האמת על מאיר אריאל

כששודר לפני כחצי שנה סרטו של הבמאי עופר שכטמן מאז שעזבת, המגולל את סיפור חייו של הזמר הישראלי הנערץ מאיר אריאל, הוא זכה ליחס אמביוולנטי במיוחד. רבים נהנו, החכימו ואפילו התחזקו בעקבות צפייה בסרט הדוקומנטרי, אולם גל של ביקורות הציף את הבמאי מכיוונם של כלי תקשורת רבים, שטענו כי הסיקור היה דתי ומגמתי כאחד. הסרט שייצג צד כל כך אמוני במי שהפך לדמות חשובה ונתפס בעיני הציבור הכללי, כמו גם בעיניו של עופר שכטמן עצמו עד לשלב מסוים, כסמל החילוניות – היה קשה מאוד לעיכול.אבל כששואלים את שכטמן, במאי שומר תורה ומצוות, מה הניע אותו בכלל לביים את הסרט בכזה חפץ לב, כמעט שמחה של מצווה – מגלים שגם הוא עצמו היה מופתע ממה שגילה על הדמות המורכבת שנקראת מאיר אריאל ז"ל, ועוד ממקור נאמן ביותר. "שחר אריאל, בנו של מאיר אריאל שירת איתי ביחד בצבא, ולא נפגשנו יותר מ-20 שנה", מספר שכטמן, "וכשנפגשנו שוב, פתאום נוכחנו כי בשונה מהעבר, לשנינו כיפה על הראש. כששיתפנו זה את זה, אמרתי לו כי אצלי השינוי מפליא ורחוק מלהיות מובן מאליו, היות שהייתי רחוק מהדת בילדות".

כששמע זאת שחר, הפתיע את שכטמן שציפה ממנו לתשובה דומה וסיפר לו כי "אבא היה כל הזמן בתהליך תשובה, בתחילה בתהליך פנימי בלבד אך בסופו של דבר גם תהליך מעשי של קיום מצוות". שכטמן היה בהלם. "היה קשה לי להאמין. אמרתי לו: אצלי אביך הצטייר כחילוני מובהק, גם בשירים שלו. אולם שחר התעקש להעמיד אותי על טעותי. בוא ותתבונן בשירים שלו כמו מדרש יונתי ועוד, ותבין שהוא היה מחובר מאוד לתורה. משהחל שחר לרדת לפרטים ולהוכיח לי שכמו רבים – טעיתי ברושם על הזמר שבערוב ימיו רק הלך והתקרב עוד ועוד ליהדות, אמרתי לו אני רוצה לעשות על זה סרט".

"הרגשתי את האהבה שלו לגמרא"

וכך יצא שכטמן למשימה. "רציתי לעשות קידוש השם, כי להרבה אנשים הוא הצטייר כסמל של חילוניות, והיה חשוב לי להראות להם שהוא היה מחובר לתורה. בחמש השנים האחרונות הוא לא הופיע בשבת". שכטמן מספר כי הסרט השפיע על רבים ולהתחזק מבחינה רוחנית ואף להתחיל ללמוד תורה. "כמה אנשים שהראיתי להם את הסרט אמרו לי בא לי להתחיל ללמוד. יש קטע בסרט שמאיר אריאל מעיד על עצמו אני לא דתי, לא חילוני, אבל מאמין ומתקדם ולומד. הוא כבר היה במקום שהוא כבר לומד תורה. הוא סיפר שהוא כבר מתפלל ולומד משניות".

אני מבקש משכטמן לספר לי על התרשמותו מאישיותו של מאיר אריאל במהלך עריכת הסרט והוא אומר: "אני אוהב את המוזיקה שלו, ותמיד הרגשתי שיש הרבה חכמה ועומק בבן אדם הזה. לא מדובר סתם שירים קלילים וחסרי משמעות אלא בעומק, ואפילו בשירים הקלילים שלו יחסית, תמיד היו בהם תובנות ויופי. הוא לא זכה בחייו לתשומת לב כמו במותו. אחרי מותו הוא התפרסם הרבה יותר. פתאום התעמקו בשירים שלו ופתאום הבינו שהיתה כאן אישיות מיוחדת. לכאורה הוא היה ישראלי טיפוסי, הקריסטל הישראלי".

הכרת אותו באופן אישי? נפגשתם?

"פגשתי אותו פעם אחת, בסיום מסע הכומטה שלי ושל שחר הוא בא לראות את שחר ושם נפגשנו. ראיתי אותו גם בהופעות שאליהן הלכתי שבהן נכחו רק עשרה אנשים. למאיר אריאל לא היתה הצלחה גדולה בקריירה בחייו, רק אחרי מותו ידעו להעריך אותו. רבים מכתביו הולכים ומתגלים היום. הבן אדם היה כל היום כותב, וגם עוד שנים אנחנו נראה דברים שהוא כתב: סיפורים קצרים, מחזות, שירים. הייחודיות הכי גדולה – היתה השפה העברית הפרושה לפניו יותר מאצל אחרים. כמו שאהוד בנאי היה אומר: היתה לו שפה מקראית, משניית, צברית, סלנגית והוא שלט בהכל".

מה הנקודה שבה אתה הכי מזדהה עם אישיותו?

"שני דברים מאוד דיברו אלי. הדבר הראשון הוא אהבתו הגדולה לגמרא. פתאום הרגשתי את האהבה שלו לגמרא, לסיפורים של הגמרא. הדבר שני הוא שהוא לא התפשר עם הדעות שלו. לא היתה לו בעיה להגיד את מה שהוא חושב, ואפילו כשהוא חטף על זה, כמו בהתבטאויות שלו נגד הלגיטימציה למימוש נטיות הפוכות. הוא הרגיש שיש התפרקות מוסרית בדור שלנו והוא התריע על זה כל הזמן בשירים שלו. כך זה בכל התקליט רישומי פחם. אז הוא כבר היה במקום אחר לגמרי".

מעשה אבות סימן לבנים

שכטמן ממשיך ומספר כי "הוא היה אדם מאוד צנוע. הוא סלד מכל סממן של סלבריטאיות. הוא היה מדבר עם כולם בגובה העיניים, והיה אוסף הומלסים אליו הביתה ועושה איתם חסד, דבר שמועטים ידעו. אצל רבים הוא הצטייר הפוך מהאמת, והיה חשוב לי מאוד לשנות את הסטיגמה".מבקריך טוענים שציירת את דמותו שונה מהמציאות.

"אכן כך טוענים. בידיעות אחרונות כתבו על הסרט שניסיתי לעשות את מאיר אריאל גורו לחוזרים בתשובה. והאמת היא שבאופן כללי כל אחד לקח את מאיר אריאל לכיוון שלו. החילוני צייר אותו כחילוני יותר ואפילו כסמל החילוניות, ואילו הדתי – כחוזר בתשובה. אבל מבקריי שכחו דבר אחד. עצם זה שהילדים תמכו בי לאורך כל הסרט, והעדויות הרבות של חבריו של מאיר אריאל, ואפילו הדברים שיצאו מפיו – מוכיחים שהוא היה אדם מאמין. אהוד בנאי אמר שהוא היה בהלם כששמע שאריאל אמר שתורת משה היא אמת לאמיתה, בעוד בנאי היה בהרהורי תשובה. בנאי החזיק ממנו גדול המשוררים, וזה השפיע עליו מאוד".

נסה להגדיר את האישיות שלו. מורכב, אבל בכל זאת תנסה.

"באמת מורכב וקשה להגדיר. רבים לא יודעים אבל הוא היה המזכיר של הקיבוץ. בחרו אותו, אף שהוא לא רצה. התפקיד המאוד מסגרתי הזה שלכאורה לא קשור למשורר מאיר אריאל – מסתבר שהתאים לו. הוא גם היה צנחן בצבא, ואשתו היתה צוחקת ושואלת אותו איך נתנו לך להיות צנחן?. כך גם השתלבה אצלו מצד אחד הצניעות והענווה, ומצד שני האומץ להגיד את מה שחשב".

מבחינת שכטמן, לא רק העדויות הרבות להתחזקות רוחנית בערוב ימי של מאיר אריאל נזקפים לזכותו ומאמתים המסר שבסרט, אלא אף ההתחזקות של בניו בעקבותיו, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. "היום שני הבנים של מאיר, אהוד ושחר אריאל, כבר חזרו בתשובה וזה אומר הרבה", אומר שכטמן. "כבר למעלה משבע שנים הם מקיימים ערב מחווה לאביהם המנוח ושרים שירים שלו ושירים מקוריים שלהם. רציתי להראות שככה זה עובד במציאות. וגם, היה לי חשוב שהצופים יבינו שהתורה שייכת לכולנו. שיבינו שגם בחזות חילונית, אפשר להתחבר לתורה. כל אחד מהמקום שלו".