כמה זמן אפשר לשהות מתחת למים?

אחת השאלות הרגישות והנפוצות בדברי ימי עמנו הסוערים הייתה "שאלת העגונות". פעמים רבות נעלמו בעלים שנמלטו מפחד האויב, תוך כדי מלחמה, יציאה לגלות, ועקב מאורעות אחרים, וגדולי הפוסקים נדרשו להכריע בכל מקרה, אם בעלה של עגונה זו או אחרת עדיין בין החיים אם לאו. ההכרעה הייתה קשה שבעתיים אם התברר שהיו עדים לנפילתו של הבעל למי הים, או לטביעתו בנהר, אך איש לא ראה אותו יוצא מהם. לשאלה זו ספיחים ושאלות רבות, והעיקרית שבהן היא: מהו משך זמן שהייתו של אדם בתוך המים, שלאחריו ההלכה מתייחסת אליו כאל אדם מת?

הגמרא במסכת בבא קמא מספרת על אדם בשם נחוניא, שכונה "חופר שיחין", על שם שחפר בורות גדולים ועמוקים בהם נקוו מים להרוות את צמאונם של עולי הרגלים בדרכם לירושלים. יום אחד כשלה בתו של נחוניא ונפלה לבור גדול. אנשים רבים אצו לחלות את פני התנא רבי חנינא בן דוסא, שיתפלל להצלתה. הגמרא מספרת (עיין רש"י שם) ש"בשעה הראשונה" אמר להם "שלום", כלומר: אפילו אם היא עדיין נמצאת בבור המים היא לא מתה. "בשעה השנייה" שוב אמר להם "שלום". ו"בשעה השלישית" אמר להם "עלתה", היינו: כעת כבר חלף זמן רב מכדי שתוכל לשרוד בתוך בור המים, וודאי שהיא ניצלה באורח נס. ואכן, לאחר מכן סיפרה הילדה שזקן אחד, אברהם אבינו בכבודו ובעצמו (רש"י ד"ה "וזקן מנהיגו"), הזדמן לה להצילה. לכאורה מפורש בגמרא שאין לקבוע את מות האדם אלא לאחר שלוש שעות של שהייה במים. ואכן, אחרונים רבים ("תורת אמת" סימן א´, "אליה רבה" סימן י"ב) מפרשים, כי הריב"ש (שו"ת סימן שע"ז), הפוסק כן, מסתמך על סוגייתנו.

אמנם, המהרי"ט (שו"ת אבן העזר סימן כ"ו) מעלה את השאלה המתבקשת מאליה, האמנם יתכן שילוד אשה ישהה במים משך זמן העולה על שעתיים וישרוד בלא אספקת חמצן לריאותיו? על כן כתב המהרי"ט, כי כאשר הגמרא מונה את זמן שהיית בתו של נחוניא בבור ואומרת "שעה ראשונה", "שעה שניה" וכו´ אין כוונתה לפרק זמן של 60 דקות, כי אם למספר הפעמים בהם פנו האנשים אל רבי חנינא בן דוסא, וכאילו נאמר "בפעם הראשונה" בפעם השניה" וכדומה.

כהסבר נוסף לשאלה זו אומר המהרי"ט, כי ייתכן שבתו של נחוניא לא נפלה לתוך המים, אלא נתפסה בשארית כוחותיה בזיזים שהיו קבועים בדפנות הבור. אולם, אם הייתה טובעת במים, לא הייתה יכולה לשרוד שעה ארוכה.

כמה זמן יש בשעה? מהרי"ט מביא ראיה נפלאה לדבריו, שאין חובה להגדיר "שעה" כפרק זמן של חלק אחד מתוך עשרים וארבעה חלקים של היממה. שהנה המשנה (סוטה ט,ב) אומרת שמרים המתינה שעה אחת על שפת היאור למשה רבינו, ובתמורה לכך היא זכתה שבני ישראלהמתינו לה שבעה ימים בעת שנצטרעה. ובתוספתא (סוטה פרק א´ הלכה ד´) נאמר, שמרובה מידה טובה ממידת פורענות פי 500. חשבון פשוט מעלה, כי בני ישראל היו צריכים להמתין למרים הנביאה 500 שעות. אולם, בני ישראל התעכבו בגינה שבוע ימים בלבד, היינו: 168 שעות. מוכח, אפוא, כי המונח "שעה" גם בא לציין פרק זמן בלתי מוגדר ותחום.עם זאת, כתב הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (שו"ת תנינא מ"ז), כי אין להקל בדברי הריב"ש, אלא יש לפסוק כפשטות דבריו ורק לאחר שלש שעות של שהייה במים אפשר להכריע שהבעל אינו בין החיים.