לשוחח עם יצר הרע

"'יצר הרע' זה המצאה של הדתיים" קבע נימרוד בפסקנות. " לא נתקלתי בו מעולם, ואני לא יודע למה לי לסבך לעצמי את החיים עם דבר שבכלל אינו קיים".

ההשתלה הגורלית

משנברא אדם הראשון, לא היה תפקידו בעולם אלא לקיים מצווה אחת בלבד – לא לאכול מעץ ה"דעת טוב ורע". לכאורה, אין כל קושי לשמור מצווה אחת כה פשוטה וקלה, אלא שהתפקיד לפתות את אדם וחווה שלא לקיים את המצווה הופקד בידי מי שיוצרו מעיד עליו שהיה ערום מכל חיית השדה, והיא אכן עשה מלאכתו נאמנה, בכשרון רב ובערמומיות.

הכשלון של אדם וחוה בשמירת המצווה היחידה שהופקדה בידם היה רב תוצאות לאדם ולעולם. האדם גורש מגן עדן, והקב"ה הביא את המוות לעולם, בתקווה שאם ידע האדם שימיו ספורים, יזדרז לעשות את המוטל עליו ולא יכלה זמנו לריק. לאחר החטא, הוגדל במידה רבה מספר המצוות אותן צריך האדם לקיים לשם מילוי תפקידו בעולם. בנוסף, חל שוני באדם עצמו – הכוח המפתה לאי קיום מצוות ה', שקודם לכן היה מחוץ לאדם, הפך להיות פנימי בו. קודם החטא פנה המפתה אל האדם בלשון ''אתה", והאדם ידע להבחין בבירור מה הוא עצמו רוצה, ומה אומר לו המפתה. לאחר החטא נענש האדם בכך שהכוח המפתה הושתל בתוכו והפך זהה לחשיבה שלו. כעת הוא מדבר מתוכו בלשון "אני".  

משהושתל כוח הפיתוי באדם, נשתנו תנאי הזירה מן הקצה לקצה. לא קל להלחם באויב ערמומי העומד מחוץ לחומה ומנסה לכבוש את ה"אני" המבוצר שלנו, אך קשה שבעתיים להלחם באויב נסתר היושב בתוכנו פנימה, כשהוא מחופש לאזרח תמים ומשמש יועץ קבע בכל ישיבות ההנהלה.

העגלון והסוסים

בכל שאלה משמעותית או בעיה ערכית, שומע האדם מתוכו בליל קולות מנוגדים, והוא לכוד בין דעות שונות, קוטביות, המושכות כל אחת לכוון שלה, כשכולן נשמעות כקולו שלו עצמו.

"אני חבר טוב ועוזר לידיד בשעת הצורך" –  "אין לי שום חשק במזג אויר כזה לנסוע לכפר סבא לעזור לו".

"אני רוצה לשמור על פה נקי ולדבר על רמה" –  "אני רוצה לענות לו בשפה שלו, שידע פעם אחת ולתמיד מי הוא".

"אני בחורה ישרה ולא אשקר בגלל כסף" –  "אני מוכרחה בכל דרך שהיא להחליף את הבגד הזה בחנות, למרות שכבר לבשתי אותו".  

כך ניצב האדם נבוך, מבולבל ומסוכסך עם עצמו, נזרק ב'כף הקלע' של דעותיו המנוגדות, ואינו יודע כיצד לנהוג. כל אחת מן הדעות היא דעתו שלו, והיא נתמכת על ידי כוחות הקיימים בו: שאיפה לנוחות, לרכושנות, ליושר, להגינות, לכבוד עצמי וכדומה. אי אפשר להתחמק מן ההכרח להחליט, כי מה שיעשה האדם, או שלא יעשה, מהווה למעשה החלטה לטובת אחת הדעות שבתוכו.

מצב זה משול לעגלה הנמשכת על ידי סוסים הרתומים אליה, כשעגלון מנומנם יושב על מושבו והמושכות רפויות בידו. העגלון יודע שעליו להגיע בזמן אל היריד, ואילו הסוסים רוצים להשתובב באחו ולאכול עשב. אם העגלון אינו מחליט ברורות להחזיק במושכות ולהנהיג את הסוסים לפי התכנית שהתווה לעצמו בצאתו לדרך, סופו שהסוסים הם שינהיגו אותו, ואל היריד ודאי שלא יגיע.

אדם ובהמה

מתוך כלל תכונותיו ומידותיו של האדם, מתקבלת תגובה התנהגותית אינסטינקטיבית לכל מצב בחיים. תגובות אוטומטיות אלו נותנות פתרון מידי לכל בעיה מעשית בה הוא נתקל, והן מאופיינות בחשיבה לטווח קצר, ובחותם של "כאן ועכשיו".

כאשר מכונית עוקפת אותך, ודרך "חלון מול חלון" שואג אליך אותו נהג: "חמור! איך אתה נוסע!", אתה מוכן להגיב מידית תגובה המוכרת לנו יפה מן המציאות על הכביש. לאחר כמה שעות, כאשר אתה יושב בבית נינוח בכורסתך ושוקל הגיונית צורות תגובה שונות (וגם אי-תגובה היא תגובה), ובודק אותן לאור מערכת הערכים שלך, הרי שהתגובה האינסטינקטיבית על הכביש תזכה בדרך כלל לציון הנמוך ביותר.

כבר קבע פסיכולוג נודע שהתגובה המיידית של הורה במקרה של בעיה עם ילדיו, היא בדרך כלל הפחות טובה מכולן. תגובה נכונה היא זו העונה על צרכי הילד או פותרת את הבעיה, ולא זו העונה על הצרכים המיידיים של ההורה. מה יוכל לעשות ההורה על מנת להגיב נכון?

השכל והגלגלים

פשוט וברור שעל מנת לפעול נכון יש להפעיל את השכל, אך מקומו של השכל במלחמה בין האדם לבין היצר הרע טעון הבהרה. בטעות חושבים רבים שהשכל עומד מצדו האחד של המתרס, כשבצידו השני עומד היצר הרע. אין הדבר נכון. השכל הוא ניטראלי, הוא אינו צד בסכסוך. הוא יכול לשרת כל צד במאבק לפי ההוראות שהוא מקבל. במשל העגלון והסוסים, השכל מיוצג על ידי הגלגלים. הללו אינם נוקטים עמדה במאבק בין העגלון לסוסים. אם העגלון הוא המוביל, ישרתו אותו, ואם הסוסים הם המובילים ישרתו אותם.

 כדי לראות כיצד נרתם השכל לשרות התגובה האוטומטית (שעל פי רוב מגיעה מהיצר הרע), נוכל לחזור לדוגמא הקודמת. אם לאחר שצעקת מה שצעקת בכביש, כתגובה לאותו נהג גס רוח, ולאחר מכן היית נשאל: "איך אדם מחונך כמוך, בעל השכלה וכו', יכול להוציא מפיו מילים שכאלו?" לא היית חש מבוכה. היית מפעיל את שכלך ומסביר בצורה מאד הגיונית ש"עם אנשים ברמה כזאת הכרחי לדבר בשפה שהם מבינים", וש"העדר תגובה במקום תתן לאנשים מהסוג הזה הרגשה שהם הצודקים". בוודאי יהיו בידיך נימוקים מנימוקים שונים, כולם הגיוניים וסבירים, אך כולם גם באים להצדיק את תגובת האינסטינקט, ולהסית הצידה את העובדה שבמקרה זה תגובתך לא תאמה את ערכיך.

כדי שהשכל ישרת את ה"אני" העליון האמיתי שלך, את מערכת הערכים שאימצת לעצמך בצורה שקולה, עליך לרצות שהשכל יעשה זאת, ולהפעיל אותו למטרה זו. בדוגמת הבעיה שהתעוררה עם ילדיך, עליך לרצות להגיע לתגובה נכונה. לאחר מכן תוכל  לגייס את שכלך ככלי עזר למטרה הרצויה לך, והוא יסייע בידיך להגיע לאן שאתה חפץ.

נכון, זה דורש מאמץ, הרבה יותר קל להניח לגוף ולדחפיו לנהל את העניינים, ולא להשקיע מחשבה רבה לפני שמדברים, אך מי שאינו מוכן להתאמץ בכך, למעשה, מוותר על ה'אדם' שבו. גם בעלי החיים פועלים לפי דחפים. תגובותיהם אוטומטיות, הם חסרי ערכים, ושכלם, במידה שישנו, פטור משיקולים ערכיים וחישובים עתידיים. האדם הוא 'אדם' בכך שהוא יכול להפעיל שיקול דעת, לשפר ולשנות את הטעון תיקון.

אם השכל הוא רק כלי שרת, והרצון הוא ה'אני' שלנו, איך נדע מי הוא ה'רוצה' שבתוכנו? היצר הטוב או היצר הרע?

סימני זיהוי

אחת הבעיות המרכזיות בעמידה בפני היצר היא זיהויו. קולו של היצר נשמע בתוך האדם כקולו שלו עצמו, ונימוקיו מלאי דאגה לטובתו של האדם. הוא מופיע בתחפושת ערכית, דואג לצדק, ליושר, לענווה ולכל המידות הטובות שהאדם חפץ להגיע אליהן. לא קל לזהותו, אך אם לא ננסה לעשות זאת, בודאי לא נוכל לו.

ליצר הרע יש כמה סימני זיהוי אשר אם לומדים אותם יפה, ניתן לזהותו בעזרתם. אחד הסימנים המאפיינים את היצר הרע הוא "כאן עכשיו". ברוב רובם של המקרים, היצר הרע דוחף לפעולה מקומית, מיידית, קצרת טווח, שאינה מביאה בחשבון את העתיד. האדם אינו מהרהר כלל בתוצאה העשויה להגיע מלבד מה שנמצא לפניו ברגע זה. כאשר זהו הקול הנשמע מתוכנו, סביר להניח שהוא קולו של היצר הרע.

ההתוויה נגדו במקרה זה היא פשוטה ביותר: "בסדר, נדון בדבריך, אך לא עכשיו – אחר כך, עוד כמה שעות, מחר..." באורח פלא הוא נמס ונעלם כלא היה. מאחר שכל כולו מעוגן בעכשיו ובמיידי, הרי ברגע שמעתיקים את זירת הפעולה ל"אחר כך", משמיטים את הקרקע מתחת לרגליו ונוטלים ממנו את קיומו.

אתה מתעורר משנתך בבוקר יום חורף גשום, כשאתה חש קצת שלא בטוב. בדיון המתנהל בתוכך אם לקום או לא לקום, נשמע קול חביב האומר לך: "הרי אתה חולה, אתמול אחה"צ השתעלת פעמיים... נכון שאתה חש את ראשך עמום ואת איבריך כבדים? אתה רוצה להיות חולה עוד יותר, חלילה? תישאר במטה עד 11:00 ואז נראה אם יש צורך לקרוא לרופא. יהודי חייב לשמור על בריאותו".

אתה שוכב נבוך, מתקשה להחליט. לפתע אתה נזכר בעצתו של הרב דסלר זצ"ל. אתה מכריח את עצמך לקום מהמיטה, נוטל ידיך, מתלבש, מסתובב קצת בדירה, שותה כוס תה, ואז אתה שוקל את הרגשתך שנית. אם עכשיו אתה מרגיש שאתה חולה, זוהי הרגשה נכונה שאין יצר הרע נוטל חלק בה. הכנס חזרה למיטה.

החלק השני של אותה נוסחה הוא שינוי מערך הנתונים המקומי, שינוי ה"כאן". כאשר אתה מחליט בתקיפות ש"מעתה אני משנה הרגל שלילי זה ולא מחכה עוד דקה נוספת", יצר הרע פורח ונעלם לו, ואתה מסוגל לשקול נכונה את המצב ואת החלטתך. הדבר נכון במיוחד אצל מי שנלחם ביצר העישון, ביצר הזלילה ובכל יצר רע המנוגד לשיקול דעת הגיוני.

כמה גדולה טעותה של הגברת ה"עושה דיאטה" תמיד, חוץ מאשר במקרה בו העוגה מונחת כאן לפניה. כאשר מעשן ותיק מחליט חגיגית להפסיק לעשן "מיום ראשון", הריני ערב לך שלא יפסיק אף פעם. מי שנכנע בהווה, ילווה אותו הווה זה לאורך כל העתיד. רק עמידה איתנה ואי כניעה בהווה הרגעי הקצרצר, היא המבטיחה נצחון לכל מלוא אורכו של העתיד.

והנה טוב מאד  

מי שהינו ער ומודע לקונפליקט זה בו נתון האדם במצב של נסיון, ובפרט מי שנכשל בנסיון ומנתח לאחר מעשה את מה שארע מתוך צער, לעיתים פורצת מפיו השאלה: מדוע ה' ברא את היצר הרע? הרי רצונו של ה' שיעשו טוב, והרי גם רצוננו לעשות טוב, לולא אותו יצר הרע המפתה והמחטיא, אם כן, למה הוא נוצר?   

יום אחד הגיעה לביקור במחנה הצבאי משלחת של עסקני המגבית מארה"ב. בין השאר הראו להם את השטח המשמש לאימוני החיילים. האורחים סקרו את השטח הזרוע כולו תעלות, עמודים וגדרות תיל, טרשים וצמחיה. הסבירו להם שכאן רצים החיילים ועורכים את תרגיליהם.

אחת הנשים במשלחת, טיפוס של אמא יהודיה, הסתכלה בדאגה על שטח המכשולים והציעה: "אנו מוכנים להשיג תרומה הגונה כדי לישר את השטח הזה כולו ולרצף אותו יפה, כדי להקל על חיילינו היקרים". חבורת הקצינים עצרה בקושי את צחוקה כשמפקד המחנה הסביר בסבלנות שרק במסלול כזה, רצוף מכשולים, ניתן לתרגל את החיילים בצורה הטובה ביותר, ורק כך הם רוכשים את הכושר הגופני והקרבי הדרוש.

מטרתו של האדם בעולם היא עמידה בנסיון. לא נסיון אחד בלבד עומד בדרכו, אלא שרשרת ארוכה של נסיונות לאורך כל חייו. על מנת שהנסיון אכן יהיה נסיון, עומד יצר הרע ומפנה אותו אל הדרך הלא נכונה. רק ההתגברות על הפיתוי היא המעניקה למתגבר את הגבורה. המושלים ביצרם הם המושלים, ואילו המפנקים את יצרם ונשמעים לו, הם הנשלטים, שהיצר הוא אדונם.

כשם שהחייל מרגיש שהוא חב את כושרו למכשולים שהוצבו במסלול המכשולים בשטח האימונים שבמחנה, כך הצדיק, שכל זמן שהוא חי הוא נלחם ביצרו, חב את כל הישגיו ליצר הרע. בלעדיו לא היה הולך ומתעלה לאורך ימי חייו. המלאכים, שחסרי יצר הרע הם, אינם מתעלים, הם תמיד עומדים באותו מצב. ליצר הרע תפקיד מרכזי בעולם. כאשר סקר הבורא ביום השישי לבריאה את בריאת האדם והעולם ראה "והנה טוב מאד". אמרו חז"ל: "והנה טוב מאד - זהו יצר הרע".

איפה היריד?

אותו מר. נימרוד, שהצהיר בתחילת דברינו, שמעולם לא פגש ביצר הרע, בהכרח נתקל בנסיונות כמוני וכמוך, אחרת לא היה נברא, אלא שהקו הנקוט בידו הוא לתת לסוסים להנהיג את העגלה. זוהי דרכם של רשעים, שהכל לפניהם כמישור. העגלון שלהם שקוע בתרדמה עמוקה והם משתדלים לא להעירו. מפעם לפעם הם נתקלים ב''קונפליקט" מסוג של "לאן נלך הערב?", או "איזה גלידה נקנה, וניל או שוקו?", אך הם מצליחים ל"פתור את הבעיה" בהנחיית תשוקותיהם ותכונותיהם הטבעיות הנעזרות בשכלם, מבלי להטריד ולהטריח שום ערך ממנוחתו. התורה מיותרת עבורם מאחר ש"לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע", ומאחר שאין להם שום בעיות עם יצר הרע, הרי שאינם זקוקים להדרכתה של התורה בנידון.

בעייתם תתגלה רק בסוף הדרך, כאשר לא יגיעו לשום יריד, ויתברר להם שבמשך כל הזמן הלכו סחור סחור באחו ואכלו עשב.

הבה נעצור את הסוסים ונעיר את העגלון, פן נהיה כמותם.