הבית היהודי כמפעל חיים: ראיון עם הרבנית תהילה אברמוב

כאשר קיבלה הרבנית אברמוב את הבשורה המרה והפתאומית על מותו של אביה האהוב זצ"ל, פקדו את הבית עשרות אנשים שביקשו לנחם את בני המשפחה, בתקופת השבעה. בין המנחמים, הגיע גם אב בתי הדין של דרום אפריקה, הרב אלוי זצ"ל, שהיה ידיד קרוב של אביה. הרב דיבר ארוכות בשבחו, ובין היתר סיפר לה עליו סיפור, שעל אף העובדה שהיא ואביה היו קרובים מאוד בחייו - היא מעולם לא ידעה עליו, כנראה מתוך צניעותו האופיינית ורצונו להצניע את מעשיו.

"אבי הגיע לדרום אפריקה כבחור ישיבה שלמד תורה מהרב שמעון שקופ זצ"ל ומהרב יואל ברנציק זצ"ל בליטא לפני השואה, וכך ניצל מהתופת", מגוללת הרבנית את סיפורו, "בעוד לדאבון לב - הוריו לא הספיקו לברוח ונספו שם. כך, ממשפחה חרדית ענפה - רק הוא ושני אחיו נותרו, להמשיך את הגחלת היהודית של המשפחה. למרות הכל, אבי היה יהודי שומר מצוות שהקפיד מאוד על קדושת השבת. כשהוא הגיע לדרום אפריקה לראשונה, הוא נדהם לגלות כמה יהודים שם אינם שומרים שבת. הוא לא שיער לעצמו את גודל התופעה, והדבר הכאיב לו לאין שיעור, בייחוד היות שהוא ידע שהסיבה העיקרית לחילולי השבת היתה שיקולי פרנסה.

"בשלב מסוים החליט אבי לעשות מעשה וייסד את הגמ"ח לשמירת שבת; הוא נהג לעבור בין בתים רבים של יהודים ולשאול אותם: כמה שווה השבת שלכם?, כשהכוונה היתה כמה הם מרוויחים מהעבודה בשבת. ומשנקבו בסכום מסוים, היה אבי שואל: אם אשלם לכם את הסכום שאתם מרוויחים מעבודה בשבת, האם תהיו מוכנים לשמור אותה כהלכתה?, הצעה זו קסמה ליהודים רבים, שהסכימו וחדלו מעבודה בשבת תמורת הסכום ששילם להם בקביעות, מדי שבוע. בסופו של דבר, בזכותו משפחות שלמות התחילו לשמור שבת מחדש. כששמעתי  זאת, התרגשתי מאוד מהסיפור הזה, במיוחד כי אני יודעת שהוריי לא היה אנשים אמידים ובוודאי לא הייתה להם אפשרות כלכלית לעמוד בזה, ואני מדמיינת את התמונה של אבי - מגייס כספים במסירות נפש למטרה הזאת".

הדרכת חתן וכלה: תחילתו של מפעל חיים

"בו בזמן", מוסיפה הרבנית, "היתה אמי ע"ה עורכת בביתנו בכל שבת אחר הצהריים מפגש לבנות מהשכונה. מדובר היה בכמאה בנות(!), שהיו מגיעות אלינו הביתה, ואמי היתה מגישה להם כיבוד שאפתה במיוחד, מספרת סיפורי פרשת שבוע, משחקת ושרה איתם - הכל כדי שישמרו שבת ולא יחללו אותה בחוצות. גם הורי בעלי מסרו נפשם בחינוך ילדיהם; הם שלחו אותו ללמוד בישיבה בארץ ישראל בגיל צעיר במסירות נפש מעוררת הערצה. אני זוכרת עד היום איך סיפרה לי חמותי ע"ה, כיצד כל השכנים הגיעו לביתם לפני מעשה לצעוק עליהם כיצד הם חושבים ומעיזים לשלוח ילד צעיר ללמוד בארץ ישראל. זה לא היה נפוץ בזמנים ההם ובטח שלא קל. אפשר לומר שהורינו זצ"ל התוו עבורנו את הדרך שבה נלך ואנו עד היום מנסים בסייעתא דשמיא ללכת בעקבותיהם".

מלבד ההשראה העמוקה שספגו בני הזוג כבר משחר ילדותם בבית, לתחילת העיסוק שלהם עצמם בקירוב ובחינוך, יש גם סיפור מיוחד: לפני כארבעים שנה, החל הרב אברמוב לקרב בחור יהודי רחוק מהיהדות שפגש ושעמד לפני חתונה. הבחור אמנם החל להראות סימני התלהבות ורצון להתקרב, אולם ארוסתו, היתה עדיין מרוחקת מהיהדות לחלוטין. בהתאם לכך, הרב ידע שאי אפשר לתלות את שמירת הטהרה לאחר החתונה רק בבחור שאותו הוא לימד, ושהבחורה חייבת לקבל בעצמה הדרכה מפורטת כיצד יש לנהוג והסבר מעמיק למהות המצווה הזו.

בסופו של דבר, החליט הרב להטיל את המשימה על אשתו, ומשזו הבינה את כובד האחריות שבהדרכת הכלה הצעירה - שאלה בעצת בעלה לפי אילו פסקים ללמד את הבחורה. הרב הפנה אותה עד לגדול הדור, הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, והיא לא חסכה במאמצים וכיתתה את רגליה עד לביתו כדי לשאול אותו שאלות ולשמוע מפיו פסקים מדויקים בנושא. שכן המדובר הוא במצווה שמוגדרת בתורה כדיני נפשות ממש. "עד היום יש לי את הדפים שבהם כתבתי את פסקיו של הרב", מעידה הרבנית, "ושכבר הספיקו להצהיב".

לעילוני נשמת הרב אלישיב: ספר תורה של נשים

במשך השנים, גדלה המודעות והמעורבות של בני הזוג אברמוב בלימוד תורת הבית. "הבנתי שלא אוכל לשלם לנשים כסף כדי שישמרו טהרת המשפחה, כפי שעשה אבי בעניין שמירת השבת", מסבירה הרבנית, "כסף לא יעזור, רק הסברה מתוך הלב. המטרה היא להפיץ קדושה וטהרה בעם ישראל".  כך, לפני 28 שנה הם ייסדו לראשונה את ארגון "חינוך לחיי המשפחה" (ח.ל.ה), בהתייעצות עם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל והגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל. מדובר בארגון התנדבותי, הפועל עד היום, כשמטרתו היא הפצת טהרה, שלום בית, צניעות וקדושה בעם ישראל, בארץ ובעולם. מאז הם גם מוסרים סדרות שיעורים - הרב מכשיר מדריכים לחתנים ואילו הרבנית מכשירה מדריכות לכלות. המדריכים והמדריכות מלמדים גם נשואים - מכל המגזרים.

רבים בוודאי מכירים לפחות ספר אחד מהמגוון שהם הספיקו להוציא לאור עד היום, כדוגמת: "שניים שהם אחד" - העוסק בזוגיות ושלום בית, "משפחתנו - כוחנו" - העוסק בחינוך ילדים, "סוד הנשיות היהודית" -  העוסק בטהרת המשפחה, "ישר מן הלב" - העוסק באמהות והנקה, וכן "הנסיכה הייחודית" העוסק במצוות הצניעות. מלבד זאת הם גם מרצים ומוסרים שיעורים בכל רחבי הארץ והעולם. עם השנים, הפכו בני הזוג אברמוב למבקרים תכופים בביתו של הרב אלישיב זצ"ל, שכן העיסוק הרחב בצרכי ציבור של הזוג, עורר גם צורך גדול להפנות לרב שאלות רבות בנושאים שונים.

לפני כשנה, נלקח רבם האהוב, הרב אלישיב זצ"ל, לעולם האמת בגיל 102, מה שהותיר אותם יחד עם כל יהדות העולם, אבלים ושבורי לב כיתומים ממש. שכן הרב היה להם כאב רוחני של ממש. עם חלוף השלושים של פטירתו, החלו בני הזוג להגות רעיונות לעילוי נשמתו. לאחר אינספור התלבטויות ומחשבות, הציע הרב אברמוב את הרעיון של כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת הרב, שבו האותיות נקנות בידי נשים ובנות בלבד, כשהתשלום שלהן משמש ממש כתשלום לסופר. אולם עיקר התשלום מתבצע על ידי המחויבות הנוספת שלהן לקחת על עצמן ללמוד ולהשתפר במצוות הצניעות.

הרעיון, שנוגע דווקא לצניעות, נבחר במיוחד מתוך כך שנושא הצניעות בעם ישראל תמיד היה קרוב ללבו של הרב במיוחד. "הרב אמר לנו פעם: תתקנו את עניין הצניעות ויהיה שלום", אומרת הרבנית. "זה היה בנפשו. לכן מי שתוכל לקנות אות בספר התורה הזה זו רק מי שלוקחת על עצמה, בניסוח מדויק, ללמוד ולהשתפר במצוות הצניעות. לא מדובר באיזו קבלה גרנדיוזית או משהו בדומה לזה. אני יודעת שנושא הצניעות הוא נושא שקשה מאוד לדבר עליו. נשים לא אוהבות שאומרים להן מה ללבוש וזה מובן. הגאון מווילנה אומר שהמצווה העיקרית המוטלת על הנשים היא הצניעות, והיא מקבילה למצוות לימוד התורה אצל הגברים. לכן בכל אות בספר התורה הזה יש ביטוי למסירות הנפש של נשות ובנות ישראל".

הצניעות בימינו: "המצב הכי גרוע בהיסטוריה האנושית"

"ידוע שליצר הרע יש הרבה שמות", אומרת הרבנית. "אחד הנפוצים שבהם הוא כולם. אנחנו עושים כל כך הרבה דברים במסווה של כולם מתנהגים כך, שאנחנו לא עוצרים לרגע לעשות חשבון נפש ולראות לאן הגענו: כמה החצאיות התקצרו מצד אחד והפאות התארכו מצד שני... הרב שטיינמן שליט"א, התבטא לא מזמן בקשר לזה ואמר שמציאות זו שאנו חווים היא התגלמות דברי התורה ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך, והיא דבר חמור מאוד... שבמצב זה רחמנא ליצלן, עלולות להגיע כל הצרות. ההתחזקות בגדרי הצניעות היא שיכולה לעצור את המשך המצב הנורא הזה.

"מצב הצניעות היום הוא בשפל המדרגה", מוסיפה הרבנית , "זה המצב הכי גרוע שהיה בהיסטוריה האנושית עד היום. בחלקו הוא נובע מחוסר הבנה של הנושא. אז בואו ניתן חינוך שווה לכל נפש, ניתן הבנה. כמה שנבין יותר, נרצה להשתפר יותר! כמובן שינוי קודם כל מתחיל מעצמנו, בואו נתחיל משינוי ובדק בית אצלנו קודם כל - וכל אחד צריך שיפור, זאת האמת, כי האמת של התורה מדברת לכל אחד. כך נשיג גם את קירוב האחרים, כי כל יהודי שמשתפר - משפיע על כל עם ישראל. הרב ישראל מסלנטר היה אומר שאם יהודי מדבר לשון הרע בבית מדרש בקובנא, יחללו את השבת בפריז. לכן כל אחד שישפר משהו - ומי יודע איזו השפעה תהיה לזה על יהודי אחר, במקום אחר בעולם. מי שזכה לראות את האור צריך להאיר למי שעדיין נמצא בחושך! "

תהליך כתיבת האותיות הראשונות נערך בטקס מרגש במיוחד, קצת לפני ראש השנה האחרון  ב"קארוון", בית מדרשו של הרב אלישיב זצוק"ל. בין המשתתפים הנרגשים היו גם בני משפחת הרב ומקורביו, כמו בנו, הרב משה אלישיב שליט"א, וחתנו הרב בנימין רימר שליט"א.

לאחר ראש השנה, לקחו את הספר לביתו של חתניו של הרב אלישיב - הרב יצחק זילברשטיין שליט"א והרב עזריאל אוירבך שליט"א, ולבית בנו - הרב אברהם אלישיב שליט"א. הספר גם עבר אצל חתנו של הרב, הרב חיים קנייבסקי שליט"א, שתמך מאוד ביוזמה ושמח בה, וביקש שכל אישה ובת שיקנו אות בספר התורה ויקבלו על עצמן להשתפר בצניעות - יקבלו ממנו ברכה אישית. "הרב קנייבסקי מאוד התלהב כשסיפרנו לו על הרעיון, והבטיח שיברך אישית כל אישה או בת שתשתתף בפרויקט זה", מספרת הרבנית. 

הרבנית קנייבסקי: "למה את צריכה את ההסכמה שלי?"

הספר האחרון שכתבו הרב והרבנית אברמוב נקרא "הנסיכה הייחודית - הבנת משמעות הצניעות בבניין הבית היהודי". הספר קיבל הסכמה מהרב אלישיב זצוק"ל קצת לפני פטירתו, וככל הנראה היתה זו ההסכמה האחרונה שנתן בחייו. הספר מסביר בצורה נוגעת ללב, בהסברים פשוטים השווים לכל נפש - את מהות מצוות הצניעות, וכן מביא הלכות מפורטות הנוגעות למצווה כפי שפסקו גדולי ישראל. כשפותחים את הספר, קשה שלא להבחין בהסכמות הרבות מגדולי ישראל שלהן זכה הספר. גם הרבנית קנייבסקי ע"ה נתנה מכתב ברכה בשעה שהספר הוצג לפניה. "עשרה ימים לפני פטירת הרבנית נסעתי אליה לבקש את ברכתה", נזכרת הרבנית אברמוב, "וכשהיא ראתה שאביה, הרב אלישיב זצ"ל כבר נתן הסכמה לספר, היא מצדה, בצניעות האופיינית לה שאלה אותי: אבל מה את צריכה הסכמה שלי? יש לך כבר הסכמה של אבא שלי!, אבל כמובן, כאישה גדולה שהנושא היה קרוב ללבה, היא כתבה לי מכתב ברכה בכל לב ואף סיפרה לי מספר סיפורים, שאותם בחרתי גם להכניס לספר".

אחד הסיפורים המרגשים שבהם, התרחש כאשר הגיעה אל הרבנית אישה רחוקה מאוד מהיהדות, ואפילו אנטי בצורה קיצונית, שמשפחתה החלה להתקרב ליהדות והמשפחה רצתה שגם היא תתקרב. אולם הניסיונות של הרב והרבנית לשוחח עמה בנושא העלו חרס בידיהם, והם ביקשו את הרבנית קנייבסקי לשוחח עמה. הן רק נפגשו, כשפתאום נכנסה לחדר אחת הנכדות של הרבנית, ילדה מתוקה בת 7, כשהיא בוכה ובוכה. הרבנית מיד חשה אליה ושאלה אותה למה היא בוכה כל כך, והילדה, שבקושי הצליחה לדבר מתוך בכי, השיבה בבליל של מילים שנפל לה הכפתור מהחולצה. הרבנית מיד הרגיעה אותה ושמה לה סיכת בטחון חלופית עד שיתפרו מחדש את הכפתור, והנכדה כמובן נרגעה ויצאה בשמחה. האישה, שנכחה באותה סיטואציה, התרגשה עד דמעות, נעמדה ואמרה לרבנית שאין צורך בשום שיחה - המעשים כבר פעלו את שלהם, והוסיפה ש"אם רצון השם חשוב כל כך לילדה בת 7, אז איפה אני?".

"גם בחינוך ילדים זה עובד כך", מסבירה הרבנית. "הכל מתחיל מהבית. הרבה נשים בדור שלנו כל כך בורחות מעצמן ומהתפקיד העוצמתי שהשם נתן להן באהבה גדולה כל כך - לגדל את הילדים שלהן. צריך להבין שהבית הוא הבסיס להכל - ממנו ילד יוצא לתלמוד תורה ולישיבה, ממנו ילדה גדלה להיות בת ואם בישראל. כל אישה שאין לה ילדים תוכל להודות כמה התפקיד הזה חסר לה, אז למה נשים שכן זכו מקלות בו ראש? הרי אנחנו רוצות שיהיו לנו ילדים קדושים וטהורים, ובוכות על זה כל כך מול נרות השבת!  לכן החינוך שלנו חייב להתחיל מדוגמה אישית ומהמעשים שלנו, וכל דבר שעושים במסירות נפש יש לו קיום. כמובן, כל זה בנוסף על הכלי העיקרי שלנו, שהוא התפילה!".

ובאשר לספר התורה - בינתיים הסופר כבר כמעט סיים את עבודתו, והתכנון הוא להכניס אותו מיד עם סיום כתיבתו, ברגע שיש מספיק נשים ובנות לכסות את עלותו. כשאני שואלת את הרבנית לאן ייכנס ספר התורה הזה, היא מחייכת ואומרת לי: "נתייעץ עם משפחת הרב אלישיב זצ"ל לאן להכניס את ספר התורה, אך תפילתנו שנזכה לקבל פני משיח צדקנו עמו".