יום הכיפורים: החג המיוחד בשנה, היום שלאף אחד אסור לפספס

בתוך הפסיפס המרהיב של לוח השנה היהודי, משובצים המועדים כאבני חן זוהרות ובולטים מעל פני השטח ביופיים ובשלל גווניהם. לכל מועד גוון משלו. לכל זמן האופי המיוחד לו, ולכל יום-טוב היופי המסויים הקורן ממנו.

אכן, צד שווה לכולם. כל המועדים באו לרומם את האדם מעל שיגרת החיים הסוחפת. גווניהם המיוחדים של החגים באו לעודד את היהודי לבל ישקע באפרוריות. תחנות ביניים הן אלו, בהן יעצור איש ישראל את מרוצת חייו, ויפנה ראשו, ליבו והגיגיו לאשר חורג מן השגרה. מועדי ישראל "מקראי קודש" הם. קוראים הם את האדם אל דגל הקדושה. אלו הן התזכורות הנעימות הבאות להזכיר לאדם את יעד חייו הנשגב – הקדושה. יעד זה, העלול להיות נשכח במרוצת הימים, מוצב כמטרה בזכות קדושת המועדים.

בתוך אותה קשת מועדים נפלאה, אחד הוא הבולט ונישא על פני כולם. זהו יום-טוב ללא סעודות. חג ללא צבעים. מבהיק בלבנוניותו, ואפשר שדווקא משום כך רישומו ניכר ביותר – יום הכיפורים. עליו אומר הכתוב (תהלים קל"ט) "ימים יוצרו, ולא אחד בהם". ימים רבים יצר הקב"ה בעולמו, אך אותו יום אחד יחיד ומיוחד שברא, אינו נכלל עימהם. משכמו ומעלה גבוה מהם, וכל הימים צריכים לו.

מה מפתיעה היא העובדה שאף אנשים הרחוקים כליל מדברים שבקדושה, לובשים ארשת רצינות משמגיע יום זה. הם אף מחשבים את חשבון נפשם, ושבים לבית הכנסת לצום ולתפילה. יהודים שבשאר ימות השנה, דומה שאין להם דבר עם יהדות של אמת, וכאילו כבה כל זיק יהודי בקרבם, מתעוררים ביתר שאת ביום זה ומתנפצים את התדמית השלילית שדבקה בהם. גדול כוחו של יום זה לנער אבק של תקופת שנה, ומתחת להררי האבק שנוערו, מתגלה הנשמה היהודית במלוא יפעתה.

תופעה זו אינה נחלת דורנו בלבד, שכן היתה כמעט בכל הדורות. חכמים שמקדם, תקנו להם, לישראל, בפתח תפילות היום הקדוש, אמירה המרעידה כל לב: "על דעת המקום ועל דעת הקהל הקדוש הזה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". זקני העדה שהכריזו אמירה זאת, הודיעו שביום זה גם העבריינים הינם אורחים רצויים בבית התפילה, וזאת מבלי לתת שימת לב לאשר חטאו ופעלו אוון עד יום זה.

מדוע משכימים כל ישראל לבית הכנסת דווקא עכשיו? במה נשתנתה יממה זו מכל היממות? אם תאמרו שזו נכונותם של ישראל לשמור על חומרת הלכות היום, הרי שבת חמורה הימנו, שהרי שנינו שזדון שבת חמור מזדון יום הכיפורים, ולמרות הכל, אין הם נזהרים בהלכות השבת. אכן, לא ההכרה בחומרת דיני היום הביאתם לכאן, אלא מהות עיצומו של יום קדוש זה. ממסורת הדורות שקיבלו ישראל מאבותיהם, למדו על מהותו של היום הנורא, כי ניתן הוא לישראל למחילה ולסליחה ולכפרה על כל עוונותיהם. האפשרות של ההיטהרות מכל חטא ופגם היא שמניעה אותם להצטרף למקדשי היום הקדוש. חלקם אף לא שמעו מעולם את דברי חכמינו, אשר ציינו מפורשות כי יום הכיפורים מכפר לשבים בתשובה, ואף לאותם שאינם שבים. הזיק היהודי הגנוז בעומק תודעתם הוא שקורא להם לנצל הזדמנות פז זו ולא להחמיצה. אכן, קרבת האלוקים הנפלאה המתבטאת במחילת העוונות, נותנת את אותותיה בבני עם קודש.

אכן, רבים מאותם שבאו להסתופף ביום זה באהלי תפילה, מאחר שעשו צעד ראשון זה, כבר המשיכו באותו כיוון. ההתחלה שהיתה ספק מרצון וספק מכח פנימי בלתי נשלט, גררה בעקבותיה המשך מבורך עד כדי תשובה גמורה. כבר ידענו על בעלי תשובה מושלמים, שתחילת דרכם היתה בדמעה שנטפה מעיניהם בליל כל נדרי, או בסקרנות שאחזה בהם להכרת היהדות כתוצאה מן המפגש המיוחד בטהרתו של יום.

דברים אלו כבר מצינו באוצרם של חכמינו ז"ל. הם דרשו את הכתוב (תהלים ק"ב): "עם נברא יהלל י-ה" – מדוע "ועם נברא יהלל י-ה"?, וכי עד עתה היתה עתידה אומה אחרת להבראות? אלא הכוונה ב"עם נברא" היא לדורות שהם כמתים במעשיהם, ובאים ומתפללים לפני ה´ בראש השנה וביום כיפור, וה´ בורא אותם בריה חדשה...".

גדול ונורא הוא היום, ושבח הוא לישראל היודעים לחוש בגדלותו. אמר ר´ עקיבא: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים". (משנה סוף יומא).

תורתנו, תורה שלמה היא. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. יחד עם זאת, ידעה התורה ללמדנו כי תופעה מופלאה זו של יום הכיפורים, קיימות בה גם מגבלות. מגבלות אלו מבטיחות שהסליחה המובטחת לנו ביום זה, תישמר בטהרתה ללא תופעות לוואי העלולות לקלקל את טעמה המתוק.  

דרש ר´ אלעזר בן עזריה: "עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". עוצמת יום הכיפורים עזה עד כדי כפרת החמורות שבעברות, ובלבד שהיו אלו מסוג העבירות שבין אדם למקום. אך, אין יום הכיפורים יכול למחול אף לא על הקלה שעבירות, אם היא שייכת לתחום שבין אדם לחברו. הקב"ה – אביהם של ישראל, המטהר ביום זה את בניו, הודיענו מפורשות שהסליחה המובטחת לנו אינה נוגעת בתחום שבין איש לרעהו. על צערו וחסרונו של הזולת, יוכל למחול רק הנפגע בעצמו. רק לו הרשות נתונה לסלוח. יתרצה וימחל, הרי טוב. אם לאו, לא תועיל כל התערבות מן החוץ, גם לא של יום הכיפורים.

מי כמונו יודעים מה קשה המלאכה לרצות את חברו. את החשבון עם הקב"ה יכולים אנו "לסדר" די בקלות: מתוודים לפניו, מכים "על חטא", ומחליטים בהחלטה נחושה להטיב דרכינו להבא. עיצומו של היום הקדוש מסיים את המלאכה ומכפר. אך, מה כבדה המשימה לבוא אל הזולת, להודות לפניו במה ששגינו או פשענו כנגדו, להפליל את עצמנו ולבקש את מחילתו. המטלה הנדרשת מאיתנו אינה קלה כלל. יחד עם זאת, היודע שאם לא יצליח במשימה זו, כל אושרו של יום הכיפורים יחמוק מידיו, לא יירתע מכל קושי.

גם החטאים שבין אדם למקום לא יימחקו על ידי יום הכיפורים בכל תנאי ומצב. יום קדוש זה אינו מכשיר אוטומטי לכפרת עוונות הפועל תמיד. בצורה פרדוכסלית, יש אשר דווקא יום זה, שאמור להיות מנוף רב עוצמה למחילה, מהווה תריס בפניה. כך אמרו חז"ל: "האומר: אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר", שכן לא ייתכן שהיום שנועד להסיר כתמי חטא, יהיה בעצמו אמצעי להרבות פשע. האדם שנפשו לא זוהמה כליל בחטאים, עדיין שומע לפרקים את קול מצפונו בצוברו עבירה. עדיין משהו מכאיב לו בנפשו פנימה. אלו הם הכאבים הבריאים ביותר. אלו הכאבים העוצרים קימעא את הדהירה במסלול החטא. לפיכך, מלחמה לו ליצר הרע עם המצפון. שאיפתו של היצר להרדימו ואולי אף לשתקו כליל. לשם כך הוא משתמש בסמים מרדימים שונים. אך, מה עגום המצב בו חדל המצפון מלפעול עקב נטילת כמות גדולה של סמי שינה, שאינם אלא אפשרות הסליחה של יום הכיפורים. אחת התחבולות המחוכמות ביותר של היצר הרע הינה לומר לאדם: חטא כאוות נפשך, הן בין כה וכה קרב זמן המחילה. בתואנה זו הוא רותם את היום הקדוש למרכבת ההסתה שלו.    

היהדות גורסת "כי עמך הסליחה למען תורא" (תהלים ק"ל). אפשרות הסליחה חייבת להוביל לידי יראת חטא, ובשום אופן לא להרבות פריקת עול. המשתמש בכלי חמדה של יום הכיפורים לצרכי מתן "הכשר" לחטאיו, אחת דינו – שלילת זכותו ליהנות מעיצומו של היום המכפר. יש קונה עולמו בשעה אחת, אך אבוי לו לאדם שאותה שעה נפלאה, שאמורה היתה לרוממו ולזככו, היא שגרמה לו ליפול, וסנגורו הפך לקטגורו.

כן גם יש לך אדם הבא לנצל את סגולת טהרת היום, להוסיף חטא ולשתק הרהורי תשובה, ויש אדם המסרב בכלל לקבל את מתנת היום המכפר. גם עליו אין יום הכיפורים מכפר. "המבעט ביום הכיפורים, אין יום הכיפורים מכפר עליו" (רמב"ם, הלכות שגגות, פ"ג. הלכה ז). כך הוא פסק דין שמים – אדם המסרב לקבל תשורות רוחניות, אינו ראוי להן.

"מה אומלל הוא האדם שמתנת יום הכיפורים נתונה היתה בהישג ידו, ובמו ידיו איבדה והפסידה. לא זו בלבד שסגולת היום עצמו נשמטה מתחת ידיו, אלא שכל שנתו נותרה חיוורת בהעדר ממנה אותו יום יחיד ומיוחד.אמר ר´ עקיבא במשנה:מה המקווה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל". חסידים שהתעמקו במשנה זו, הוסיפו וביארו: כשם שלהטהר במקווה יש תחילה להתנקות מן הטומאה, להתכסות במימיה ללא חציצה ולחפוץ להטהר, כך גם חייב להיות התהליך של הבא להטהר מידיו של הקב"ה. עליו להשליך את החטא מידיו, לסלק כל גורם חוצץ, ולרצות בכל לב להטהר ולהזדכך. גמר חתימה טובה.