בשביל מה ללמוד?

יש לי שאלה בנוגע ללימוד התורה. בצעירותי למדתי בישיבה והיום אני עובד. ברור לי שצריך ללמוד הלכות בשביל לדעת מה לעשות, אך מהו כל העניין הגדול סביב הלימוד? מדוע אני צריך להסתובב כל הזמן עם ייסורי מצפון? וכי איני יהודי טוב גם ככה? אני יודע שכתוב "והגית בו יומם ולילה", אך אני לא ממש מרגיש שאני צריך את זה. אם מזדמן לי לפעמים לפתוח ספר או לשמוע שיעור, אני מרגיש שאני יוצא ידי חובה, אך לא מעבר לזה. אולי תוכל לעשות לי קצת סדר בבלגן?

בתודה, אברום פרידמן

* * *

כותב הזוהר הקדוש (חלק ג עמ קס"ו): "תורה, תורה, אור כל העולמות, כמה ימים ונחלים ומעיינות מתפשטים ממך לכל הצדדים. ממך הכל. עליך עומדים עליונים ותחתונים, אור העליון – ממך יוצא".

תאר לך נהר שוטף, מחיה ומרווה, מטהר ומרענן. תאר לך אור עליון, בהיר ונעים... האם תהיה, למי שיפגוש בדבר כזה, שאלה "מה אני צריך את זה בכלל?" בוודאי שלא. להיפך, כל מה שערב, נעים ומאיר, האדם חפץ בו ומשתדל להשיגו.

עריבות ומתיקות התורה אינה ניכרת לעין במבט ראשון, להיפך – התורה דורשת מאבק, התמודדות ומסירות. כבר אמרו חז"ל על המצב ההתחלתי אליו נקלעים לומדי התורה: "במחשכים הושיבני – זה תלמוד בבלי" (מסכת סנהדרין דף כ"ו). מי שלא נבהל מן ה"מחשכים" הללו וניגש אל הערפל – עשוי למצוא בתוכו בהירות ומתיקות. לא בכדי אנו מתפללים בכל יום "והערב נא ה´ אלוקינו את דברי תורתך בפינו". אם התורה "תחייך" אלינו ונזכה לטעום אפילו משהו מטעמה הערב – לא נרצה יותר שום דבר, רק להוסיף ולהרגיש מזה הטעם הנפלא עוד ועוד...
 

מה מניח את דעתו של היצר הרע

כתוב בליקוטי מוהר"ן (חלק ב תורה ע"א): "אשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה. כי יש נעימות בתורה, וזהו העיקר, לזכות להרגיש הנעימות שיש בתורה". משום כך, הורו חז"ל בעניין הלימוד (מסכת עבודה זרה דף י"ט): "לעולם ילמד אדם תורה במקום שליבו חפץ", ורש"י ביאר: "לא ישנה לו רבו אלא מסכתא שהוא מבקש ממנו, שאם ישנה לו מסכתא אחרת, אינה מתקיימת, לפי שליבו אחר תאוותו".

מדהים – קיום התורה בלב האדם, תלוי בחשקו לאותו לימוד!

עוד ביאר באופן נפלא ה"עין יעקב", בעניין זה: ללמוד ממקום שליבו חפץ, לומדים חז"ל מן הפסוק, "כי אם בתורת ה´ חפצו", שבתהילים. שואל ה"עין יעקב": והרי תחילת הפסוק, שהוא תחילת ספר תהילים, מתחיל ב"אשרי האיש אשר לא הלך", וכו´. מה הקשר בין שני הדברים? מסביר ה"עין יעקב": אחר שהזהיר הפסוק ממה להתרחק (דרך רשעים, מושב לצים וכו´), ניתן לאדם מקום שבו יוכל ליהנות ולשמוח. לא ידחה האדם את יצרו הרע מכל וכל, על דרך שאמרו חז"ל ביצר הרע: "שמאל דוחה וימין מקרבת".

צריך גם לתת משהו ליצר, דהיינו, לרצונו של האדם ליהנות ולשמוח. היכן ניתן לתת ליצר הרע משהו כדי להניח את דעת האדם ולמלא את תאוותו? על כך מפרט המשך הפסוק: "כי אם בתורת ה´ חפצו" – בחלק המהנה אותו בתורה.

כאן רואים את חשיבות העניין לחוש נעימות בלימוד התורה, שהיא זו ה"מרגיעה" את היצר הרע. אבל, אם גם מן התורה אין האדם נהנה, אזי אין הוא בגדר של "שמאל דוחה וימין דוחה". היצר, שלא בא על סיפוקו, עלול להתגבר ביתר שאת, ולהביא את האדם לעזוב את לימוד התורה לגמרי.

זהו, כמובן, רק עניין וטעם אחד לנחיצות הלימוד – כהגנה מפני היצר. וודאי שעיקר הטעם, כבכל המצוות, הוא קיום רצון הבורא, אשר בחסדו גילה לנו טפח מטעמי המצוות, על מנת לקרב הדבר לדעתנו ולליבנו.
 

המזון הרוחני לגידול הנשמה

כותב הרמח"ל (דרך השם חלק א, פרק רביעי, סעיף ט): "ואמנם אמצעי אחד נתן לנו הא-ל יתברך שמו, שמדרגתו למעלה מכל שאר האמצעים המקרבים אליו יתברך, והוא תלמוד התורה... כי הנה רצה בחסדו וחיבר לנו חיבור דברים... שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה ובטהרה, על הכוונה הנכונה שהיא עשיית חפצו יתברך שמו – יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלמות גדול עד מאד... ולא די מה שקונה האדם בעצמו מעלה ושלמות – אלא שמציאות הבריאה כולה בכללה ובפרטה מתעלה ומשתלם...".

תכלית המצוות כולן – להתקרב אל ה´, לחוש את קירבתו ולהתענג על אהבתו. לאו דווקא בעולם הבא, כי אם אפילו כאן, בעולם הזה ממש. גם כאן ניתן להכניס רוחניות ואלוקות לחיים ולמעשים כולם. לא עוד מעשי יום-יום אפורים, ענייני שגרה והכרח פעוטים, כי אם מעשי רוממות וקדושה, בכל פרט ובכל עניין – מכוח התקשרותנו לתורה.

עצם הלימוד, מלבד היותו מקנה ידיעות, מעצים באדם מעלה ושלמות, זכות וקדושה, כדברי הרמח"ל. כבר דימו חז"ל במקומות רבים את התורה למזון. כשם שאדם נזקק באופן יום יומי לאכול, על מנת לקיים נפשו, כן גם נשמתו נצרכת למזון. בכל "טעימה" ו"טעימה", בכל מילה ומילה – מתחזקת הנשמה וגדלה, מתעצמת והולכת. זוהי, כדברי הרמח"ל, "סגולת הדברים". כלומר, יש כוח רוחני סגולי ופנימי שהקדוש ברוך הוא גנז בתורתו והוא מעניקו ללומדיה, מה שאין כן, כמובן, בשום לימוד שבעולם. כל החוכמות שבעולם, בהיותן אנושיות, אינן מעצימות דבר בנשמת לומדיהן. בלימוד התורה, מלבד התועלת העצמית והרוחנית שהאדם רוכש בלימודו, הוא עוסק גם תוך כדי לימודו בעשיית חסד עצום לכל הנשמות התלויות בו, לכלל ישראל, ואף, כדברי הרמח"ל, לבריאה כולה. בהיות התורה, כלומר החלק האלוקי הפנימי שבה, מזון וקיום לנבראים כולם, העוסק בה הופך, כביכול, לשותפו של הקב"ה בבריאת וקיום העולם.
 

שני צלמים לאדם

מלבד זכות וחסד, הגנה ושלמות, זוכה העוסק בתורה למתנה נפלאה אחרת: "צורה" של יהודי. צורה לא במובן החיצוני, אלא במובן הפנימי, הנפשי והשכלי. יש דרך מחשבה והתבוננות בעולם ובמאורעות כולם, שמיוחדת רק לנו. פירש האור החיים הקדוש על הפסוק, "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א כ"ז): "ברא האדם בשני צלמים, הראשון צלם הניכר בכל אדם ואפילו בבני אדם הריקים מהקדושה... והשני הם בחינת המאושרים, עם ישראל, נחלת ש-די... והרי זה בא ללמדנו כי יש בנבראים שני צלמים: צלם הניכר וצלם אלוקי רוחני נעלם".

מכאן שיש "צורה" של יהודי שזהו "צלם אלוקים" ממש. כך פירש גם רש"י על המילים "בצלמנו כדמותנו" (בראשית א כ"ו): "כדמותנו – להבין ולהשכיל".השכלת התורה – היא היא אותו "צלם ודמות".

זוהי מעלת התורה, שהיא "לבוש" לדעתו האין סופית של בוראנו. העוסק בה, קונה גם הוא "שכל אלוקי" ודרך התבוננות אלוקית על הכל, על כל ענייניו ומאורעות חייו. הדיוק, העמקות, בהירות המחשבה, התכליתיות – כל אלו שייכים ונוגעים ל"צורה של יהודי", צורה כזו "מתעצבת", כאמור, עם כל מילה והבנה שאדם זוכה ללמוד ולהבין בתורה.
 

"מקצועות" התורה הרבים

נמצא, שטעם הלימוד, מעבר לרכישת ידיעות התורה והלכותיה, נפרש ומתפשט לתחומים רבים: שלמות, זכות, הגנה, שכל של יהודי, חסד ושפע לכל הבריאה ועוד טעמים ומעלות עד אין קץ.

אינך חש בזה? מעודך לא טעמת טעם כזה?

אולי תנסה להחליף את החברותא שלך, או ללמוד מרב אחר. המלצת חז"ל (בגמרא עבודה זרה י"ט) היא: "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ", ופירש רש"י את מילת "מקום" על רב אחר שאולי מתאים לאדם יותר. אולי תנסה ללמוד בזמן אחר (בבוקר אחרי התפילה במקום בערב, או להיפך), או לעבור ללמוד נושא אחר. יש, ברוך ה´, "מקצועות" רבים בתורה, ולכולם עומק, חן, מעלה וסגולה. תורה, נביאים, כתובים, מדרש ואגדה, משנה, גמרא, הלכה, מוסר וחסידות. הכל לפי מצב נפשך, מעלתך, חינוכך ונטיותיך. לכל אחד חשק והתעוררות בלימוד אחר, שדווקא משם נתיבו המיוחד להיכנס להיכל התורה ולהתענג בנעימותה. אם תתענג משם, נקל יהיה לך להפליג הלאה לעומק ולרוחב – עד שגם עליך יאמר הפסוק במשלי "באהבתה ישגה תמיד". בהצלחה!