תדליקי רגע את האור: כיצד נמצא את האור שבחיינו?

הפוגה. זהו הרז של ימי החנוכה (ליקוטי הלכות). קרן אור שמבליחה באפילה, ונותנת כוח להתמודד עם השחור שלפניה ולאחריה. מבחינה היסטורית, נס חנוכה הביא עמו את חנוכת המקדש מחדש, והשבת העבודה על כנה בין שתי תקופות של גלות – יוון ובבל לפניה, ואדום לאחריה. לכאורה, על רקע מאות שנות חורבן שמקיפות מכל עבר, מה משמעותן של מאתיים שנים שבהן חזרה המלכות לישראל?

זהו סודו של חנוכה. שלא לתת לעצמנו להיכנס לרצף החושך, שמתעתע בנו לחשוב שהוא נצחי, אלא לתת מקום ומשקל לטוב שמופיע – ואפילו אם לזמן קצר. כך גם בנפש. לא אחת אנו מרגישות בחושך. "וחושך – זו יוון" (בראשית רבה ב). גם פירושה המילולי של המילה "יוון" הוא בוץ, כלשון הכתוב "טבעתי ביון מצולה" (תהילים סט, ג). המחשבה היוונית המאיימת לבלוע אותנו אל תוכה היא – היית בבוץ, תהיי בבוץ. אין אפשרות להשתחרר מהסיבוך אליו נקלעת. כנגד מחשבה זו באים נרות החנוכה ואומרים – יש גם אור, ואני מוכנה לתת לו מקום. נכון, לא כל הבעיות ייפתרו בבת אחת, אך יש לי אפשרות ליצור לעצמי מרחב מואר בתוך כל החושך הזה.

איך אנו יוצרות לעצמנו מרחב מואר, ואפילו לזמן קצר? דרך אחת היא: להודות. ימי החנוכה נקבעו "להודות ולהלל לשמך הגדול". בימים אלו אנו יכולות לבחור לראות את האור והטוב שקיים בחיים שלנו. להסית לרגע את המודעות מהבעיות וממה שאין, ולבחור להתמקד במה שיש. בחלקים הבריאים שלנו, בשפע החומרי והרוחני, בחברות, במשפחה. ואולי תשאלו – דווקא על המקום הטעון כל כך, שמכניס אותי למתח כה רב עלי להודות?! כן. בימי החנוכה, כאשר המשפחה מתאספת סביב ההדלקה, יש לנו הזדמנות להסתכל זה על זה באור אחר. חנוכה היא מלשון חינוך, ואפשר בהשראת הנרות להתבונן על כל אחד מבני ביתנו במבט חדש. מלבד ההודאה על עצם קיומם, ייתכן שנצליח להפתיע את עצמנו ולגלות נקודות יפות בכל אחד מהם, שלא שמנו לב אליהם עד כה.

דרך נוספת ליצירת מרחב מואר היא להסתכל בעיניים פנימיות יותר על מה שאנו חוות, ובכך לגלות את האור המסתתר בתוך החושך. כמו חשיפת "פך השמן", גם בכל מצב ואירוע יש נקודה פנימית זכּה וגנוזה המתחבאת בתוכו. שאלות שאנו יכולות לשאול את עצמנו כדי לגלות את נקודת האור הן: מהו הפוטנציאל הטמון בניסיון הזה? מדוע שם אותי הקב"ה בנקודה זו? כיצד אני גדלה ואלו כוחות מתגלים בי כתוצאה מההתמודדות הזאת? היכולת להיכנס פנימה ולא להיתקע ברבדים החיצוניים של המציאות היא כוח נשי. "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה, יד) – האוצרות של בת המלך חבויים בפנים.

הכוח הנשי שלנו איננו רק לגלות את הפנימיות שבכל אירוע ומצב, אלא אף לחשוף בקרבנו את האוצרות והכוחות הפנימיים שלנו. נשים חייבות בנר חנוכה אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמהּ, מפני ש"אף הן היו באותו הנס", וכן מפני שהנס נגרם על ידי אישה. מימי החנוכה אנו יכולות לקבל כוח למצוא בתוכנו את העוז והאומץ לשים קץ לחושך, ולשנות מצבים שאינם מתוקנים. הנס האלוקי מתלבש על מסירות נפש אנושית, ובכוחנו להביא את התגלותו. אז לא צריך לחכות לנס של הפוגה שיגיע, אפשר ליצור בעצמנו את המרחב המואר הזה, מתי שרק נרצה.