עמיר בניון: "כיום אני כותב ממקום טהור יותר"

הייתי בשיא הקריירה, הופעות בתל-אביב, מכירת דיסקים. הכל. אבל בתוכי הרגשתי ריקנות. הגאווה שהייתה בי הביאה אותי למצב שאני אדם שלא מאמין בבני אדם, מתחיל להכליל אוכלוסיות שלמות, ולא מוכן לשמוע שום טענה. התחלתי לראות שאני הולך למקום לא טוב, בגלל ששיקרתי לעצמי. וזה גדל וגדל, והתנפח – עד שזה התפוצץ, ושלח אותי לעשות משהו עם עצמי.

לקחתי הפסקה מהכל. מתוך הרגשת אומללות וריקנות שקשה להסביר אותה. ליקקתי את הפצעים הרוחניים שלי. התחלתי להתפלל בבית הכנסת כל יום, וללמוד קצת תורה. פגשתי רב שהדריך אותי מה ללמוד ואיך. לאט לאט התחלתי להבין מה קורה איתי ומה השאיפות הנכונות של האדם.

בעקבות אחי, זכיתי לחזור בתשובה. מתוך כך התחתנתי, הבאתי ילדים לעולם כדי לחנכם לתורה ולמצוות. אני לא יודע איך הייתי היום ללא החזרה בתשובה. מאוד קל להישאר רווק בן 37, שלא עושה כלום ונותן לחיים לזרום בלי מטרה וייעוד.

אנשים חושבים שזה קשה לקום יום אחד ולשים כיפה, אך דווקא ברגע שהחלטתי לשים – זה הרגיש לי טבעי. אני זוכר שעליתי לבמה בהופעה בפעם הראשונה עם כיפה, וזה עבר לי חלק. אנשים ראו את זה כחלק ממני, בלי לשאול שאלות ולהביך. זה התקבל כדבר מובן מאליו, ב"ה.

כיום, כשאני כותב שיר – אני אמנם יוצר מאותו מקום שיצרתי גם לפני 10 שנים, אך כעת זה ממקום יותר טהור. פעם כשכתבתי על אמונה, אהבה או שמחה – לא באמת הבנתי את המושגים הללו. היום אני כבר מתחיל להבין אותם מהמקום היותר אמיתי שלהם.

בתפילות שלי אני מבקש מהקב"ה שיעזור לי להרגיש את האני האמיתי שלי, ואזהה מה אני אמור להיות ולעשות. שהילדים שלי יאריכו ימים, יהיו יראי שמים ויעסקו בתורה שהיא הדבר שעליו כל העולם הזה עומד. אני אמנם לא למדתי הרבה תורה בחיי, אך אני יודע שבלי תורה אין שום דבר. שה´ יצליח אותנו ואת כל עם ישראל.