לא על הלחם לבדו

לקראת סוף הפרשה מצווה התורה על מעשה לחם הפנים. הפנים כלל שתים עשרה חלות עשויות סולת (קמח שנופה בכמה נפות), שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן. הן נאכלו ביום השבת על ידי משמרת הכהונה שהתחלפה באותה שבת. כמה וכמה ניסים נעשו בלחם הפנים. כך, למשל, היו כל כהני אותה משמרת מתחלקים ב-12 כיכרות, וכולם היו שבעים אפילו מחתיכה קטנה שקיבלו.

כמו כן, אף שלחם הפנים היה נאכל רק שבוע לאחר אפייתו, הוא היה נותר טרי וחם כאילו יצא כרגע מהתנור. אכן בשלושת הרגלים הוציאו את השולחן עם לחם הפנים אל מחוץ למקדש, וכולם ראו בחוש שהיה הלחם חם וטרי. על כך אמרו הכהנים: "ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו".

מקום נוסף בו ראינו נס דומה, היה בירידת המן במדבר. בכל בוקר היה יורד מן מהשמיים, כשהוא חם וטעים לאכילה, היו העם אוספים ממנו כמות המספיקה ליום אחד. למחרת העם היה אוסף שוב מן, שכן גם מה שנשאר מאתמול – היה מתקלקל. שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: לכאורה מדובר בנס מיותר, מדוע היה צריך הקב"ה להוריד לבני ישראל מן בכל בוקר מחדש? האם לא מוטב היה אילו היה מוריד להם מן פעם בשנה, והיה עמיד ולא מתקלקל, והיו כולם אוגרים ממנו כמות גדולה בביתם, ומדוע להטריח אותם לאסוף בכל יום?

ענה להם רבי שמעון בר יוחאי: משל למלך שבנו גר בעיר אחרת, והיה אוהבו מאוד. המלך היה מספק לבנו את כל צרכיו, ופעם בשנה כשהיה מגיע הבן לביקור, המלך העניק לו מתנות גדולות שיספיקו לו לשנה שלמה. כך יצא שבא הבן רק פעם בשנה. החליט האב שכדי לחזק את הקשר, הוא יעניק לבנו בכל יום את צרכיו לאותו היום. כך הגיע הבן בכל יום אל אביו, ובכך התחזק הקשר בין השניים.

בני ישראל והקב"ה הם הנמשל. הקב"ה רוצה שהקשר בינינו יהיה תמידי וללא הפוגות. לכן הוא מבקש להעניק לבני ישראל בכל יום את צרכם של אותו היום. שכן אם היה מוריד מן בכמות שתספיק לשנה שלמה, היינו שוכחים את הקשר הרציף בינינו לבין הקב"

למעשה, זה היה עונשו של הנחש: "ועפר תאכל כל ימי חייך". במבט ראשון זה נראה כמו פרס ולא עונש, הרי בכל מקום בעולם יש עפר, וממילא הנחש לא צריך לדאוג לפרנסתו לעולם! אלא שאומר הקב"ה לנחש: איתך איני רוצה קשר. קח את פרנסתך לכל חייך, כדי שלא תצטרך ליצור איתי קשר. לנחש אמנם יש את כל צרכו, אך הוא נותר נזוף לפני המקום, וממילא איבד את כל מהות בריאתו.

יש כאן מסר גדול לחיי היומיום שלנו. כשאדם פוגש בהתמודדות מסוימת, צריך לזכור שיש כאן איתות של הקב"ה אליו: אני חפץ בקשר איתך, לתפילתך, למעשים הטובים שלך. לכן הקב"ה גורם לטלטלות בחיי האדם כדי לחדש את הקשר עמו. וכשאדם מתחבר לקב"ה דרך התפילה, המצוות והמעשים הטובים, הרי שהוא זוכה לשפע רוחני וגשמי מידו הטובה והרחבה של הקב"ה.