הבעל האובד

בכפר אחד סמוך לוויטבסק גרו אלמנה ושלושת ילדיה, את פרנסתה מצאה מניהול פונדק.

בתה הבכורה נישאה זה מכבר לאברך ירא שמיים ונשארה לגור קרוב לבית אמה, כדי לעזור לה בהפעלת הפונדק.

אל הפונדק היו באים לאכול ולשתות כפריים רבים, וגם כומר הכפר היה בין הבאים. כומר זה היה אוהב לשוחח רבות עם האברך ולהתווכח עמו בענייני דת. שעות ארוכות היו יושבים, משוחחים ומתווכחים, ותמיד יד האברך הייתה על העליונה. כל אימת שהיה מנצח את הכומר גאה לבבו של האברך, התנשא בכך והתרברב עד מאוד.

כאשר הגיעו למקום תלמידי חכמים בעברם דרך הכפר וראו את האברך יושב ומתווכח עם הכומר, העירו לו על כך, ואמרו שלא ישר הדבר ואין לעשות כן. אך האברך לא שת לבו אליהם וצחק לאזהרותיהם.

במשך הזמן הביא הכומר עוד שני כמרים רעים מהכפרים הסמוכים ויחדיו היו מתוועדים כדי להתווכח. אף מחבורה זו היה יוצא האברך כמנצח. הכומר נהג כבוד גדול באברך זה וציווה לכל בני כפרו לנהוג בו כבוד, כיוון שאדם גדול ופיקח הוא.

באחת הפעמים ביקש הכומר שהאברך יבוא להתווכח עם ראש הכמרים אשר בוויטבסק, שכן סיפר לכל על מעלותיו ועל כשרונותיו, וראש הכמרים הביע את רצונו להתראות עמו. עוד הוסיף שאם אכן ינצח גם את ראש הכמרים ינחל כבוד גדול פי כמה וכמה.

תחילה היסס האברך אך כשרבו הפיתויים החל העניין לקסום לאברך ואכן הוא נסע עמו.

בכבוד גדול ויקר התקבל האברך בביתו של ראש הכמרים, ומיד החלו להתווכח בענייני דת ואמונה. הוויכוח היה סוער, אך גם כאן יצא האברך כמנצח.

ראש הכמרים קרא לכמרים רבים וסיפר להם עד כמה מושלם אברך זה בחכמתו ובידיעותיו. כולם השתעשעו עמו בשיחות ובדברי חכמה ובקשו ממנו שיישאר עמם עוד מספר ימים שכן הם נהנים ממנו מאד.

האברך הסכים, ראש הכמרים נתן לו דירה מיוחדת בחצרו והיה קונה לו אוכל מן השוק, ובכל אותם ימים נחל כבוד ויקר מכל הכמרים. כשנפרד מהם הביעו לו כולם תודה על העונג שהנחיל להם.

חזר האברך לביתו ולא סיפר לבני ביתו היכן היה בימים האחרונים אלא התנשא והתגאה עד מאוד.

עברו מספר שבועות ולאכסניית האלמנה בכפר זה הגיעו אורחים, תלמידי חכמים גדולים. הם נפשו ודיברו בדברי תורה. האברך אשר שמע שיחתם בתורה החל להתערב ולומר את דעתו בעניין הנידון, הוא אמנם למדן היה אך עדיין לא הגיע למדרגת אותם תלמידי חכמים שהיו גדולים ממנו בתורה. כשהתערב בשיחתם חייכו האורחים ואמרו: "אברך צריך לשמוע מה שקשישים ממנו מדברים ולנהוג בדרך ארץ בפני בני תורה".

דברים אלו פגעו מאוד בכבודו של האברך והחל לחוש כלפיהם שנאה על שום שאינם מכבדים אותו.

לתקופת הימים נזדמן ראש הכמרים ליישוב בו התגורר האברך וכאשר פגש הכומר את האברך, שוחח עמו ארוכות. בראות הכפריים באזור שחשוב הוא בעיני ראש הכמרים החלו לנהוג בו כבוד רב וגאוותו של האברך זה גאתה.

לאחר חג הסוכות נעלם לפתע האברך מביתו למספר שבועות וכשחזר התהלך כסהרורי, עד שבאחד הימים ארז את חפציו ונעלם מן הבית.

בני הבית דאגו מאוד לאברך שנעלם ולא ידעו היכן לחפשו. עברו מספר שבועות ולא נשמע ממנו דבר.

יום אחד התקבל מכתב מהאברך, בו הוא מודיע למשפחתו שמתגורר הוא בבית ראש הכמרים ומכבדים אותו מאד שם, וראש הכמרים הבטיחו שאם יהיה מאנשיו ימנו אותו לתפקיד גדול וחשוב מאד.

למקרא הדברים הכתובים לא הבינו תחילה בני הבית את משמעותם, ולפתע, קפץ אחד הבנים וצעק בקול: "הרי הוא רוצה להשתמד, רוצה להמיר דתו, אויה לנו!".

כאשר שמעו בני הבית את הדברים פרצו הכל ביללה נוראה, קולות בכי ושבר נשמעו בבית ומיד החליטו ללכת לבית המדרש של הרבי בעל "התניא" ובבכי ויללה פנתה האישה: "רבנו, הצילה נא, בעלי רוצה להשתמד".

כל הנוכחים בבית המדרש נזדעזעו מאוד, וקולן של האלמנה ובתה המבכות מרה בבכי פולח לבבות, נשמע בחלל בית המדרש.

הרבי הרהר קמעה ואחר פנה אל השתיים ואמר:

"הקשיבו נא לסיפור הבא, אשר קרה בעת היותי במזריטש.

בחורף של שנת תקכ"ט שהיתי במזריטש, והנה באחד הימים נכנסה רוח שטות באברך אחד מבני היישובים הסמוכים ורצה להמיר דתו. הלך אל הכומר והלה שמח על מציאה זו שנפלה הישר אליו והסכים לקבלו בביתו על מנת להעבירו לשמד.

כשראה אביו את הדבר, רץ במהירות למגיד ממזריטש והתפרץ בבכי מר: "רבי, הצילה נא את בני, בני הולך להמיר את דתו!".

הרבי האזין לכל מה שסיפר האב האומלל בלב נשבר, ואחר כך החל לומר דברי תורה על הפסוק ´נפש כי תחטא´ – על דברי התורה חזר הרבי באזני האלמנה ובתה והמשיך: "לאחר שהרבי גמר את הסברו על הפסוק, ציווה למניין תלמידים שישבו כל הלילה ויאמרו תהלים ללא הפסקה עד אמצע היום. "אף אני הייתי ביניהם", אמר הרבי, ובאמצע היום לפתע הגיע אותו אברך לבית המדרש של המגיד. כל הנוכחים לא שאלו מאומה, היכן היה ומה קרה, הוא שהה מספר ימים במזריטש אצל המגיד ואחר חזר לביתו".

כשגמר הרב את סיפורו לא הוסיף עוד דבר אליהם, אלא פנה והלך לחדרו.

הבינו כל היושבים את כוונת רבם, בעל ה"תניא" וחיש בחרו מניין אנשים שישבו כל הלילה לומר תהלים. האלמנה ובתה חזרו הביתה והנה תוך אמירת תהלים ראו אברך מופיע עם צרורו. כשראה האברך שיהודים יושבים ואומרים תהלים הצטרףהוא אליהם והחל לומר תהלים בבכי רב ובדמעות שליש. התלמידים הבינו היטב מי הוא האברך אך לא שאלוהו דבר.

במשך כל אותו שבוע שהה האברך בבית מדרשו של בעל התניא, ולאחר מכן עבר עם משפחתו להתגורר במקום אחר ונעשה לחסיד וירא ה´.