אל תתייאש, מה’ תבקש

שלום הרב דניאל,

ראיתי את המאמר "שוב נפלתי" והתרשמתי ממנו מאוד. לפני מספר שנים עברתי לישיבה, ועדיין אני מתמודד עם היצר, שפעמים רבות מציע לי "פתרונות גדולים" ואז אני נכשל. רציתי לשאול, כיצד יודעים להבדיל בין מחשבות שבאות מהיצר הטוב לבין מחשבות שבאות מהיצר הרע?

בתודה, רועי.

* * *

שלום רועי,

היצר הרע הוא חכם מאוד, וכמו שהוא מסוגל להציע אינספור מחשבות יצירתיות כיצד "ליפול בלי באמת ליפול" (רק להתקרב לחטא, להריח, לטעום, ובסוף מפיל גם מפיל), כך הוא גם יודע להתחזות ליצר הטוב ולהציע הצעות קיצוניות של קדושה ולימוד מופרזים, שכל מטרתם היא גם להפיל, וגם להוסיף יאוש למכה. בכל אחד מאיתנו מתחולל מאבק בין שני היצרים. מאבק אשר בכוחו להוכיח לנו עד כמה הקב"ה באמת נמצא איתנו לכל אורך הדרך, ומזכיר לנו שהחיים הם מבחן, ושאין דבר שאינו חלק מהתוכנית שנטוותה במיוחד עבורנו.

מתוך השאלה אני מבין שאתה מבלה זמן רב במחשבות ולבסוף יוצא מבולבל - אינך בטוח אלו מחשבות הן לטובתך ואלו נועדו להכשילך. הפתרון המומלץ ביותר במקרה זה, הוא לפנות לרב שמכיר אותך, אשר תוכל להציג בפניו את לבטיך, "ותשועה ברוב יועץ" (משלי י"א, י"ד). אך, גם אם טרם מצאת רב, תוכל להיעזר בספרים הקדושים, שידריכו אותך להבדיל בין היצר הטוב ליצר הרע. התשובה, כמו תמיד, נמצאת בתורתנו הקדושה.

ספרי המוסר מציעים שתי דרכים עיקריות כיצד לבדוק איזה יצר מדבר אלינו, על מנת שנוכל להבחין מתי היצר הרע מתחפש ליצר הטוב:

1) הדרך הטובה ביותר לבדוק איזה יצר מדבר אלינו הוא לפי מבחן התוצאה.

זוהי בדיקה עצמית פשוטה מאוד - אם אתה רואה שהמחשבות שלך גורמות לך לריחוק מהקב"ה, ריחוק מהתורה וריחוק מהמצוות, תוכל לדעת בוודאות שהן נובעות מהיצר הרע. לדוגמה, אם אחרי עבירה אתה מתבייש להתפלל ולקיים מצוות, מרגיש שאינך ראוי לחיות וכדו, תוכל לדעת בוודאות שמחשבות אלו מגיעות מהיצר הרע שמנסה להכשיל אותך במינות. על כגון זה אמרו חז"ל (יומא, דף כ"ט, ע"ב): "הרהורי עבירה קשים מעבירה", כי העבירה התרחשה ונגמרה, אך ההרהורים ממשיכים עוד ועוד ומרחיקים אותך מהקב"ה. מצד שני, אם אתה רואה שהמחשבות גורמות לך להתחזק בשמירת המצוות, להתפלל יותר בכוונה - ולא תוך כדי שאתה נכנס ללחץ או עצבות - זה סימן שהיצר הטוב דיבר אליך וייעץ לך עצה נכונה. המבחן נמצא בתוצאה. כך תוכל להבחין בין מחשבות שנובעות מהיצר הטוב, לבין מחשבות שנובעות מהיצר הרע. בחן את עצמך - מה המחשבה הזו גורמת לך, לריחוק מה או להתקרבות אליו והתחזקות?

2) הדרך השנייה לדעת מאין מגיעה המחשבה, היא לבחון, כמה היא דורשת ממך בהתאם ליכולותיך.

היצר הרע ידרוש ממך שלימות, כי הוא יודע שבעולם הזה אין שלימות, אלא רק עלייה הדרגתית והצלחה שהיא יחסית למה שהיית. הבט על עצמך לפני שלוש שנים לעומת היום, ושאל את עצמך - האם אני אדם טוב יותר ממה שהייתי? חכם יותר? לומד יותר? עוזר יותר? מקפיד על המצוות יותר? זה המבחן האמיתי. היצר הרע ידרוש ממך שלימות, וגם יגרום לך לחשוב שאתה מסוגל להגיע לשלימות הזאת, שהיא בלתי אפשרית. מטרתו הגדולה, מעבר להכשלה בעבירות, היא להכניס אותך לעצבות וללחץ בדרך מחוכמת וערמומית, עד שיצליח לייאש אותך מהתורה, ולגרום לךלהתנתק מהקב"ה. הוא יודע שהקב"ה רחמן, ויקבל אותך בזרועות פתוחות לאחר שתעשה תשובה, לכן הוא לא מסתפק רק בלהפיל אותך בעבירות, אלא מעוניין לייאש אותך מעצמך, שתחשוב שאתה לא שווה, והתשובה שלך לא שווה. בכך הוא מצליח להשיג את מטרתו, יותר מאשר להפיל אותך במאה עבירות!

הבט כמה חכם הוא היצר הרע, לפעמים מספיק רק להביט בו כדי לדעת בוודאות שיש בורא לעולם, שהחיים הללו הם רק מבחן, ושיש גם שאלות מכשילות במבחן הזה. אך, אתה לא לבד. הקב"ה נותן לך רבנים ומורי דרך רוחניים, שילמדו אותך כיצד להצליח במבחנים הקשים, וכיצד להגיע אל הטוב האמיתי.

היצר הרע יציע לך פתרונות קיצוניים ובלתי אפשריים, שייאשו אותך. היצר הטוב, לעומתו, יציע לך פתרונות חכמים ואמיתיים, שיובילו אותך למטרה בהדרגתיות. הוא לא יבוא עם הצעות דרסטיות וקיצוניות מידי, אלא יציע לך להלחם אך ורק על שטחים שתוכל לכבוש בוודאות, ושיהיה לך קל לכבוש אותם, פעם אחר פעם. לעולם הוא לא יציע לך לכבוש את כל העולם בבת אחת. אלא רק להתחזק מעט, למצוא דרכים כיצד לחטוא פחות, ולשמוח בכל הישג, אפילו אם הוא נראה קטן.

ניקח לדוגמה את איסור לשון הרע. היצר הרע יכול לומר לך: "די, עד כאן! עליך להתחיל לקבל על עצמך תענית דיבור, לצום על חטאי העבר, לייסר את עצמך ולחיות באימה כעבד לפני רבו. רק כך תנצור את לשונך 24 שעות ביממה". זהו מתכון בטוח לכישלון עבור כל בחור, ורק יוביל לפריצת כל המחסומים בעתיד. היצר הטוב, לעומת זאת, יציע לך: "קבל על עצמך דבר קל, שבודאי תעמוד בו – קבל על עצמך במשך חודש אחד ללמוד שתי הלכות לשון הרע ביום אחרי התפילה - זה הכל. בטוח שתוכל לעמוד בזה, וזה ודאי יסייע לך להתחזק בשמירת הלשון".

היצר הרע חושב רק על ההווה, ולכן אומר לך "תהיה צדיק גמור עכשיו!". היצר הטוב, לעומתו, חושב על העתיד, לכן יציע לך התקדמות הגיונית ובטוחה.

עלה והצלח!         

* * *

שלום הרב דניאל,

בשנים האחרונות התחזקתי מאוד, הבעיה היא, שכאשר אני נופל אני מרגיש רשע... וזה גורם לי ליפול יותר עוד יותר. מהי האמת מצד הדין? כיצד עלי לראות את עצמי?

בתודה, שלומי.

שלום וברכה שלומי,

קודם כל הרשה לי לברך אותך על ההתקדמות הרבה שעשית בחיים, כל הכבוד.

חז"ל מלמדים אותנו בפרקי אבות (פרק ב, משנה י"ג): "אל תהי רשע בפני עצמך", הרמב"ם מסביר את המשנה כך: "אם ידמה האדם את עצמו פחוּת, לא תהיה חמורה בעיניו פחיתוּת שיעשֶהָ". כלומר, שמתוך הערכה עצמית נמוכה יבוא האדם לידי עבירות נוספות. זה המצב שאתה מתאר, ועליך להתחזק בקיום משנה זו כדי שהיצר לא יכשיל אותך ליפול יותר. עליך להפסיק להחשיב את עצמך לרשע, כי זה מתכון ליאוש ולחזרה לאחור.

הבט בעצמך, כמה התקדמת בשנים האחרונות, איפה היית בעבר ואיפה אתה נמצא כיום מבחינה רוחנית.

יהודים רבים זוכים, ברוך ה, להתקדם הרבה במבחינה רוחנית. יש להם אמנם קשיים וניסיונות, אך למרות זאת, הם בוחרים לשמור תורה ומצוות ולא לעשות עבירות רבות שהיו מורגלים בהן בעבר. אך, במקום להביט על התקדמותם הרבה, הם מתייאשים בגלל הנפילות, וחושבים את עצמם לרשעים חסרי תקנה.

הדבר לא נכון הן מבחינה הלכתית, והן מבחינה השקפתית.

מבחינה הלכתית, קיים הבדל בהלכה בין רשע שחוטא "לתיאבון" ובין "רשע להכעיס", שהינו רשע גמור. כך, להבדיל, ישנו יהודי שנקרא "צדיק" ויהודי שנקרא "צדיק גמור". את המושג "צדיק גמור" כולנו מכירים, שכן זכינו בכל דור לצדיקים גדולים המדקדקים בהלכה קלה כבחמורה, אך מהי ההגדרה הרגילה של "צדיק"?

כך מסביר הרמב"ם בספר המדע (הלכות תשובה, פרק ג, הלכה א): "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו – צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו – רשע. מחצה למחצה - בינוני".

הרמב"ם מסביר לנו כי "צדיק" הוא סך הכל מי שמעשיו הטובים רבים יותר ממעשיו הרעים... מצד אחד, זה נשמע מאוד מעודד, אך מצד שני, אין זה אומר שביכולתנו לדעת את דרגתנו, כי הרמב"ם מסביר בהמשך (הלכה ד): "ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות... ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות... ואין שוקלין אלא בדעתו של א-ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות". רק הקב"ה יודע מי צדיק ומי לא, כי הוא לבדו בוחן כליות ולב, יודע מהו גודלה האמיתי של כל עבירה, ומהו שכרה האמיתי של כל מצווה. זו גם הסיבה שאין לזלזל במצוות שנראות קלות, כפי שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב, א): "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות".

מן הנאמר, תוכל לפחות ליהנות מהספק, ולהפסיק לחשוב את עצמך לרשע גמור, כי אתה לא.

מבחינה השקפתית כלפי עצמך, לימדו אותנו חז"ל, שכל אדם צריך לחשוב כך - לא להחזיק עצמו כרשע, ולא להחזיק עצמו כצדיק, אלא לראות עצמו באמצע. זהו המצב הבריא ביותר לקיום המצוות - לא להתייאש ולא להתגאות, רק לשמוח בהתקדמות ולקוות לטוב. בהצלחה!

* * *

שלום הרב דניאל,

ישנה שאלה שמטרידה אותי זמן רב. ניקח, לדוגמא, בחור שחזר בתשובה והתקדם מאוד בשמירת המצוות, אך באמת הוא גם מתמודד עם היצר הרע ונופל עם עצמו פעם אחר פעם. לרגע הוא למעלה, מקבל על עצמו תשובה ומעשים טובים, ולאחר מכן מסיבות מסוימות הוא חוזר לאותו עוון. מה על הבחור הזה לעשות? האם לאחר כל ההתקדמות שלו הוא צריך לחזור אחורנית, שמא המשא הזה כבד עליו - אולי עליו להוריד את הציצית והזקן, לוותר על איסור נגיעה ולהתחיל הכל מאפס?

בתודה, מעדיף להישאר בשם בדוי.

שלום וברכה,

תיאורך דומה לנהג בעל רכב, שבגלל שמצא שריטה מעצבנת בצד המכונית, מחליט לוותר על כל המכונית ולהתחיל לנסוע באופניים, משם אולי יתקדם בעתיד גם לקטנוע... מצבך דומה - אתה מקיים מצוות רבות ומצליח לעמוד בהן יפה, אך יש עבירות מסוימות בהן אתה עדיין נכשל. היצר הרע מנסה לשכנע אותך שהעבירות הללו מעידות על כל טיבך, ושהן מוכיחות שאתה, למעשה, נמצא במקום נמוך וצריך לחזור למקומך הטבעי - רחוק מאחור... אך הוא משקר לך. כפי שנאמר קודם, היצר הרע נוהג להציע שלימות - או הכל או כלום. הוא מציע זאת בגלל שהוא מבין משהו שאנחנו לא מבינים – הוא מבין שאין "שלימות" בחיים הללו, אלא רק עלייה הדרגתית בצעדים קטנים. בנוסף, הוא גם יודע ש"לא כלום" דווקא כן קיים, ולשם הוא ישמח להוביל אותך, אם רק תיתן לו.

* * *

מתחזקים רבים שואלים את עצמם, מה הטעם להמשיך לקיים מצוות גם כשאתה עובר עבירות? למה להתאמץ אם בסוף נופלים? מה נאמר לבחור שמצליח לשמור פעמים רבות על הטהרה, אך גם נופל בכך? הכרתי בחור שהפסיק לברך על אוכל ושתייה, רק משום שהוא שוכח פעמים רבות לברך, או לא מברך פעמים רבות בכוונה הרצויה, אז החליט כי "עדיף שלא לעשות צחוק מעבודה, כי את מי אני מרמה פה מלבד את עצמי? או שאני רציני או שלא". וכך ויתר על כל הברכות. מה הייתם אומרים לבחור כזה? ומה היינו אומרים לחילוני שרוצה להתחזק קצת, לשמור כמה מצוות, אך מרגיש שהמשימה לחזור בתשובה קשה מידי עבורו, וזהו קרב אבוד מראש?!

זו שאלה שאפשר לשאול כמעט על כל מצווה ועל כל עבירה, אפילו על התחלה של לימוד חדש - למה להתאמץ עבור דבר שלא אצליח להשיג? למה להתחיל דבר שלא אצליח לסיים? כמה מאיתנו גם ניסו, נתנו את כוחם על מצווה מסוימת ונכשלו, אז למה לא לוותר על הכל ודי?

רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל מתאר לנו בספרו "החפץ חיים" את מה שאומר לנו היצר הרע על שמירת הלשון (יום 5, ה ניסן): "אמור לו: מה תועלת יגיע לך אם תלמד ותעמיק בזה העניין, האם תוכל להגיע עד קצבתה ולשמור את פיך בכל ימי חייך? הלוואי ימשך הקיום על יום או יומיים! ואפילו בזה הזמן המועט, האם תשמור בכל העניינים שצריך לשמור? הלא איש מדיני אתה, ויש לך עסקים רבים עם מאות בני אדם. טוב לך שלא תתחיל בזה המידה כלל, כי היא מידה שאין לה קצבה בזמן ובעניין, כי כוללת לכל חלקי העתים והזמנים אשר יתקיים האדם בימי חלדו, וגם כוללת לכל חלקי העניינים אשר בין אדם לחברו".

קשה שלא להזדהות עם ההרגשה. רבים מאיתנו מביטים לאחור, ומתקשים להאמין שעברנו דרך ארוכה כל כך, אך כאשר אנו מביטים קדימה, אנו עדיין רואים לפנינו דרך ארוכה הרבה יותר, שלא נצליח להשיג... עברנו דרך ארוכה, אך אנו מרגישים שאנו עדיין רק בתחילת הדרך. אנו שואלים את עצמנו, מדוע שלא נחזור לאחור ודי?

בעמוד הבא משיב לנו החפץ חיים על כל השאלות ששאלנו באמצעות משל מדהים וגאוני בפשטותו. מאז שקראתי אותו, אני מוצא את עצמי חוזר עליו בפני כל מתלבט הנמצא במצב דומה, וממליץ גם לך לזכור אותו. אנסה בעזרת ה לתרגם את המשל לשפה פשוטה:

תאר לעצמך אדם עייף לאחר יום עבודה, הולך לתומו לאורך חוף הים, כשהוא רואה לפתע שהים סחף אל החוף מאות אלפי מרגליות, זהב ואבנים יקרות. הוא יכול לעמול כל הלילה ולהפוך לעשיר גדול! אך הקושי נראה גדול מידי עבורו. "אין סיכוי שאצליח לאסוף את כל הזהב והמרגליות שעל החוף", אומר לעצמו האיש, "הם רבים מידי וגם העבודה קשה מידי". השעה כבר מאוחרת, והאיש עייף ומותש. אין לו עגלה מספיק גדולה, וגם אין די זמן לאסוף את הכל - כי הים סוחף הכל בחזרה אל האוקיינוס, ועד אור הבוקר לא תישאר מרגלית אחת על החוף. זה קשה מידי, ורק אדם גיבור ומלא תושייה היה מצליח להקריב את כל מרצו וכוחותיו כדי לאסוף את הכל. "זהו קרב אבוד!", אומר האיש בייאוש, וכך, בעצבות רבה ובמבט קודר, הוא עוזב את החוף וחוזר לביתו בידיים ריקות...

"מה אתה עושה?", אנו זועקים לאיש על החוף, "זה אבסורד! אסוף כמה שתוכל, הרי כל מרגלית תעשיר אותך לאורך ימים ושנים רבות!".

מי היה מאמין שהאיש על החוף עשוי להיות כל אחד מאיתנו? כך מתאר לנו החפץ חיים הקדוש את האדם בעולם הזה, אשר רואה לנגד עיניו את כל הקשיים והעבירות ומתייאש מהן.

אחד אומר לעצמו "רק צדיק גדול מסוגל לא לדבר אף פעם לשון הרע. אין לי סיכוי, אז בשביל מה להתאמץ לשמור על הלשון?". אדם אחר אומר "קשה לי לקום לתפילה כל בוקר, אני פשוט עצלן, נקודה. על מי אני עובד כשאני קם מידי פעם להתפלל בזמן ומכוון?". בחור מתחזק אומר לעצמו "שמירת הטהרה קשה מידי בשבילי, הרי אני חוזר ונופל. אז בשביל מה בכלל לנסות לדחות את העבירה או להתגבר עליה מידי פעם? הרי בסוף אני תמיד חוזר לאותו המצב". חוזר בתשובה אחר חושב לעצמו "הרי ללמוד את כל התורה בגילי כבר איני מסוגל, אין לי כוחות לזה, אז בשביל מה לקבוע עיתים לתורה ולהתאמץ? הרי לעולם הבא אגיע בכל מקרה ריק מתורה ומחכמה. תלמיד חכם כבר לא אהיה...".

כל האנשים הללו זהים לאדם ההולך לאורך החוף המלא זהב ומרגליות, לא אוסף דבר ומשאיר את הכיסים ריקים מכל. אדם חכם אוסף מה שהוא יכול, או לפחות את מה שקל לו לאסוף, כי אפילו מספר אבנים טובות יעשירו אותו הרבה מאוד, ויצילו אותו מעוני גדול. זהו כוחן של מצוות, כי כל מצווה היא יהלום, ולא סתם יהלום זמני, היא מעלה את האדם לדרגה נצחית בעולם הבא. אלו הם זהב ואבנים טובות רוחניים, שאין להם שיעור וסוף!

וכך כתב זאת החפץ חיים הקדוש בהקדמה לספרו (יום 6, ו ניסן):

"...האם יתיר לנפשו להתרפות מללקטן (את המרגליות)... דזה, אין שייך רק בדבר פחות ונבזה, לא כן באבנים טובות ומרגליות היקרות מאוד בשוויין, אשר כל רגע ורגע אשר ילקטן ויתפשן תחת ידו, שווה יותר ממאה ימים אשר ילקט דברים פחותים. כן הדבר ממש בענייננו, דהלא ידוע מה (שאומר) הגר"א באגרתו עלים תרופה בשם המדרש - שעל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער... זהו בעצם כוונת הכותב (משלי ב, ד): אם תבקשנה ככסף, שצריך האדם להתנהג בבקשת התכלית הנצחי כמו שהוא מתנהג בבקשת הכסף וחיפוש המטמוניות, זהו מה שאמר התנא: לא תרחיק עצמך ממידה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא. כלומר, שיחשבנה האדם בנפשו לזכות ולמציאה, כל מה שימצא ממנה".

יום אחד שאספת יהלומים ומרגליות - טוב יותר מאלף ימים שלא אספת כלום... אפילו אם קיימת מצווה אחת מתוך הזדמנויות רבות, או מנעת את עצמך מעבירה אחת מתוך רבות בהן נכשלת - זכית בפעם אחת למה שלא זכית באלף פעמים!

אדם שהוא חכם אוסף כמה שהוא יכול, או לפחות את מה שקל לאסוף, כי הוא מבין שכל התקדמות קטנה היא הצלחה עצומה.

החכם אומר "נכון, קשה לי לקום לתפילה בזמן, אך הבוקר הזה לא כל כך קשה לי, אני מרגיש ערני, ושווה לי לתפוס את המצווה ולזכות בה". אפילו מי שעדיין לא מתפלל, יכול לפחות לקבל על עצמו לקרוא קריאת שמע ולהניח תפילין מידי בוקר. זה לא קשה כל כך, ולוקח רק דקות ספורות, לא חבל להפסיד יהלום יקר כל כך? ואם אפשר ללכת לבית הכנסת מידי פעם, מה  טוב, זו זכייה נוספת שתיתן השפעה על כל השבוע, אז למה לוותר?

עוד אומר לעצמו החכם "נכון, אמנם קשה לי לשמור על טהרת הגוף והמחשבה, אני נופל שוב ושוב, אך עדיין יש בכוחי את היכולת לחטוא פחות ממה שאני חוטא היום. הרי אפילו שעה אחת שאני דוחה את העבירה ותופס את עצמי - נחשבת בשמים לזכות גדולה. אפילו פעם אחת שאני שומר על הטהרה בקושי - שווה יותר מאלף פעמים שאני שומר על עצמי בלי קושי. לא חבל לוותר על זה? אולי אני יכול להתחיל לקבל על עצמי ימים מסויימים בשבוע בהם אשתדל יותר להגביל את עצמי קצת בלי להתייאש, וכל הצלחה שכזו היא אוצר שנשמר לי לזיכרון עולם - ויהווה הוכחה שניסתי להלחם ביצר הרע ורציתי להיות טהור".

כן הוא ממשיך "הרי כל דקה של לימוד תורה היא זכות אדירה להתחבר לקב"ה. זו התקדמות רוחנית, עוד צעד לעבר החוכמה האלוקית, ועוד רגע בחיים שהתגברתי על האנוכיות והחומר עבור הקב"ה. התקרבתי אליו עוד טיפה, וזו התקרבות שתישמר לנצח, יהלום שאין לו תחליף. אז אולי לא אהיה רבי עקיבא, אבל ללמוד שתי הלכות ביום אני מסוגל, נכון? ללכת לשיעור תורה פעם בשבוע, או אפילו מידי ערב, אני יכול, נכון? גם אם פירוש הדבר לשמוע הרצאה של רב בווידאו, זה לא כל כך קשה. וכל דבר תורה נוסף שאני לומד מחזק את נשמתי לנצח!".

רק כדי שנלמד להעריך, הנה מה שכתב הרב שך זצ"ל בצוואתו:

"וכן אני מבקש מכל אלה התלמידים היודעים, שקיבלו תועלת ממני, הן בתורה, הן ביראת ה והן במידות, שיעשו חסד עימדי, וילמדו בעד עילוי נשמתי אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר, והיה זה שכרי, כי גם אני מסרתי את נפשי להצלחתכם בלימוד, ואם יהיה בידי לעשות ולהמליץ לטובתכם אעשה בלי נדר".הרב שך זצ"ל ביקש בצוואתו מכל אדם שקיבל ממנו תועלת - לחשוב בשבילו אפילו מחשבה אחת של מוסר לעילוי נשמתו, מחשבה אחת קצרה...! ואם הרב שך זצ"ל החשיב מחשבת מוסר אחת של יהודי, עד כדי כך שביקש אותה בצוואתו, מה נאמר על כל דקה ודקה שאנו לומדים תורה ומוסר ביום? החיים מלאים בהזדמנויות, וכל הזדמנות היא אוצר בפני עצמו, שנשמר לזיכרון עולם ולנצח נצחים!

שמעתי סיפור נוסף על הרב שך זצ"ל, שרצה לגמול טובה רוחנית לאחות לא דתיה שעבדה בבית חולים. לשם כך ביקש ממנה רק בקשה אחת - שלא תעשן בשבת! הדבר תמוה, כי מה יועיל לאדם אם יסיר מעט זרדים ממדורה גדולה שכבר בוערת? מה יועיל למי שמחלל השבת לשמור אותה מעט? אך לא כמחשבותינו מחשבותיו יתברך, והאמת היא, שהחשבונות שלנו אינם כחשבונות שמים; כל מעשה, כל כוונה, כל רצון טוב של יהודי, ואפילו הקטן ביותר - כוחו גדול מאד בפני מי שאמר והיה עולם!

החכם, שמבין זאת, מתחזק במה שהוא כן יכול, ואומר לעצמו "גם אם לא אצליח להיות תלמיד חכם, לפחות זכיתי באוצר נוסף של שעה, העיקר שאני אוסף עוד ועוד זהב ויהלומים. אולי לא אהיה רבי עקיבא, אבל אראה לקב"ה שהתורה בכל זאת יקרה לי מאוד והייתי רוצה בה - ובזכות זה עוד אזכה לשבת במחיצתו! מי יודע, אולי אם יראה הקב"ה את רצוני הטוב, ייתן לי עגלה גדולה יותר, ויוסיף לי חכמה ואהבה לתורתו הקדושה, שיקרבוני אליו, כפי שאכן לימדו חז"ל (יומא ל"ח, ע"ב): "הבא להיטהר מסייעין אותו".

מאחל להצלחתך, דניאל בלס.

תודתי נתונה לראש הישיבה הרה"ג יעקב משה סגל שליט"א, ולחברותא הרה"ג משה צבי איינהורן שליט"א, שעברו על המאמר ואישרו את פרסומו.