להדליק את האור

התורה מצווה אותנו: "ואהבת לרעך כמוך אני ה" (ויקרא, יט,יז-יח). רבי עקיבא היה דורש פסוק זה:

"ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". מה רצה רבי עקיבא ללמדנו באמירתו זו?

רבי עקיבא, אשר הגיע לדרגות גבוהות של הבנה וידיעה מהי אהבה אמיתית לבורא עולם, מורה ומסביר שהאפשרות היחידה להגיע ל"ואהבת את ה אלוקיך" היא באמצעות "ואהבת לרעך כמוך". על כך הוא אומר "זה כלל גדול בתורה". הדרך לאהוב את הקב"ה היא רק דרך ה"כמוך" – דרך אהבת עצמך. אין דרך אחרת.

במאמר זה אסביר כיצד ניתן ליישם את הפסוק בחיי היום יום. המפתח להגיע לאהבת עצמנו, לאהבת חברינו, וממנה לאהבת הבורא הוא כאשר אנחנו אוהבים ומקבלים את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו. כאשר אנו מצליחים בכך הכל בחיינו מתפקד כהלכה. נדמה כי ניסים קטנים מתרחשים בכל מקום: בריאותנו משתפרת, אנו נהנים מרווחה כלכלית, יחסינו הופכים מספקים יותר, אנו מתחילים להביע את עצמנו בדרכים יצירתיות והעולם הופך להיות גן עדן עבורנו.

לא מגיע לי

מדוע עלינו לאהוב את עצמנו?

התשובה נעוצה בעובדה שהאדם נברא כך שאין ביכולתו לתת את מה שאין בו. הוא יכול לתת לזולתו רק את מה שיש בו – את מה שהוא יודע, חווה, מבין וכו. אדם עצוב אינו יכול לשמח אחרים. אדם מיואש אינו יכול לעודד אחרים. אדם שלא למד נושא מסוים אינו יכול ללמדו אחרים. הדברים יוצאים מתוך האדם החוצה, וכשהוא אוהב ומקבל את עצמו כמו שהוא, הוא יאהב ויקבל את זולתו. כשהוא אינו אוהב את עצמו: שופט, מבקר, מאשים, כועס ואינו מעריך את עצמו, הוא ישפוט, יבקר, יאשים ויכעס גם על חברו.

אהבה עצמית (שהיא ההיפך הגמור מאגוצנטריות), גורמת לתחושה טובה. יחס של אהבה ואישור כלפי עצמנו, יוצר מרחב של בטחון, ורכישת אמון ואמונה בהיותנו ראויים. קבלה עצמית מייצרת סדר חדש בנפשנו. אנו מוכנים לקבל טוב לחיינו: מערכות יחסים בחיינו הופכות אוהבות יותר, אנו פתוחים למצוא מקום עבודה חדש, מקום טוב יותר לחיות בו, ואף לייצב את משקל גופנו, ולהביאנו לבריאות תקינה.

לא נוכל לאהוב את עצמנו באמת, אלא אם רכשנו אישור וקבלה עצמית. הם, ורק הם, המפתחות לשינויים חיוביים. כל הטוב מתחיל בקבלת הקיים בתוך נפשנו, ואהבת עצמנו כפי שאנו כרגע.

המאמץ משתלם

איך נוכל להגיע לאהבה וקבלה עצמית?

א. אהבה עצמית מתבטאת בהימנעות מוחלטת מהעברת ביקורת על עצמנו. עלינו להבין שכל ביקורת נועלת אותנו בתוך הדפוס ממנו אנו מנסים להשתחרר, ומביאה אותנו לדוש בנושא שוב ושוב ללא כל תועלת. ביקורת באה לידי ביטוי במחשבה "אני/ אתה לא בסדר", והיא רק מגבירה את ההתבוססות בשלילי. כך בודאי שלא תהיה לנו מוטיבציה להשתנות.

היעד אליו יש לכוון את כוחותינו הנפשיים הוא בהשתחררות מדפוס החשיבה הקיים וביצירת דפוס חשיבה חדש. אמרו לעצמכם: "אני מוכן להשתחרר מן הצורך להיות מבוקר ומואשם ללא הרף. עשיתי כמיטב יכולתי. אני ראוי למיטב השבחים, וכעת אני מתיר לעצמי לקבל זאת באהבה". אמירה זו של קבלה מביאה לידי חשבון נפש ותיקון ולא להענשה וכאב. את הנעשה בעבר אין להשיב. כעת זהו ההווה, ויש לנו הזדמנות להתייחס לעצמנו בחיוב ובסלחנות כפי שהיינו רוצים שאחרים יתייחסו אלינו.

ב. התחילו להעריך את מה שאתם באמת, את מה שיש בכם: את היכולות, הכישרונות, החלקים החזקים, הדרך בה אתם עושים דברים חיוביים ומתנהגים לאחרים בחיוב. התחילו להעצים את הטוב והנפלא שבכם. הדברים יצאו מתוככם החוצה ויוקרנו לסביבה.

דוגמא מזעזעת לאי הערכה עצמית שהמיטה אסון על עם ישראל, מובאת בתורה בתיאור מעשה המרגלים. המרגלים נשלחו על-ידי משה רבנו לתור את הארץ, וגילו את הענקים ששכנו בה. במקום לבטוח בקב"ה שיעזור להם לכבוש את הארץ למרות הימצאותם של הענקים, ולהאמין שאנשים רמי מעלה כמותם בודאי יוכלו להם, הם גילו חוסר הערכה ואמון בעצמם ובקב"ה, וכך אמרו: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר, יג, לג). חטאם לא היה פחדם מהענקים (שהיה מובן וטבעי), אלא ראיית עצמם כחגבים וכלא יכולים. בעקבות תחושתם זו אכן כך הסתכלו עליהם הענקים, ואת תוצאותיה של אותה ראיה אנו חווים עד היום.

על-ידי יצירת דפוס של הערכה עצמית בתוכנו, לא יהיה בנו עוד צורך (תת-מודע) לעכב את טובתנו. נאמין שמותר לנו לחוש מאושרים, ולא נחפש סיבות להעניש את עצמנו. גם אם נגלה שטעינו נבין שאנו סך-הכל בני אדם ונתייחס לעצמנו בסלחנות ובאהבה.

הערכתנו העצמית באה לידי ביטוי בכך שאנו מעריכים כל מעשה ופעולה שאנחנו עושים. הבה נתחיל לחפש אף את הדברים הקטנים והחיוביים בחיינו. דברים בנאליים, של יום-יום, כמו הכנת אוכל, סידור הבית, הליכה לעבודה, וטיפול באלף ואחד דברים שאנו נדרשים לעשותם במשך היום. דברים שהם, כביכול, מובנים מאליהם, אך, למעשה, הם אינם כאלה. הם דורשים מאיתנו יכולות, הבנות וביצועים מיוחדים, הראויים להערכה לא פחות מהמעשים הגדולים. זאת, בעיקר, משום שהם בנאליים, דורשים עקביות, ובדרך כלל איננו מקבלים עליהם פידבק שימריץ אותנו לעשותם לאורך תקופה כל-כך ארוכה.

נתחיל להעריך את עצמנו על כל דבר ודבר שאנו עושים וטורחים עליו. נדע לייקר ולהחשיב את עצמנו על כל פעם שהתנהגנו בצורה נעימה, סבלנית מבינה ותומכת. נאמר לעצמנו: "אני מעריך את עצמי על מה שאני עושה". ניתן לעצמנו מחמאות. נאמר לעצמנו תודה על הדברים הרבים והנפלאים שאנו עושים. ברגע שנלמד להעריך את עצמנו, הדימוי העצמי שלנו יעלה. כבר לא נהיה כל כך תלויים במוצא פיהם ובאישורם של הסובבים אותנו. לא נזדקק שיאמרו לנו שאנו טובים, שעבודתנו טובה, שאנו נפלאים ונהדרים – נדע זאת בתוכנו. הדבר ישרה עלינו רוגע, שלווה, נעימות ושמחה, שיוקרנו החוצה אל הסובב אותנו.

ג. לעיתים קרובות הדברים אותם אנו רואים כ"ליקויים" בעצמנו, אינם אלא הבעות של הייחודיות שלנו. לא תמיד החברה שסביבנו יודעת לפרש נכון את התנהגותנו, ומה שרואים בנו במבט שטחי כהתנהגות לקויה, אינו אלא דרך ייחודית משלנו להתמודד עם דברים מסויימים בחיים. אם נדע לדון את עצמנו לכף זכות, לא לשפוט ולהאשים, ונבדוק היטב מה מסתתר מאחורי התנהגות מסויימת שלנו, נגלה שאנו פשוט שונים זה מזה, ושיש לנו דרכים שונות להביע רגשות ומחשבות. כאשר אנו מבינים זאת, אנו מגלים שאין כל תחרות ומקום להשוואה. באנו לעולם על מנת להביע את מה שהננו ולא את מה שאחרים חושבים שאנו צריכים להיות. כפי שאמר הרבי מקוצק: "אם אני לא אני ואתה לא אתה, אז מי זה אני ומי זה אתה?".

ד. נתחיל לחשוב מחשבות שגורמות לנו אושר. נעשה דברים הגורמים לנו הרגשה טובה, נאכל מאכלים המעוררים בגופנו הרגשה טובה. נלך בקצב המתאים לנו.

ה. נתחיל להאמין שאנו ראויים לאהבה ולכל הטוב שבעולם ללא תנאים מגבילים. האם אתם מאמינים שאתם ראויים לקבל את הדברים בהם אתם חפצים? אם התשובה שלילית, דעו בוודאות שלא תאפשרו לעצמכם להשיג את אותם דברים. השינוי יתחיל להתרחש בחייכם רק כאשר תאמרו לעצמכם: "אני ראוי לקבל את כל הטוב שבעולם ואני מקבל אותו כעת".