הלכת לי חבר

יחד, אני חבר שלהם. אז באתי לעזרת חבר. זה החסד הכיגדול שאפשר לעשות לנשמה. חסד של אמת".

כשביקשתי את רשותו לעשות השבוע אאוטינג לרשימת הקדישים הזו, הוא הציב תנאי: "אני מזהיר אותך - אל תכתביאת זה סתם בעיתון בתור רכילות. תכתבי כמה חשוב שילדיםיגידו קדיש על הוריהם, או לפחות שידאגו שמישהו אחריאמר".

רשימת השמות כבר ארוכה, ובשנים האחרונות הקצב מתגבר. אייקון אחר אייקון מסתלק. כך שהעמוד האחרון בסידור התפילה של זוהר הוא גם מעין קדיש על קפה כסית, על מועדון החמאם, על חבורת לול. אריה בן אלכסנדר הוא אריק לביא, ישראל בן שלמה הוא פולי מהגשש, וכשזוהר אומר קדיש על אברהם בן יעקב הוא חושב על אייבי נתן. כל בני הדור הצברי הראשון של התרבות העבריתמונצחים שם לא בכינויים החברמניים שאימצו לעצמם (אריק, פולי ואייבי), לא עם כובע טמבל ובלורית, אלא בשם שבו נקראו כשבאו לאוויר העולם, בחיק הוריהם, לרוב עוד באירופה.

הבימאי פשנל הוא אברהם בן פנחס, יוסי בנאי הוא יוסי בן מאיר, נעמי שמר היא נעמי בת מאיר, דן בןאמוץ הוא משה בן ישראל, שוש עטרי היא שושנה בת שלום ושייקה אופיר הוא ישעיהו בן שמואל. גםיריבויות נושנות נשכחות: שושנה בת יחיא־זכריה (דמארי) מופיעה לצד יפה בת אברהם (ירקוני).

כמעט כל עולם הזוהר של פעם כבר נמצא בעולם הבא, ופה בעולם הזה, בבית המדרש הירושלמי שלו, אומר עליהם החבר שחצה את הקווים יום אחרי יום "יתגדל ויתקדש שמיה רבא".

ביום רביעי אחר הצהריים, בשעה שבה קברו את חיים חפר בבית הקברות של עין־הוד, כתב אורי זוהרשם נוסף בתחתית הרשימה: חיים בן יששכר".

(מתוך מדורה של סיון רהב מאיר, "פרשות השבוע", המפורסם ב"ידיעות אחרונות")