תפילות ראש השנה: מלכויות זכרונות ושופרות

תפילת המוסף של ראש השנה שונה משאר תפילות המוסף של כל השנה. בכל ימות השנה אנו מתפללים תפילת שמונה עשרה שבה שמונה עשרה ברכות (עליהן נוספה בהמשך הדורות ברכה נוספת, ובסך הכל כיום יש בה תשע עשרה ברכות), ובשבתות ובחגים אנו מתפללים תפילת שחרית ומוסף, כשבתפילת מוסף יש שבע ברכות: שלוש ברכות ראשונות: מגן אברהם, מחיה המתים, אתה קדוש; שלוש ברכות אחרונות: רצה, מודים, שים שלום; ברכה אמצעית שהיא בעצם מבטאת את מהות היום ונקראת "קדושת היום".

אולם בתפילת המוסף של ראש השנה יש תשע ברכות: שלוש ראשונות ושלוש אחרונות כמו בכל השנה; ברכה רביעית הנקראת "קדושת היום", כאמור. ובה נכללת ברכת ה"מלכויות"; הברכות החמישית והשישית הן ברכות "זכרונות" ו"שופרות".

מקור הדבר שיש תשע ברכות בתפילת המוסף של יום הדין, הוא מפני שחנה הנביאה, אמו של שמואל הנביא, התפללה והתחננה לפרי בטן ונעתר לה ה´ ונפקדה בבן. פקידתה של חנה הייתה בראש השנה, ומכיוון שבתפילתה הזכירה חנה תשע פעמים את שם השם - אנו מברכים תשע ברכות.

מהותן של הברכות, בקצרה

מלכויות - אומרים עשרה פסוקים, שלושה מן התורה, שלושה מן הנביאים, שלושה מן הכתובים, וחוזרים לומר פסוק נוסף מהתורה, שבהם מתבטאת מלכותו של ה´ יתברך בעולמו. בכך אנו מקבלים עלינו את מלכותו השלמה של בורא עולם ומקיימים בכך "מעמד הכתרה" שנתי דווקא ביום שבו שופט אלוקים את ברואיו.

זיכרונות - אומרים עשרה פסוקים כפי הסדר שנזכר במלכויות, ובפסוקים אלו אנו מראים שאין שכחה לפני האלוקים והוא זוכר את כל מה שהיה הווה ויהיה. בכך מתחזקת מלכותו של הבורא יתברך ומובדלת ממלכותם של מלכי בשר ודם. בברכה זו אנו מבקשים שיזכור אותנו אלוקים לטובה ויכתבנו בספר החיים לשנה טובה ומתוקה.

שופרות - אומרים עשרה פסוקים, כפי הסדר שצוין לעיל. בפסוקים אלו אנו חוזרים ומזכירים את מתן התורה שנערך בהר סיני מתוך קולות של שופרות וברקים. בכך אנו מקבלים עלינו מחדש את התורה דווקא ביום שבו זקוקים אנו לזכויות ורחמים גדולים, וכשהמלך רואה שבני המדינה מוכנים לקבל עליהם את החוק, גם אם עד היום לא הקפידו לשמרה, מתעוררים רחמיו והוא מוכן לסלוח להם על שלא הקפידו עד היום לקיימה. דבר נוסף שאנו מעוניינים לבקש בשופרות, הוא שנזכה לשמוע בקרוב ממש את שופרו של משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו במהרה.