עומר בן רובי: "השנה בלונדון חיזקה אותי"

עומר בן רובי, 36, הוא איש תקשורת ישראלי, תושב תל אביב, ובעל רזומה ב"במחנה", גלי צה"ל, "ידיעות אחרונות", Ynet, ערוץ 10 ועוד. כיום הוא ממלא מקום ראש מחלקת האקטואליה בגלי צה"ל, במקביל לתפקידו המרכזי כסגן מנהלת גלגלצ. כל הרזומה הזה לא מבטא חלק משמעותי באהבתו הגדולה למוזיקה ולתרבות יהודית. הוא מגיש את הפינה המוזיקלית "ארון הקבצים היהודי" בתכנית "המילה האחרונה", בעבר ערך והגיש את התכנית "אטרף פיוטים" (סיפורו של הפיוט ומסעו מבתי הכנסת אל עולם הרוקנרול) ביחד עם רינו צרור, ואם תתקשרו אליו תגלו במקום צליל חיוג את "לכו נרננה" בביצוע ארז יחיאל - לא בדיוק מה שהייתם מצפים מאיש תקשורת מסוגו. מה שכן, כאשר לוקחים בחשבון את הניצוץ שבכל יהודי - זה מפתיע הרבה פחות.

"גדלתי בבית חילוני עם מודעות יהודית", מספר בן רובי בראיון להידברות סופשבוע, "ודווקא השנה ששהיתי בלונדון, לפני עשור, חיזקה אותי. כאן בארץ היהדות מובנת מאליה, אך בחו"ל אתה צריך לחפש אותה. פתאום ההתלבטויות משמעותיות יותר – איך מסתדרים עם כשרות? האם עובדים בשבתות, בחגים, ביום כיפור? בנוסף אתה אף משמש כנציג של ישראל, גם אם לא באופן רשמי, ונדרש להתמודד עם שאלות בנושאים שלא נתקלת בהם כלל בארץ. למה רצחו את רבין? מה ההבדל בין השואה שלכם לשל האחרים? למה אתם לא אוכלים חזיר? הצורך במציאת התשובות כדי לענות לאחרים, חיזק אצלי את הזהות היהודית.

"אגב, אני מקפיד ללכת לבית-הכנסת מאז בר-המצווה. פעם זה היה רק בשבתות, בשנים האחרונות דווקא, יכול יותר למצוא את עצמי באמצע יום עבודה נעלם לשעה - לתפילות מנחה וערבית. פעם בבית כנסת אשכנזי ופעם בספרדי. במוצאי אני מעורב, כך שהכול מתאים לי. היום אני מגדיר את עצמי יהודי, משהו שבין חילוני מודע לבין מסורתי. קריאת פרשת השבוע, נטילת ידיים וברכות על מזון – אלו דברים שחשובים מאוד בעיניי בשימור המסורת, ואני מקפיד עליהם. ואם אני מצליח להגיע לשיעור תורה בבית הכנסת בין מנחה לערבית – אין מאושר ממני".

"הכל מתחיל אצלי ונגמר בעיסוק, אובססיבי אפילו, בתרבות היהודית, בשרשרת הדורות, בעובדה המופלאה שספר הספרים הוא שלנו, שחיו כאן יהודים לפני אלפי שנים, שהיהדות היא המקור לדתות המונותאיסטיות. פעם ניגשה אליי בחורה נוצריה דתית בלונדון שידעה שאני ישראלי, ובדמעות התרגשות אמרה לי: איזה כיף לך - אתה יכול לקרוא את התנ"ך בשפת המקור!. יש בזה משהו, לא משהו - יש בזה הכל! מטבע הדברים חיפשתי במהלך השנים אמנים שנוגעים לי בנקודה הזו בלב. מצאתי את זה אצל צלילי הכרם והעוד, עמיר בניון וברי סחרוף, ובראש ובראשונה אצל הבנאים לדורותיהם. אלו מככבים אגב, ובזכות כמובן, בהרצאות שאני מעביר ברחבי הארץ תחת השם: ארון הדיסקים היהודי - גלגולו של הפיוט מבתי הכנסת אל עולם הרוקנרול. גם בגל"צ ובגלגלצ חלק גדול ממה שאהבתי לעשות במהלך השנים היה למצוא את נקודות החיבור במוזיקה כמו בחיים - בין קודש לחול, ובין מזרח למערב".

נדמה שבשנים האחרונות המדיה לקחה צעד אחורה בכל הנוגע למוזיקה יהודית.אתה מסכים עם ההנחה הזו?

"לא חושב ככה. ברגע שנפתח הסכר, ברוך ה´ - אפשר לשפוט את המוזיקה הזו כמו את כל הזאנרים הפופולאריים האחרים, בלי לעשות לה הנחות. קול ביער של נדב בכר ואורן צור עם ארז לב ארי, קטונתי המהמם של יונתן רזאל, אבא של ישי לוי, אם היינו של להקת עלמא, הניגון שלך של אתי אנקרי - אלה הן מעט דוגמאות לשירים חדשים שהושמעו ברדיו בכלל, ובגלגלצ בפרט, ללא הרף בזמן האחרון. לא בגלל דתיותם, אלא בגלל יופיים. במובן הזה השער נפתח, ולדעתי לא ייסגר עוד. אני מאושר מזה".

אתה לא מכיר אף איש מדיה שהפריחה הזו מרתיעה אותו במידה מסוימת?

"במדיה דווקא לא. יותר בקרב הקהל של הפופ – אלה שממלאים את נוקיה וקיסריה פחות נמשכים לעיסוק האובססיבי והמבורך של אמני הרוק היהודי בעברית הגבוהה, במילה הכתובה ובמסורת היהודית. אבל בכל העולם זה ככה – יש קהל לשירי משוררים, ויש קהל לגסטין ביבר. לא המצאנו כלום".לפני יותר מחמש שנים קיבל בן רובי שיחת טלפון מאורי אורבך, היום ח"כ ואז אחד ממגישי התכנית "המילה האחרונה", בה הציע לו להגיש פינה של מוזיקה ישראלית שמשלבת בין רוק ליהדות. "שמחתי", נזכר בן רובי. "מתוקף תפקידי בגלגלצ הייתי חשוף למוזיקה החדשה, ומאז אני משתדל להביא פעם בשבוע משהו חדש ומקורי. מאות שירים הושמעו מאז בפינה - המשודרת בימי רביעי בגל"צ - ביניהם עומד בשער של עמיר בניון, לך אלי של מאיר בנאי, מה לך יחידה של ברי סחרוף ורע מוכיח, בכל לבי של אתי אנקרי, אנה אפנה של ארז לב ארי, אבא של אביתר בנאי, ואבן ספיר של אהוד בנאי - אלה שירים שהחשיפה הראשונה שלהם לקהל הרחב הייתה בפינה הזו, ועל כך ואני גאה מאוד".

התגובות על הפינה הזו שונות באופן מסוים משאר הדברים שאתה עושה?

"כן. עשיתי בחמש-עשרה השנים האחרונות דברים רבים ברדיו ובטלוויזיה. אך אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות כמו על הפינה הזו. אגב, בזכותה מזהים את קולי ברחוב. לא יאומן".

נשמע שאתה מקדם את המוזיקה היהודית מבלי להתבייש או להתנצל. כיצד עוד ניתן לקדם אותה, לדעתך?

"כל עוד יש יהודים תהיה יצירה יהודית. אין מה לדאוג. על זה צריך רק לשמור".