תפילת שמונה עשרה: השיא של כל תפילה

מה. תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול, והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו, כדי להידמות למלאכים שנאמר עליהם: "ורגליהם – רגל ישרה". התפילה קרויה בשם זה משום שבמקור היו בה שמונה-עשרה ברכות. כיום מורכבת תפילת שמונה עשרה מ-19 ברכות המחולקות לשלושה סוגים:

כל הברכות נאמרות בלשון רבים כברכות על כלל עם ישראל. בתפילות שחרית ומנחה נאמרת חזרת הש"ץ בה החזן חוזר על התפילה בקול, לאחר שהיא נאמרה בלחש על ידי כל הקהל. בשבתות וימים טובים לא אומרים את תפילת שמונה עשרה, ובמקומה אומרים את תפילת שבע – תפילת עמידה עם שבע ברכות בלבד.

למה. כתב הרמב"ם: "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע... נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה. וכיון שהיה מדבר, אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש... ומפני זה, כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר... כדי שיהיו ערוכות בפי הכל, וילמדו אותן..."

בגמרא (ברכות כח) מבואר כי שמעון הפקולי "התקין לפני רבן גמליאל שמונה עשרה ברכות על הסדר". וניתנו שם מספר סיבות מדוע דווקא 18 ברכות: כנגד 18 חוליות שבעמוד השדרה, כנגד 18 הזכרות שם ה בקריאת שמע או במזמור התהלים הבו לה בני א-לים.

משהו לסיום. לאחר שתוקנה תפילת שמונה עשרה, קבע רבן גמליאל שיש להוסיף ברכה נוספת, כנגד המינים - הנוצרים והמלשינים שהצרו לעם ישראל באותה התקופה. המינים היו אז חלק מהקהילה היהודית והגיעו לתפילות בבתי הכנסת. כדי להרחיקם ביקש רבן גמליאל לתקן את ברכת המינים, ושמואל הקטן נבחר לתקן את הברכה. הברכה גרמה לכך שהמינים בבתי הכנסת יימנעו בשעה שישמשו כחזנים מלומר את ברכת המינים, וכך ייחשפו ויתבקשו לחזור בתשובה או יגורשו, או שבכלל ימנעו מלבוא לבתי הכנסת וכך ייווצר חיץ ברור בין היהודים שומרי התורה למינים.

ברכה זו סימלה למעשה את הנתק בין היהדות לנצרות בדורות הראשונים להופעת הנצרות, יחד עם עוד תקנות שנועדו לכך, כמו ביטול אמירת "עשרת הדברים" יחד עם קריאת שמע וכמו האיסור לעמוד בזמן קריאתם בתורה: "רבי שמואל בר נחמן אמר... בדין הוה שיהו קורין עשרת הדיברות בכל יום; ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין, שלא יהו אומרים: אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני".

• שבח - שלוש הברכות הראשונות, מטרתן שבח לה כהקדמה לתפילה: ברכת אבות, ברכת גבורות, ברכת קדושת ה'.
• בקשה - החלק העיקרי של התפילה בו המתפלל נושא תפילתו לה ומבקש את בקשותיו בשלוש עשרה ברכות: ברכת חונן הדעת, ברכת תשובה, ברכת סליחה, ברכת גאולה, ברכת רפואה, ברכת השנים, ברכת קיבוץ גלויות, ברכת המשפט, ברכת המינים, על הצדיקים, ברכת ירושלים, מצמיח קרן ישועה, שומע תפילה.
• הודאה - שלושת הברכות האחרונות מטרתן הודאה לה על מעשיו כסיום לתפילה: ברכת עבודה, ברכת הודאה, ברכת שים שלום.
•