"הניסיון הגדול – אחרי האורות..."

איך החלה התקרבותך?

"נולדתי בבית מסורתי בשכונת מוסררה בירושלים. אחר כך עברנו לפסגת זאב. עשינו קידוש ושמרנו על החגים, אבל הייתי חילונית לכל דבר. אולם בכל זאת, תמיד האמנתי בלב והייתה לי כמיהה ליהדות. כשהייתי הולכת לפאבים ולמקומות החשוכים האלה – הרגשתי שאין לזה שום תכלית. בגיל עשרים ושתיים התעוררו אצלי הרהורי תשובה. התחלתי להרגיש קצת כפוית טובה לקב"ה". 

ולאן המחשבות הובילו אותך?

"מישהו שיצאתי איתו סיפר לי על ערוץ הידברות. לא יודעת למה. כנראה גם לו הייתה איזו כמיהה. מאז התחלתי לראות את ההרצאות בערוץ. ראיתי את שיעוריהם של הרב זמיר כהן ושל הרב פנגר, והרהורי התשובה שלי התגברו. עליתי על המסלול. עד היום כשאנחנו מתארחים אצל ההורים, אנחנו צופים בערוץ הידברות".

מה היו ההשלכות בחיי המעשה?

"קודם כל התנתקתי בהדרגה מכמה הרגלים. בשבתות לא הדלקתי טלוויזיה, לא הדלקתי אש והפסקתי לנסוע ולבלות. אחר כך הגעתי לסמינר ערכים, ושם ממש התחזקתי. ויתרתי על הגופיות והתחלתי ללבוש חולצות עם שרוולים. הצטרפתי למדרשה השכונתית בפסגת זאב של הרב פדידה, ושם שמעתי שיעורים של התחזקות ואמונה שמתאימים למתקרבים. אחר כך נכנסתי למדרשת עטרת ברמת שלמה, והתחזקתי יותר. שם נכנסתי לשידוכים וברוך ה', דרך זוג חברים קרובים – הכרתי את ניר, בעל תשובה מפסגת זאב. כיום ניר עובד בבית דפוס באוניברסיטה וקובע עתים לתורה, ואילו אני עובדת באותה עבודה שעבדתי לפני שחזרתי בתשובה". 

מהי לדעתך הנקודה העיקרית בתשובה?

"לתקן את המידות. לשנות את המהות שלנו, להיות אנשים טובים יותר כלפי הזולת וגם כלפי עצמנו. אני מתפללת על זה וגם קוראת ספרי מוסר כמו 'אורחות צדיקים', 'תומר דבורה' וגם את ספרי הרב שלום ארוש. לא פשוט לעבוד על המידות. יש הרבה ניסיונות, אבל עם הרבה תפילה – הכל מצליח. כאשר יש לנו ספקות בכל עניין, יש רבנים שאנו שואלים והם מכריעים. חשוב שאנשים מנוסים ילוו אותך בתחילת הדרך. אני קשורה למרים מסטשי מהידברות, אישה מקסימה ובעלת חסד. פגשתי אותה במדרשה שלנו בפסגת זאב, והיא מלווה אותי עד היום".

כיצד השפיעה התשובה על חייך?

"הרווחתי את החיים. אני מקווה שכל חיי אחיה עם הקב"ה ואזכה לתשובה אמיתית. מי שמתקרב מרגיש בהתחלה שהוא זכה בכל האוצרות. זה נכון, אבל זה לא כזה פשוט. יש הרבה מאוד עבודה אחר כך. כבר נפלתי וקמתי כמה פעמים, אבל אין על הקב"ה, ואין על התשובה".

האם ההתחזקות שלך הייתה בהדרגה או בבת אחת?

"בהדרגה. לא נראה לי שאדם יכול לשנות הרגלים של עשרים שנה או יותר בבת אחת. זה חייב להיות בהדרגה. היו לי חברות שרצו להתקרב, הן לקחו על עצמן יותר מדי ונפלו לגמרי. תמיד אני אומרת: כשמתקדמים לאט יותר – זה מהר יותר. לפעמים צריך לקחת צעד אחורה כדי להגיע שני צעדים קדימה".

מה הקושי הכי גדול שלך בתשובה?

"כאשר אדם חוזר בתשובה הוא מרגיש שהקב"ה הולך איתו יד ביד, מרגיש שהוא ב'אורות'. אבל אחר כך נראה כאילו ה' עוזב אותו כדי לתת לו להסתדר לבד, ואז נוצרים קשיים לא קלים: התפילות והתהלים הם כבר לא כמו פעם, שלום הבית עומד פתאום בקשיים, ואז אתה נמדד עד כמה אתה באמת רוצה להתקרב אל הקודש. זה הקושי הגדול ביותר. הניסיון הגדול הוא אחרי ה"אורות", וכל בעלי התשובה עוברים את זה. צריך להחזיק חזק ולא לתת לעצמך ליפול. לדעת שאלה ניסיונות. לדבוק בקב"ה ולא לעזוב את הדרך בשום אופן".

איך את רואה את התפקיד שלך בקירוב לבבות?

"יש חוזרים בתשובה בתחילת הדרך שחושבים שהם כבר צדיקים, ומתחילים מיד להחזיר את כולם בתשובה: 'תעשה ככה!', 'תשמור שבת!'... אני יודעת שקודם כל עלי לקרב את עצמי. רק אם ברור לי שבן אדם רוצה לשמוע, אשתדל לקרב אותו. צריך להיזהר שלא לגשת למי שרחוק מדי ולא הביע רצון להתקרב, כי גם אני נמצאת בתהליך ועלולה להיות מושפעת ולהתרחק. התורה לא סותרת את האהבות והתחביבים שלנו. מי ששר - שימשיך לשיר. היום יש הכל בקדושה. יש כאלה שפוחדים להתקרב כי הם חושבים שייגמרו להם החיים, שהם יקיימו מצוות ולא יוכלו להגשים את חלומותיהם. אבל זה לא נכון. אפשר לעשות היום הכל במסגרת הקדושה".

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il