למה פירות יבשים?

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (מסכת ראש השנה ,פרק א משנה א).

ט"ו בשבט על מה ולמה?

חג ט"ו בשבט אינו מוזכר בתורה אלא במשנה ובתלמוד. הוא מציין התחלה חדשה, ונקרא ראש השנה לאילנות. על פי חז"ל המועד מציין את נקודת ההתחלה של פירות האילן. מסביר רש"י: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". זו תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן. מכאן שכל הפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים כפרי של השנה החדשה. התייחסות נוספת מגיעה מהתלמוד הירושלמי: "עד כאן חיים האילנות ממי השנה שעברה, מכאן ואילך חיים ממי השנה הבאה" (ראש השנה פ"א ה"ב).

ומדוע זה חשוב לנו? בעיקר עבור מצוות התלויות בארץ, כגון ערלה. בשלוש השנים הראשונות לנטיעת העץ הפרי אסור באכילה ובהנאה, והוא נקרא "ערלה". בשנה הרביעית מכונה הפרי "נטע רבעי", בזמן שבית המקדש היה קיים נאכל הפרי של השנה הרביעית על ידי בעליו בירושלים; ט"ו בשבט הוא גם התאריך הקובע לעניין תרומות ומעשרות. על פי ההלכה יש צורך להפריש תרומות ומעשרות לכהנים, ללויים ולעניים מן הייבול שגדל בכל שנה, וט"ו בשבט כאמור הוא התאריך שקובע את סיומה של אותה שנה לגבי אילן הפרי.

כיצד נוהגים לציין את ראש השנה לאילנות?

ביום זה נערכו תפילות מיוחדות ונאמרו פיוטים לברכת האילן. בקרב יהודי אשכנז נהגו להרבות באכילת פירות ארץ ישראל ולברך שהחיינו על הפירות. רבנו גרשום פסק שאין לגזור תענית ביום זה כי הוא דומה לשאר ראשי השנה, ור יוסף קארו גזר על פי זה שאין לקיים תענית בט"ו בשבט. ביום זה גם לא אומרים תחנון.

בתקופת האר"י ז"ל נהגו המקובלים בצפת לערוך סדר ט"ו בשבט, שבאמצעותו ביטאו את הקשר המיוחד שבין האדם לאילנות על ידי אכילת פירות וקריאה ולימוד קטעים הקשורים אליהם. בסדר נאכלים שלושים מינים מפירות ארץ ישראל, וישנן ברכות ותפילות על כל פרי. את הסדר מלווה שתיית ארבע כוסות יין, וכל כוס היא סמל לפניו המשתנות של היקום.

30 מיני הפירות מתחלקים לסוגים שונים המבטאים עולמות שונים: עשרה פירות עם קליפה ובלי גרעין (כגון פירות הדר) מסמלים את עולם העשייה, עשרה פירות עם גרעין (כגון תמרים) מסמלים את עולם הבריאה, ועשרה פירות ללא קליפה וגרעין מסמלים את עולם האצילות.

בסדר נוהגים להרבות באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כמו גם פירות יבשים ואגוזים. אך מדוע  דווקא פירות יבשים? מפני שבתקופות עברו הדרך היחידה להביא פירות מארץ ישראל הייתה בצורת פירות יבשים בלבד, בהיעדר אמצעי קירור.

נוהגים להרבות בברכות לכבוד ט"ו בשבט, ולהדר למצוא פרי חדש, לברך ברכת שהחיינו ולעטר את השולחן בפירות ארץ ישראל. הבעל שם טוב הקדוש אמר, שכל פעם שרוצים לאכול פרי - זה לא סתם מקרי. יש נפש עטופה בפרי אשר מחכה שיגלגלו אותה, והפירות מחכים שיברכו עליהם. לכן צריך לברך בכוונה על פי סדר מג"ע א"ש (מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל).

תפילות וסגולות לט"ו בשבט

ט"ו בשבט הוא יום מסוגל לתפילות, מאחר ומדובר ביום דין לאילן ו"כי האדם עץ השדה". האדם משול לעץ, ולכן מרבים בתפילות ומתפללים על פרנסה ומזונות.

"אם היו בני האדם יודעים את מעלת היום הזה ומה יכולים לפעול בו, היו מנצלים את כל היום לבקש על רפואות הנפש והגוף ועל הפרנסה", נכתב בספר "ירננו עצי יער", "כי בתוך הפירות מגולגלות נפשות רבות, וכשאדם אוכלם בכוונה הראויה, אזי מתעלים ובאים לתיקונם. וכשאדם אוחז בדבר השם, היינו בתפילה ובקשה, אזי לא יצטרך לרפואות גשמיות, כי רפואתו תהיה רק ע"י הלחם ומים ושאר פירות האילן. על כן יברך עליהם בכוונה גדולה ואז תימשך עליו רפואת הנפש ורפואת הגוף ופרנסה בשפע".

לרווקים ורווקות שמחפשים את זיווגן כדאי לדעת שט"ו בשבט הוא יום מסוגל למציאת הזיווג. הרב בצרי נוהג ביום זה לערוך תיקון לזיווג, ולפי האר"י הקדוש ט"ו בשבט וט"ו באב קשורים שניהם לספירת היסוד, וזהו זמן גדול לזיווג ופיריון.

וקצת סגולות מבית מדרשה של הרבנית ימימה מזרחי

לפני אכילת פירות שניתן לאכול מבחוץ ומבפנים יש לבקש מהשם שנהיה "תוכו כברו" - להיות אנשים של אמת. כאשר אוכלים פרי שבתוכו יש גרעין גדול יש לבקש להוציא מתוכנו ומתוך בני ביתנו את הדברים הלא טובים. ולגבי פירות שיש בהם קליפה שלא אוכלים - יש לבקש לדון את העולם לכף זכות, ולמצוא מתיקות בכל אחד ואחד.

כשמברכים "על מיני מזונות" יש לבקש מהקב"ה פרנסה. ב"פרי הגפן" יש לבקש על זיווג, "ענבי הגפן בענבי הגפן". "על העץ" - לבקש ילדים צדיקים וחכמים. "אדמה" - לבקש על בריאות, ו"שהכל" - לבקש על  שמחה. חיטה - לבקש חכמה ושלום בארץ. שעורה - סגולה לשלום בית.

כאשר אוכלים תאנה (זהירות מתולעים) יש לבקש על סבלנות. רימון - לבקש על שמירת הלשון. זיתים - ילדים צדיקים. תמר - בריאות ולהיתמר בחיינו.