יוסף הוא המלך? אין סיכוי

המעשה שלפניכם כנראה לא אירע מעולם, אך כך שמעו אותו אוזני מחבר ותיק: שני בחורים ישבו לשמור על נפטר למשך הלילה. אחד מהשומרים התייחס לענין בקלילות, הרי מה כבר יכול הנפטר לעשות אחרי שהוא מת?! אך השני פחד מנפטרים ´פחד מוות´...

באמצע הלילה, כשידיו של האחרון רעדו בצורה חשודה והריאלי מביניהם החל להשתעמם מקריאת תהילים, פנה הריאלי לפחדן: לך תכין כוס קפה ומשהו לאכול. בראשו הוא חישב את כמות הזמן שנותרה לו עד שחברו יחזור.

הפחדן יצא למטבח באנחת רווחה, תוך כדי שהוא מנסה למרוח את הזמן כמה שיותר. בינתיים הראשון זינק בשקט ממקומו, הקים את הנפטר, הלביש אותו בבגדיו, הושיבו על כסאו כשספר התהלים בידו, וראשו מוטה כאדם ישן. הוא עצמו לבש את תכריכי הנפטר, נשכב על הרצפה והמתין לבאות.

לאחר כמה דקות הגיע הפחדן ובידו האוכל והקפה, לחרדתו הבחין שחברו נרדם והוא ´לבד´ עם הנפטר. הוא ניגש בהיסטריה לחברו והחל מושך בידיו: "קום! אל תירדם דווקא עכשיו"... מאומה לא עזר. החבר נשאר רדום ולא הואיל לפקוח עיניים.

לאחר שניות שנדמו לו כנצח, הוציא ה´נפטר´ את ידו מתחת לתכריכים, ובקול עמום אמר: "אם הוא מסרב לקפה – אני אשמח לשתותו"...

* * *

לאחר שהגיעו השבטים למצרים, המשנה למלך מראה להם סדרת אירועים מוזרה ומפתיעה. הרי לנו דוגמאות בודדות. נתחיל במדרש המספר שיוסף שלח 70 גיבורים כדי לאסור את שמעון, אך כשאלו קרבו אליו, הרים שמעון את קולו ושאג עליהם, מיד נרתעו 70 הגיבורים לאחוריהם. יוסף רמז לבנו מנשה, שניגש לשמעון ובחבטה אחת על כתפו, אסרו והכניסו לכלא. 

שמעון מביט באחיו התמהים, ואומר להם: "מכה זו – מבית אבא היא. זו אינה מכה של מצרי רגיל".

אולי השבטים יעצרו כרגע להתבונן: איך הגיע אדם ממשפחת יעקב למצרים? רק יוסף. אז אולי זהו יוסף?!

לא, הם מהרהרים בליבם, אין סיכוי.

נמשיך הלאה. האחים חוזרים למצרים עם בנימין, יוסף מזמין אותם לסעוד עמו. בלי כל הכנה מוקדמת הוא מדהים אותם כשהוא מושיב אותם בדיוק לפי סדר לידתם, כביכול על ידי ´ניחוש´ בגביע הפלא שלו.

אולי זה יוסף?! לא ייתכן.

טוב, נניח לרגע שאכן הוא מנחש בגביעו דברים שונים, אך במדרש מובא שהוא סיפר להם את חוויות הילדות שלהם. החוויות סופרו להם בצורה כזו שיוסף – המשנה למלך, חווה זאת איתם יחד. אם הוא מנחש זאת, אין לו שום סיכוי בעולם לנחש את זה בצורה חווייתית, אלא רק באמצעות תיאור יבש.

כאן היו השבטים צריכים לעצור, להתבונן בכל סדרת ההתרחשויות ולהסיק מסקנה אחת בודדת: האיש שעומד מולנו הוא יוסף! אין הסבר אחר לעובדה שהוא יודע כל כך הרבה.

בפועל, כשיוסף מתגלה לאחים, אומרת התורה את הפסוק המפורסם הבא: "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו".

מה יש להיבהל? הם צריכים לפרוץ במקהלה לא מתואמת ולומר: אהה, עכשיו אנחנו מבינים הכל...

אבל הם לא יכלו לדבר מרוב פחד.

הביאור הוא כזה: השבטים ידעו תמיד שיוסף נמכר למצרים, אך הם לא העלו על דעתם שהוא-הוא המשנה למלך. גם לאחר כל הרמזים שסיפק להם יוסף בעדינות כדי שיוכלו לעכל את דבריו.

ולמה לא חשבו שהוא יכול להיות משנה למלך? כי בחוקי מצרים כתוב שעבד אינו יכול למלוך. יוסף נמכר לעבד. הוא אינו המלך!

אך כשראו האחים שיוסף נהיה מלך, בדיוק כפי שהוא התנבא בחלומותיו לפני שנים, נבהלו האחים מאוד. שהרי ראו בפירוש שרצונו של ה´ שיוסף ימלוך – התממש.

לבם יסרם: איך זה שהגבלנו את יכולתו של ה´, וחשבנו שכיון שיוסף נמכר לעבד – אינו יכול למלוך? שכחנו שיש כאן מנהיג לבירה, וברצונו הכל קורה?!למה היינו מקובעים והגענו לספק בהשגחת ה´ יתברך, בשל קיבוע מחשבתי זה.

בדיוק כמו אותו בחור פחדן שהיה בטוח שהמת קם לתחיה, כי זה מה שהתקבע לו בראש. כל האפשרויות האחרות – ההגיוניות יותר ופחות - נדחקו הצידה בשל הקיבעון. 

* * *

היהדות היא בית היוצר הגדול עלי אדמות, מאז ומעולם, ל"חשיבה לא מקובעת". כל מי שלומד גמרא ופוסקים רואה זאת בבירור. אדם שחייו מושתתים על לימוד תורה, יודע שחייבים בכל מצב כמעט, לבדוק את כל הסברות ההגיוניות יותר או פחות במאזני השכל.

רק לאחר מיצוי כל האפשרויות, אפשר לגבש דעה ולהסיק מסקנה.

זהו לקח אחד מתוך רבים שלמדים אנו מפגישת יוסף והאחים. אל "תתקבע" על נקודה מסוימת, תחשוב בגדול ורק אז תכריע לעצמך את המשך התהליך. בצורה כזו, אפילו השמים הם לא הגבול.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויגש – כל הסרטים ב-VOD הידברות