקנאה נובעת מתוך התבוננות חיצונית שלנו על האחר. התבוננות שאינה מקיפה את הכל, ושאינה מסוגלת לדעת הכל. אין לנו מושג אמיתי מה עובר על השני. יכול להיות מישהו שמאוד מצליח במבחנים, אך מרגיש נורא עם אשתו. יכול להיות מישהו שיש לו המון כסף, אך כבר שנתיים שהוא לא הרגיש מאושר. וגם אם יהיה נדמה לנו שבאמת הכל אצלו בסדר, איננו יודעים מה צופן לו העתיד ועם אלו ניסיונות הוא עתיד להתמודד, כך שההשוואות הללו הן חיצוניות ושטחיות, ואינן מסוגלות לראות את התמונה כולה. זו "לא חכמה" לקנא באדם, שמצד אחד אהוב בחברה, אך מצד שני יש לו בן מאוד חולה. איננו יודעים מה באמת קורה לשני וכיצד נראים החיים שלו - וממילא כל השוואה היא חלקית ולא נכונה.

"אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימא": פירוש אמרה ידועה זו של חז"ל מסבירה, שלעולם אדם אינו יכול "לגעת", "לקחת" משהו השייך לחברו, בין אם מדובר בכבוד, בין בכסף, בין בתפקיד, בין במעמד חברתי - לכל אדם יש את מה שהוא אמור לקבל, ואף אחד אינו יכול לגעת אפילו בקמצוץ ממה שיש לו.

נמשיל זאת למשפך: נדמיין כי בשמים למעלה ישנו משפך גדול, שמעניק שפע ליקום. לכל אדם ישנו צינור אישי משלו. בכל פעם מכניס המשפך דבר אחר לצינור של אדם מסוים. לאחד הוא שופך שמחה, לשני אהבה, לשלישי עושר וכו´ בהתאם למה שמיועד לו מלמעלה. הוא שופך כמות מדויקת לכל אדם, וכמות זו אינה קשורה לכמות אותה מקבל השני. לכל אחד צינור מיוחד משלו ואי אפשר "לגנוב" מהשני. כך יוצא, שעצם העובדה ששכנתי מצליחה במשהו, למעשה, לא לוקח ממני שום דבר! ההצלחה של האחר אינה תלויה או קשורה בי. מה ששלו - שלו, ומה ששלי - שלי.

כל שפע מותאם לתפקיד ולייעוד האישי: לכל אדם ישנו תפקיד מסוים לעשות בעולם, ישנם ניסיונות אישיים שהוא צריך לעבור בעולם, וממילא כל מה שהוא מקבל, או לא מקבל - מותאם לו ולתוכנית האישית שלו בחיים. כל אדם מקבל, או לא מקבל, דברים מסוימים, בהתאם למה שנכון ומועיל עבורו. כך, שאם לחבר שלי יש המון כסף ולי יש רק קצת, או שחברתי התחתנה מהר ובקלות ואני לא, כנראה שזה מה שמותאם לייעוד האישי שלי וזה מה שמתאים לי. הקב"ה מעניק לכל אדם את מה שהוא צריך על מנת שיוכל למלא את שליחותו בצורה הטובה ביותר.

השפע שלנו, התכונות שלנו, ההצלחות והכישלונות שלנו, כל אלו מותאמים לנו באופן אישי, באופן שיהיה הכי טוב עבורנו. לכל אדם ישנן משימות חיים אחרות, כך שההשוואות בין אדם אחד לאחר אינן אמיתיות ואינן נכונות.

* * *

לסיכום, נאמר, כי ככל שנחזק בהבנתנו השכלית את הנקודות הללו, נוכל להתמודד ולהתרחק יותר ממידת הקנאה. ההבנה השכלית מטרתה להשפיע על הלב ולהרחיק ממנו את הקנאה. כמו שאמרו חז"ל "איזהו עשיר, השמח בחלקו". השמחה והשלמות האמיתיים יכולים לנבוע מתוך ההסתכלות שלנו בעצמנו ובמה שיש לנו! זוהי הסתכלות בונה, מצמיחה וחיובית הרבה יותר.

בהצלחה!