ההחלטה היא שלך

אדם זקן יושב על אם הדרך, עורו מעיד על ישיבתו הממושכת כשהוא חשוף לקרני השמש. שתי דרכים נפרדות שם. האחת, ראשיתה רצופה קוצים וברקנים, אך המשכה וסופה מישור, ואילו השנייה, ראשיתה אמנם מישור, אך המשכה וסופה רצופה קוצים וברקנים.

יושב הזקן על אותה פרשת דרכים, מדריך את העוברים והשבים וממליץ להם לבחור בדרך הראשונה. הוא אומר להם, אמנם ראשיתה של הדרך רצופה קוצים ומכשולים, אך בהמשך היא נוחה ונעימה. אלו שהחליטו שלא לשמוע לעצת הזקן ובחרו בדרך השנייה, אמנם נהנו מאוד בתחילת הדרך, אך עד מהרה התאכזבו כשראו את המכשולים הרבים לפניהם.

משל זה הוא משל החיים, כך כותבים חכמים במדרש (תנחומא ג). אדם בא לעולם כשבפניו עומדות שתי דרכים, שתי אופציות. האפשרות האחת היא ללכת אחר שרירות הלב והתענוגות החומריות ולמצוא "נחת רוח" גדולה בתחילתה, אך בסופה של הדרך, בסיומם של החיים – בעולם הבא, נתקלים בדרך שכולה קוצים ויגיעה. האפשרות השנייה היא "לטרוח ולעמול" בעולם הזה בתורה ובמצוות, ועל ידי כך, בסוף הדרך – בעולם הבא הנצחי, לצעוד בדרך שכולה מישור ונחת רוח לנשמה.

בפרשתנו מובא, שמשה רבנו עומד ומדבר אל בני ישראל, וכאותו "זקן" שמכוון על הדרך שסופה מישור, מכריז גם הוא ואומר לעם ישראל בשם הבורא: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", והוא "ממליץ" לבני ישראל לצעוד בדרך הברכה – "ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום" (לב). הבחירה בידינו האם לשמוע לעצתו של נווט הדרכים, או לסמוך על עצמנו...

נתבונן שוב בפסוק, ונראה דבר מאוד מעניין: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", משה פותח בלשון יחיד: "ראה", וממשיך בלשון רבים: "לפניכם". מן הראוי היה שיאמר או "ראה אנכי נותן לפניך" או "ראו אנכי נותן לפניכם", מה פשר המעבר בין לשון יחיד ללשון רבים?

ה´כלי יקר´, מקשר פסוק זה עם דברי התלמוד שלהלן (מסכת קידושין מ ע"ב): "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי: עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה". זאת אומרת, ביכולתו של האדם היחיד, להכריע את העולם כולו לזכות או לחובה. לכן פותח משה בלשון יחיד, "ראה", כי העתיד של כולם תלוי במעשיו של כל יחיד ויחיד.

כמדומני שזו ידיעה חשובה, משום שלא פעם אנו שומעים אמירות כמו "מי אני", "מה אני שווה", "כמה אני יכול להשפיע" ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר. משה רבנו מעמיד אותנו על טעותנו ואומר – על כתפו של כל יחיד מוטלת אחריות לעולם כולו.נעיין שוב בפסוק, ונראה שמשה מוסיף מילה מעניינת – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". מהו הדגש על "היום", וכי ביום ספציפי זה בני ישראל קיבלו את הברכה והקללה, והלא במעמד הר סיני, ארבעים שנה קודם לכן, הם קיבלו את דרך התורה?

ישנם ביאורים רבים למילה זו, ה´כלי יקר´ מבאר את המילה בדרך רמז.

"היום" מרמז על היום ממש, על השמש ש"אחראית" על היום. יש בה משהו מוזר, בשמש. היא עושה שתי פעולות הפוכות בו זמנית. מצד אחד היא ממיסה את השעווה, מצד שני היא מקשה את הביצה. מצד אחד היא "משחירה" את פני הכובס, מצד שני מלבינה את הבגדים... שינויים אלו, אינם באים מכוח השמש, אלא מכוח המקבלים. השמש מצד עצמה פועלת את אותה פעולה, רק תכונות המקבלים שונות הן, וזה הגורם לשינויים.

אומר משה כך – הברכות והקללות הבאות מהבורא, אינן מעידות על "שינוי" כביכול בהנהגת הבורא עצמו, שפעם הוא מחליט להשפיע ברכה ובפעם אחרת לא, הבורא רוצה להיטיב ולהשפיע ברכה ללא הרף, השינויים הנראים הם אך ורק מחמת בני האדם. אם אנחנו בוחרים ללכת בדרך הישרה, אזי "תכונות המקבלים" מקבלות את ה"שמש" באופן מסוים, ואם אנו בוחרים ללכת בדרך חתחתים אזי "תכונות המקבלים" משתנות וה"שמש" משפיעה באופן אחר.

זו כוונת משה במילה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". כשם שהיום – השמש, משפיעה באופן תמידי אותה השפעה, רק שההשפעה מתקבלת בצורה שונה ואף הפכית לפי תכונות המקבלים, כך גם הבורא, הוא מצדו משפיע רק טוב, השאלה מאילו תכונות אנו מרכיבים את עצמנו.

נקודה למחשבה.