זהירות במושג "לימוד לשמה"

כפי שלמדנו, ראוי לכתחילה להעניק לילד פרס כדי לתת לו חשק ללמוד תורה. ואין להקשות ממשנת אנטיגנוס איש סוכו (אבות א ג) שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". שהרי הרמב"ם כותב וזו לשונו: "והאשימו [חכמים] לאנטיגנוס איש סוכו בבארו לַהמון מה שביאר, ואמרו בזה: ´הזהרו בדבריכם´", עד כאן לשון הרמב"ם.

ומדוע האשימו חכמים את אנטיגנוס? מבאר הרמב"ם: "והיו לזה החכם [אנטיגנוס] שני תלמידים, שם האחד צדוק ושם השני בייְתוס, וכאשר שמעו שאמר המאמר ["שלא על מנת לקבל פרס"] יצאו מלפניו, ואמר האחד לחברו: ´הנה הרב אמר בפירוש שאין לאדם לא גמול ולא עונש ואין תקוה כלל´. כי לא הבינו כוונתו, וסמך האחד מהם ידי חברו ויצאו מן הכלל... וקראום החכמים – צדוקים ובייתוסים", עכ"ל.נמצא שאין דעת חכמים נוחה מדברי אנטיגנוס. אמנם משנת אנטיגנוס היא אמת לאמיתה, והדרגה הנעלית והרצויה היא לעבוד את ה´ שלא על מנת לקבל פרס. מכל מקום, עם ילד יש לנהוג כפי הבנתו וחולשת שכלו, ולעודדו ללמוד על ידי פרסים.

יש שמגדילים לעשות: לא די שאין נותנים לילד פרס, אלא גם כאשר הוא מבקש, הם גוערים בו ומזכירים לו את משנת אנטיגנוס. אך זאת יש לדעת: אם הילד לא יקבל פרס – לא יהיה לו חשק ללמוד תורה, והוא עלול למאוס בתורה חלילה! כיום, לחולשת הדור, גם המבוגרים זקוקים לעידוד על ידי דברים ש"לא לשמה" – תוספת מלגה על שמירת סדרים, מבחנים וכדו´.

והגאון רבי איצלה מפטרבורג זצ"ל הסביר זאת על דרך משל, ללוליין שהולך על חבל תלוי בין שמים וארץ. אף שלבסוף הוא יקבל טבין ותקילין על פעלוליו – עדיין בשעת מעשה כל מחשבתו היא על חייו, שלא ייפול למטה. כך בעניין הלימוד: אמנם מקבלים מלגה, אך בשעת הלימוד הראש מונח בסוגיא, ואין נותנים את הדעת כלל על השכר.

כיצד בזמן התלמוד עודדו ילד ללמוד תורה? מעשה ברב [שֵם חכם] שהזדמן למקום שהייתה שם בצורת, וביקשו ממנו אנשי המקום שיתפלל שירדו גשמים. עמד והתפלל אך לא נענה. ניגש אחריו אדם אחר להתפלל, וכאשר אמר: "משיב הרוח", מיד נשבה הרוח, וכאשר אמר: "ומוריד הגשם", מיד ירדו גשמים.

רב רצה לדעת באיזו זכות נענה אותו אדם, ולכן שאל אותו: "מה מעשיך?". השיב לו: "מלמד תינוקות אני", והוסיף: "מלמד אני בני עשירים ובני עניים כאחד, ומי שאין ביכולתו לשלם עבור שכר הלימוד, איני לוקח ממנו שום תשלום. ויש לי בריכות דגים שמהם אני מתפרנס, וכל תלמיד שאינו לומד, אני משחדו בדגים – מפייס את אותו תלמיד עד שבא ללמוד".

ומכאן למדים כי מלמדי תינוקות העושים מלאכתם נאמנה, ואף לפנים משורת הדין, זוכים לדרגה הגבוהה – שהקב"ה נענה מיד לתפילתם, ובידם לבטל גזרות. ותלמיד המתרשל בלימודו, לא רק שאין לדחותו, אלא יש לשדלו בדברים שאוהב כדי שירצה ללמוד.