מי אשם? כמובן, אני!

חוויה של רגשות אשמה מוכרת להרבה מאיתנו. היא חונקת ומייסרת.

ממה היא נובעת? פעמים רבות מדימוי עצמי נמוך וחוסר הערכה, או גם מחשיפה מוקדמת ומרובה לביקורתיות ולמסרים של אשמה. כתוצאה מכך, האדם מפנים בתוכו את התחושה – אני אשם. אני לא בסדר.

ישנם אנשים, שבאופן תדיר מסתובבים עם רגשות אשמה כלשהם, עם תחושה כללית של "אני לא טוב, לא בסדר", "אני מקלקל", "אני לא עושה מספיק", ובקיצור, אני – אשם. התחושות הקשות הללו מעייפות את הנפש, מתישות אותנו מבפנים, ומביאות אף להרגשה שלילית שהמציאות, ואני בתוכה, אינה טובה. שהמציאות היא קשה ומאכזבת.

לא פעם, רגשות אשמה מתעוררים ביחס למציאות חסרה או כואבת, כאשר, לדוגמא, אישה אינה מצליחה להרות, או איש אינו מצליח להתקבל לעבודה וכדומה. במצבים אלו, כאשר צפים באדם רגשות אשמה "זה בטח כי אני לא מספיק טוב/ה…", נוצר לנו קושי כפול. גם הקושי שבמציאות עצמה, וגם הקושי של רגשות האשמה, שמייסרים ומחלישים אותנו.

מעבר לכך, ישנם אנשים שבאופן לא מודע משתמשים ברגש האשמה כאשליה של לקיחת אחריות. לדוגמא, אישה שמרגישה אשמה על כך שהבית מבולגן, אומרת כל הזמן לבעלה: "זה באשמתי, אני אישה לא מסודרת…". לעתים, באמירה זו, היא פותרת את עצמה מלקיחת אחריות, ומלנסות ללמוד ולבדוק כיצד היא יכולה לטפל במצב ולשנות. כך גם במקרים אחרים, כאשר האיש אומר: "אני לא מצליח למצוא זמן לילדים. זה באשמתי שאין להם זמן איכות עם אבא". דרך אמירות אלו הם פוטרים עצמם מלקיחת אחריות אמיתית לשינוי.

ברוב הפעמים, האשמה גורמת לנו להרגשה רעה ומחלישה אותנו. מצד אחד, היא אכן מוצאת את "המקור" לבעיה, אך מצד שני, משאירה אותנו מרוקנים מכוחות לפתור את הבעיה ולהתמודד עימה.

ההבדל בין אחריות – לאשמה

אחריות הינה תכונה חשובה ומשמעותית. היכולת לקחת אחריות פותחת את הדלת לשיפור, לחיפוש, לתהייה ולשינוי אמיתי. עם זאת, רגשות אשמה הינם ההיפך הגמור מלקיחת אחריות. כלומר, בדרך כלל, אדם שחש רגשות אשמה באופן תדיר, יתקשה לקחת אחריות. האשמה מחלישה אותו ואת האמון הפנימי ביכולת לשנות ולהיטיב.

מעבר לכך, כאשר האשמה מופנית כלפי אנשים אחרים, כלפי הבעל, הבוס, הילדים, ההורים או השכנים, הכוחות והאנרגיות שלנו לא פעם מופנים כלפי האשמים הללו, ובכך שוב מחלישים אותנו ומקשים עלינו למצוא את הדרך לחולל שינוי בתוכנו ובחיינו.

עם זאת, חשוב להדגיש – לא פעם, כחלק מתהליך של שינוי, מתעוררים בתוכנו גם רגשות של אשמה, וזה בסדר גמור. זה לגיטימי, טבעי, ואפילו בריא. זה מאפשר לנו להרגיש, לכאוב, להתחבר – ולשחרר. גם האשמה עצמית, כאשר היא במינון סביר והגיוני, היא טבעית, נורמאלית, ואף יכולה לעורר אותנו ללקיחת אחריות ולחיפוש הדרך לשינוי.

העיקר הוא להיות קשובים לעצמנו, ולהרגיש מתי האשמה היא חלק טבעי ובריא מתהליך הצמיחה שלנו, ומתי היא הופכת לרגש העיקרי המפעיל אותנו, ותוקע אותנו במקום. מתי האשמה הופכת להיות עבורנו לסוג של הגנה, או אפילו תרוץ מלעשות שינויים ולהתקדם, ומתי היא חלק נורמאלי בחיפוש הדרכים להתקדמות.

במילה אשמה טמונה המילה – משא. כל אדם שמתמודד עם הקושי שברגשות האשמה המרובים, וודאי יכול לחוש כי רגש האשמה בעבורו הוא כמו משא כבד על גבו. משא שיש בו כעס או מרמור, אכזבות או צער, כאב ודמעות, המכבידים עליו ומעיקים על כל פסיעה ופסיעה.

איך משחררים אשמה?

כמעט כמו בכל תהליך של שינוי, השלב הראשון הוא ההכרה והמודעות בכך. כשאנו מזהים את רגשות האשמה שבתוכנו, אנו מאפשרים לעצמנו להתחיל בתהליך של שינוי.

אשמה היא רגש נוקשה. האשמה מעוררת כעס, התנגדות, ביקורתיות ותחושות קשות נוספת. כדי לשחרר ולהתמודד עימה, כדאי שנוסיף לתוכנו רגשות, תחושות ומחשבות שיש בהם רכות, חמימות ונעימות. עבודה על קבלה עצמית וסלחנות, וכמו כן הרפיות חיוביות, הכלה ואהבה שלנו כלפי עצמנו, יכולים להקטין את תחושת האשמה.

מחשבות של התבוננות בעין טובה, היכולת לדון לכף זכות, לחפש את הטוב בעצמנו ולזכור כי אנו עושים את המיטב שביכולתנו, ובורא עולם הוא המחליט הסופי לגבי התוצאות - מאפשרות לנו לשחרר אט אט את האשמה הפנימית, ולהתחבר אל הטוב הפנימי שבתוכנו ובמציאות.

מעבר לכך, כאשר אנו מנתבים את רגשות האשמה למקום של לקיחת אחריות אישית, של חיפוש ותיקון, אנו יכולים לאפשר לעצמנו להשתחרר מהם ולגדול. היכולת לקחת אחריות מחזקת את האמון הפנימי שיש בנו את הכוח.

ונקודה אחרונה לסיום, כאשר האשמה מופנית כלפי אנשים חיצוניים, כמו הורים, בני זוג, אחים וכדומה, כדאי לנסות ללבן את הדברים יחד עימם. שיחה טובה ונינוחה יכולה לשחרר הרבה אשמה וכעס. עם זאת, כאשר ברור לנו ששיחה עם האדם המדובר רק תגביר את הכעס והאשמה, או כאשר האנשים כבר אינם בחיים, כדאי לעיתים לפנות לייעוץ חיצוני מקצועי. לא טוב ולא בריא לסחוב בתוכנו כעס ואשמה.

כך גם כלפי עצמנו. כאשר אנו מנסים ומשתדלים לשחרר את האשמה, להגביר אהבה, עין טובה וסלחנות, אך בכל זאת הלב מלא ברגשות אשמה, כדאי לחפש סיוע חיצוני. חשוב לא לוותר לעצמנו, ולחפש את הדרך לחזק אתהאהבה והטוב בעצמנו. לחיות ללא אשמה, זה להיות עם כוחות גדולים יותר, עם שמחה ושלווה נפשית – שכולנו ראויים לה…

המון הצלחה!