הילד גולש? שימו לב

אין הרבה נושאים מדוברים כל כך בעת האחרונה כמו האינטרנט. מרשת לקישור בין מחשבים והחלפת דואר ומידע, הפך האינטרנט למעצמת על של מידע, שידה בכל. יתרונותיה וחסרונותיה נובעים מאותו מקור - שפע המידע הרב והלא מסונן בכל תחום, הקלות בה כל אחד יכול לפרסם אשר אשר בליבו, והנגישות הרבה בין אנשים מכל קצוות הכדור. חוסר הצורך בהזדהות, והעובדה ש"כולם שם", הפכו את המרחב הוירטואלי לגן עדן ולגיהינום של אינפורמציה ותקשורת בו זמנית. הנתון המדאיג הוא, שיותר מ- 70% מהילדים נמצאים בו באורח קבע.

ד"ר משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי-תעסוקתי מומחה, ממקד את הסכנות האורבות לילדים ברשת, למספר תחומים עיקריים:

היחשפות למידע בעייתי - בקטגוריה זו ניתן למנות תכנים שמעודדים אלימות, חוסר צניעות או חוסר ערכיות, שפה מחוספסת או מתירנית, תכנים שאינם חינוכיים, או כאלו שאינם מותאמים לגיל הילד ואין ביכולתו להכילם. כאשר ילד נחשף לתכנים מסוג זה, באופן קבוע, הוא עלול למצוא עצמו "מתיידד" עם אלמנטים אלו, שעד אז היו טאבו מוחלט עבורו. הוא מפתח כלפיהם סקרנות, ומתייחס אליהם כאל לגיטימיים (סמים, הימורים, תכנים בלתי הולמים וכו´).

התמכרות למדיה - האינטרנט הוא מדיה ממכרת. קל להישאב אליו, ומהרגע שזה קורה, התחושה היא, שלמעשה, שם מתנהלים "החיים", תוך כדי הזנחת החיים האמיתיים. הורים רבים מוטרדים מכך, שהגלישה באה על חשבון זמן עם חברים ומשפחה. אם פעם ניתן היה למצוא ילדים משחקים במשחקי קופסה, הרי שכיום הדבר כמעט ואינו מצוי. בנוסף, המהירות של המדיה מפתחת חוסר סבלנות כלפי תהליכים איטיים יותר, ובאה לידי ביטוי כהסחת הדעת שנגרמת לילד משיעורי בית וממחויבויות אחרות.

הונאה ופיתוי ברשת - עבריינים רבים מנצלים את האנומיות שהרשת מאפשרת לצורך תרגילי עוקץ, התחזות ומרמה, הפקת רווחים פיננסיים, וכן, לצערנו, לצורך פיתוי קטינים. האסטרטגיה היא רכישת אמונו של הקטין על ידי הפגנת תשומת לב ואכפתיות, התעניינות בחייו, חבריו ותחביביו, ובקיאות בעולם התרבות שלו (ילדים ומתבגרים חושבים שככל שיש להם יותר חברים בפייסבוק, כך הפופולריות שלהם עולה. זו הסיבה המרכזית להוספת "חברים" רבים שאת חלקם הגדול הם אינם מכירים כלל). לאחר שנוצר אמון, פגישה אמיתית היא רק עניין של זמן.

בריונות רשת - בעוד הונאה ופיתוי נעשים ע"י בגירים, בריונות רשת מתבצעת ע"י נערים בני גילם, וכוללת חרמות, השפלות, כינויים והוצאת דיבה, כאשר במרבית המקרים קיימת היכרות אישית בין המתקיף למותקף. תקופת הילדות והנערות, שעבור רבים נחשבת ליפה בחיים, עשויה להפוך לסיוט מתמשך עבור ילדים רגישים יותר, שהנפש העדינה שלהם עלולה להפוך לטרף קל עבור נערים מחוספסים, שמנסים לשפר את מעמדם החברתי תוך פגיעה בחלשים מהם. המרחב הוירטואלי, בו לא רואים את פניו של החבר, מאפשר להם התנהגות פוגעת וחריפה פי כמה ממה שהיו מרשים לעצמם לעולל מול פניו.

* * *

הנתונים הסטטיסטיים חדים מאד, ומצביעים על עליה תלולה בשימוש באינטרנט אצל ילדים בעשור האחרון. ע"פ מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה 8 מבין כל 10 בני נוער בישראל מחוברים לפייסבוק - שם נמצאים כל חיי החברה שלהם. ע"פ מחקר של המועצה לשלום הילד, שנעשה בקרב 500 ילדים ובני נוער בגילאי 9-17, 40% מהילדים ציינו כי הם מעבירים פרטים אישיים שלהם לזרים באינטרנט. בנוסף, וזו אולי הבעיה היותר גדולה, קרוב ל- 50% מהילדים טענו שההורים שלהם כלל אינם מתערבים בגלישה שלהם.

המצב החדש מעלה להורה הממוצע שאלות שהוריו שלו לא נאלצו לשאול: עד כמה עלי לקחת אחריות על הגלישה של הילד? זה לגיטימי להתערב? כיצד אוכל לעשות זאת מבלי לפגוע בפרטיות שלו, ובכלל, עד כמה עלי לאפשר לו פרטיות? איפה עובר הגבול, אם בכלל?

לד"ר משה משעלי התשובה ברורה. "מחנכים ומורים מסבירים לנו כי סקרנות היא ערך חשוב, ויש לאפשר לילד לבחון את סביבתו, כי רק כך הוא לומד. אי אפשר להתווכח עם החשיבות של הערכים שעומדים מאחורי העצות הללו. עם זאת, כשפוסע אל חדר הייעוץ שלי נער מוכה ומושפל, שהיה במשך חודשים ארוכים קורבן להתעללות והשפלה ברשת החברתית על ידי חבריו לכיתה, או כשנערה זקוקה לטיפול נפשי, משום שהגיעה למצבי סחטנות בהם לא ידעה כיצד לעצור את ההסלמה בשיחה שהתדרדרה למחוזות שאין מהם דרך חזרה, אזי ערכי החופש נראים חשובים פחות, ואנו מתחילים להבין שמוטב שפעילות הילדים באינטרנט תהיה מבוקרת". מקור הבעיה, בעיניו, נמצא במעמדה המעורער של הסמכות ההורית בדור האחרון.

מהיכן נובע החשש הזה, של ההורים, לפקח על הגלישה של הילדים שלהם?

"כשאנו ניגשים לנתח את תהליכי העומק, שהביאו אותנו למצב הזה, קל לזהות את התרבות והאידיאולוגיה הדמוקרטית-מתירנית כ´אשמה´ במצב. אידיאולוגיה זו דוגלת בחופש בחירה מקסימאלי לילדים ובעצמאות מוגזמת שאינה נתונה למו"מ.

לא פלא, שבדור שכזה ההורים לא מרגישים שהם יכולים להגיד לילדיהם מה לעשות, ובקושי מרגישים שהם רשאים לכוון אותם לדרך חיים מסוימת. מכאן ואילך הדרך להתדרדרות מוחלטת של הסמכות ההורית קצרה מאד, והמדרון החלקלק זמין לפנינו במלוא שיפועו.

בשנים האחרונות ההורים עובדים שעות רבות יותר מבעבר, ואינם מהווים ´דמות נוכחת´ בבית. גם כאשר ההורה נוכח בפועל, קול הסמכות שלו נמוך עשרות מונים מול הקול הבריוני של הילד. הוואקום הנוצר בהיעדרה של הנוכחות ההורית מתמלא ב´זמן מסך´ לא מבוקר על שלל השפעותיו".

כיצד ניתן ללמד הורים לפתח סמכות?

"ישנם המנסים להתמודד עם הבעיה ולשקם את מעמדם, באמצעות חזרה לעמדת ה´סמכות המסורתית´, כפי שנהגו הורים בדורות עברו. עמדה זו מקנה לבעל הסמכות את הכוח והזכות להפעיל כוח ולהעניש כרצונו, ומחייבת את הילד לציית בכל מקרה. היא קובעת שבעל הסמכות צודק תמיד – מתוקף היותו בעל הסמכות.

הניסיון להחזיר את ההתמודדות בדורנו, למגרש עמדת ´הסמכות המסורתית´ של דורות עברו, דומה לניסיון לחזור במנהרת הזמן כמה עשרות שנים אחורה, וסופו, כמובן, כישלון חרוץ. תוקפה של הזכות להפעלת כוח פגה מזמן. מתן מענה עמוק ואמיתי לבעיית הסמכות יינתן רק בהתחשב במיוחדות ובצרכים של הדור שלנו, אך ללא ויתור על הצורך בסמכות ובהקניית ערכים לדור הבא.

פרופסור חיים עומר, חבר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, מציע גישה חדשה-ישנה לטיפול בבעיה. הוא מכנה אותה ´תורת ההתנגדות הלא-אלימה´. גישה זו מדברת על נוכחות הורית שקטה, אשר מקפידה לעמוד על שלה בעקביות וללא הסלמה מול רצונותיהם חסרי הריסון של הילדים. העקרונות המנחים המרכזיים של השיטה הם: עוצמה, הגדרת יעדים ברורים, לגיטימיות מוסרית, שליטה עצמית ומתן כבוד.

עומר מאמין, כי כשהורה טוען את טענותיו מתוך עוצמה (שאינה באה לידי ביטוי בהפגנת כוחניות), מתוך אמונה בלגיטימיות המוסרית של טענותיו, ללא היגררות למאבקי כוח, ותוך מתן כבוד לילד, היא מתכון מנצח לשיקום היכולת שלנו להנהיג ולהוביל את ילדינו למחוזות טובים יותר. בפרט כשלאלו מוסיפים יעדים ברורים שאינם מסתכמים ב"תתנהג יפה".

לעיתים, הקושי עבור ההורה להוות סמכות בתחום האינטרנט, נובע משום שהילד פשוט הרבה יותר מפותח ממנו מבחינה טכנולוגית...

"כשאנחנו עושים הדרכות להורים, שהילדים שלהם נפגעו מהאינטרנט בכל מיני צורות (פגישה דרך הימורים, שימוש בסמים, בריונות ברשת וכו´), אנו נותנים להם שלושה כללים פשוטים:

אני יכול. הרבה פעמים הילד הופך את הרשת למסגרת שהיא ´טריטוריה מחוץ לתחום´, מקום שההורה ´לא מבין בו´. אנחנו מלמדים את ההורה להשתמש במחשב, ולהבין את המדיה. הורה, שמחליט להחזיק מחשב בבית, אין לו ברירה אלא להכיר את המערכת הזו לפחות כמו שהילד מכיר.

אני צודק. ההורה צריך לפתח בטחון עצמי למול ההתנגדות של הילד, ולדעת שהוא צודק בכך שהוא מגביל את הגישה לאתרים מסויימים, ממקם את המחשב בסלון, מפקח על הגלישה וכו´. לא לעשות זאת מתוך מקום של מאבק או חרדה, אלא מתוך מקום של סמכות ושל ידיעה כי זוהי טובת הילד.

אני לא לבד. כל המבוגרים סביב הילד צריכים להחזיק באותה גישה ושפה, ולגבות אחד את השני. אסור להורים לייצר דליפה זה בסמכות של זה. כשאבא אומר משהו אחד, לאימא אסור לומר "מה פתאום", כי זה מחליש את הסכמות ההורית. סמכות הופכת להיות סמכות רק אם ישנה שפה אחידה בבית. ברגע שהיא אינה קיימת – הילד ינצל את הסדק הזה, ובד"כ יהפוך את ההורים ל"אחד טוב ואחד רע". משם קצרה הדרך למשחקי פופולאריות מול הילד. האב צריך ללמוד לומר "אמא אמרה שהמחשב נמצא רק בסלון, ואני עומד מאחורי הדברים של אמא", ולהיפך.

כיצד הורים יכולים לדעת אם קורה משהו חשוד? מהן הנורות האדומות?

"אם ההורה שם לב שילדו מבלה זמן רב בגלישה, במיוחד בשעות הלילה, מקבל שיחות טלפון ארוכות ממבוגר, או מבצע שיחות למספר שאינו מזהה, כדאי שיתחיל לברר מה קורה שם. מקרים כאלו רצוי, כמובן, למנוע מלכתחילה, ע"י יצירת ´ברית´ עם הילד במסגרתה נעודד שיח גלוי ושיתוף בכל מגע חשוד, ואף התקנה בהסכמה של כלי ניתור ובקרה שיוודאו שיטוט בונה ברשת. בנוסף, על ההורה מוטלת החובה לבדוק מידי פעם את היסטוריית הגלישה של הדפדפן, לבדוק מהו אופי האתרים בהם ילדו מבלה, מהם נושאי השיחה, והאם הם מקובלים עליו. הגיע אלי מקרה של ילד ששתה אלכוהול עד למצב של כמעט הרעלה במסיבת פורים, משום שבמסגרת שיחת וואטסאפ עם נערים בוגרים ממנו, נאמר לו שלגמוע בקבוק של וודקה מצביע על היותו ´שווה´, ושזו התנסות מחשלת שתהפוך אותו מילד לגבר. את מבחן החניכה הזה הוא סיים בנזק פיזי לא פשוט.

בנוסף, על ההורה לוודא שיש לילד חיי חברה בריאים גם מחוץ למרחב הווירטואלי. הרבה פעמים, ההטרדות הוירטואליות הפוגעניות ביותר מגיעות מחברים של הילד, מכאלו שלומדים איתו בכיתה, משחקים איתו בשכונה, ומשתמשים ברשתות החברתיות כדי להפוך את הילד למושא ללעג. עוצמת הפגיעה והתסכול שילד חש במקרים כאלו היא בלתי נתפסת. בעבר, כשהיה חרם בכיתה, היה אפשר לחפש זירה אחרת של חברים בשכונה וכו´, כאן אתה כלוא בגטו תקשורתי שאין ממנו יציאה החוצה. גם כשאתה חוזר הביתה החרם ממשיך להתקיים ב´סייבר ספייס´. הוא פולש לתוך המרחב הפרטי שלך, ואין לאן לברוח".

ההורים בכלל יכולים לסייע במצב כזה? עבור לא מעט הורים, קשיים של ילד בחברה הוא נושא בו הם נותרים חסרי אונים...

"זה מיתוס שגוי. הורים אמנם לא יכולים לשפר את מעמדו החברתי של ילדם, אבל הם יכולים להיות שם בשבילו. כשאתה מטרה לחיצים של ´קבוצת השווים´, התחושה היא שאתה בודד, ושאין לך שום מקום לברוח אליו, ואז מתפתחות בתוכך מחשבות אובדניות. ילד יכול לעשות מעשה קיצוני רק כשהוא מרגיש שהאנשים המשמעותיים בחייו לא יכולים לתת לו תמיכה. המקום הזה, שבו העולם סוגר עליך, שכולם נגדך, שיש חרדה גדולה, הוא בדיוק המקום שבו אמא ואבא רלוונטיים. כשהילד שלהם נמצא במצוקה אמיתית הם יודעים להיות שם, או לפחות לדאוג לעזרת איש מקצוע. זה הגפרור הקטן שעוזר במערה החשוכה, גם אם הוא גפרור קטן. כך הילד מרגיש שההורה שלו נוכח ומעורב, גם אם הוא לא טכנולוג כזה גדול.

במהלך עבודתי יצא לי לשמוע מהמון נערים אמירות כמו ´איפה הם? הם לא רואים שאני מסתגר? שאני לא רוצה לצאת? למה הם לא שואלים אותי מה קורה איתי?´. אם הורים היו יכולים, במשך מספר דקות, להפוך לזבובים על הקיר בחדר שבו בנם שופך את ליבו בפני היועץ, כנראה שחלק גדול מההתנהגות שלהם היתה משתנה".

* * *

בשלב מסוים, בחיפושיו אחר כלים טכנולוגיים, שיעניקו דרך מכובדת לפקח ולבקר אחר גלישתו של הילד, הצטרף ד"ר משעלי לצוות החשיבה וההיגוי של "אינטרנט רימון", שהינה ספק אינטרנט המפתח כלי סינון ובקרה. "נוכחתי, כי תוכנות סינון אינטליגנטיות, המאפשרות מקסימום מרחב מחייה וגלישה, תוך שמירה על גבולות ברורים שמתוכם לא ניתן לצאת, הוא פיתרון המתאים לדורנו, המכיל בתוכו את יסודות העוצמה, ההגדרה הברורה והשליטה העצמית, תוך מתן כבוד ועצמאות מקסימאלית לילד. עם זאת, גם תוכנות אלו אינן פותרות אותנו מהחובה להיות הורים סמכותיים ונוכחים, ובטח שלא פותרות אותנו מהחובה לחנך את ילדינו לגלישה אחראית ובטוחה בתוך הג´ונגל הוירטואלי, ולעודד דו-שיח פתוח ומשתף בינינו לבין הילדים".

טיפים להורים: כיצד תהיה מעורב בהרגלי הגלישה של ילדך?

לא ללחוץ - תנו בילד אמון ואל תעקבו אחר מעשיו ללא ידיעתו. כך אתם גם עלולים לעורר בו חשד כלפיכם, ולגרום לכך שלא יראה בכם בני שיח. עם זאת, לפעמים די בקבלת הסכמה ובביסוס נורמה מוסכמת בבית שמעת לעת ההורים בוחנים את רשימת המועדפים בדפדפן, מתבוננים בהיסטוריית הגלישה או בהיסטוריית תוכנת המסרים המיידים (ICQ, מסנג´ר), כדי לקבל מושג אם הכל כשורה.

שיתוף - שתפו את ילדיכם בסכנות שעימן הוא מתמודד בעת הגלישה, אך אל תשמיטו את היתרונות. נסחו כללי זהירות משותפים.

אקטיביות - הכירו לילדיכם אתרים ידידותיים. יש לא מעט אתרים ישראליים המיועדים ישירות לילדים, ומכילים תכנים איכותיים. בנוסף, כדאי לעודד את הילדים לגלוש באתרים העוסקים בתחומי העניין והתחביבים שלהם.

מעורבות - אל תוותרו על מעורבות - למרות שחלקכם אולי חשים שהילד יודע הרבה יותר מכם בכל הנוגע לאינטרנט, חשוב לקחת חלק פעיל בבניית הרגלי הגלישה שלו. וכמו בכל דבר, מדי פעם הציצו מעבר לכתפו.

גבולות - לעולם אל תתנו לילדכם לפגוש אדם שהכיר באינטרנט ללא השגחתכם. ודאו שהילד מרגיש מספיק בטוח לספר לכם על כל קשר שיצר עם זרים בצ´ט, ועל כל הצעה לפגישה שהועלתה בפניו.

השתמשו בכל הכלים הזמינים - השתמשו בתוכנות לסינון ופיקוח על הגלישה. תוכנות אלו מסננות אתרים ומסרים מסוכנים וחוסמות את הגישה אליהם. ניתן להוריד תוכנות כאלה במקומות שונים ברשת, או לקבל אותן מספק שירות האינטרנט שלכם. שקלו להשתמש בתוכנת אנטי-וירוס שתסייע להגן על המחשב שלך מפני וירוסים המתפשטים דרך הדואר האלקטרוני.

קיימו שיחה אודות האינטרנט וכללי בטיחות - ודאו שילדיכם מבינים את כללי הבטיחות באינטרנט המפורטים מטה. בלו זמן עם ילדיכם בגלישה ברשת. בקשו מהם ללמד אתכם על האתרים החביבים עליהם ברשת.

שמרו על פתיחות - מקמו את המחשב בחדר מרכזי בבית ולא בחדר השינה של ילדיכם. שאלו אודות מדיניות השימוש באינטרנט הנהוגה בבית-הספר, בספריה המקומית, או במקומות אחרים בהם ילדיכם עשויים לגשת לאינטרנט. אם הגדרתם ´בקרת הורים´, ספרו על כך לילדיכם, והסבירו שהיא נועדה לשמור על ביטחונם.

סקרו את הכללים לעיתים קרובות - הדפיסו את כללי הבית לבטיחות באינטרנט, ותלו אותם בקרבת המחשב. תזכורת מזדמנת מסייעת לרענן את הזיכרון של כל בני הבית בנוגע לכללים והחוקים אותם קבעתם.

עודדו את הילדים לחלוק עמכם את חוויותיהם מהגלישה באינטרנט.

הצטרפו לילדיכם כשהם גולשים באינטרנט.

למדו את הילדים לסמוך על חושיהם. אם משהו באינטרנט גורם להם עצבנות, עודדו אותם לספר לכם על כך.

הקפידו על כך שילדיכם לעולם לא ימסרו פרטים כמו כתובת, מספר טלפון או פרטים אישיים אחרים, כגון שם בית הספר שלהם, או היכן הם אוהבים לשחק.

למדו את ילדיכם שבאינטרנט, ההבדל בין טוב ורע הוא אותו הבדל כמו בחיים האמיתיים.

ודאו שהם יודעים את כללי ההתנהגות התקינה, ולא משנים התנהגות רק משום שהתקשורת נעשית דרך המחשב.

הסבירו להם שצריבת עותקים לא חוקיים של יצירות פרי עבודתם של אחרים - מוזיקה, משחקי וידאו ותוכניות אחרות - היא בבחינת גניבה.

הסבירו לילדיכם שאסור להם להסכים לפגישות פנים-אל-פנים עם חברים מהאינטרנט. הסבירו להם שחברים מהאינטרנט הם לא תמיד מי שהם טוענים שהם.

למדו את ילדיכם שלא כל מה שהם רואים באינטרנט הוא אמת.

פקחו על פעילות ילדיכם באינטרנט בעזרת תוכנות אינטרנט מתקדמות. אמצעי בקרת הורים יוכלו לסייע לכם לסנן תכנים מזיקים, לפקח על האתרים שילדיכם מבקרים בהם, ולגלות מה הם עושים בהם.