השלט נפל - ונחשפנו לערוץ הידברות

מה הסיכויים שייפול שלט הטלוויזיה מן היד ויילחצו שני כפתורים שונים בזה אחר זה, על ערוץ 97 של הידברות, ואישה שחיה בתחושות של אנטי כלי היהדות, לא תספיק להחזיר את הבטריות, ותיתפש להרצאה מרתקת של הרב זמיר כהן? ואם זה לא מספיק, מה הסיכוי שייגמרו 10 שנות עקרות של אותה אישה בברכה מהידברות, והיא תזכה להיפקד בתאומים, בדיוק כמו שהרב בירך? אז זהו, שלאבנר ונונה אור - זה קרה.

כשטל אור היה בן 13 הוריו התחזקו והחלו לשמור תורה ומצוות. הוא היה אז במקסיקו והתקשה לעשות את השינוי. בגיל 18 עלה לארץ והתגייס. הוא הלך להרצאות וביקש מרבנים ברכה להתחזק ולמצוא אישה. הברכה השנייה התקיימה, והוא זכה להכיר את נונה, ורק נותר לו לבקש את הברכה השנייה, לעזור לאשתו להתקרב גם היא ליהדות.

"לאשתי לא היה שום מושג דתי", מספר טל, 39, איש עסקים המנהל את החברה בלו בניית אתר. "אדרבה, היא היתה אישה מלומדת עם הרבה אנטי. יום אחד", הוא משחזר, "השלט נפל לה מהיד, התפרק על הרצפה, הסוללות עפו מתוכו, וכך התחלף לערוץ 97, שמעולם לא הכרנו. אשתי אוספת את הבטריות, וברקע הרב זמיר כהן נותן לה תשובות לשאלות שהיא תמיד שאלה. כך ההתחזקות שלנו החלה".

נונה, 35, גם היא עובדת עם בעלה בחברת המחשבים, והם מתגוררים בחולון. "תמיד האמנתי שיש כוח עליון", היא משתפת, "וכי לא נראה הגיוני שהעולם נברא ומתקיים בשלמות כזו מעצמו", אבל מסייגת: "אלא שבחרתי בזמנו להאמין בצורה מודרנית, לא מחייבת, שיש איזה משהו, נקרא לזה כוח עליון, המטבח הקוסמי, אנרגיה חיובית, אנרגיית החיים, מודעות על וכו".

בכל הקשור למצוות, נונה תמיד חשבה שאין בהן היגיון וש"אם יש, נשמח לשמוע, אבל יש לי המון שאלות מתקילות ואף אחד לא יעמוד מול השאלות המתחכמות שלי", היא נזכרת במחשבות של אז. "למען האמת, אף אחד גם לא ממש ניסה. בפעמים היחידות שנתקלתי בדיבור עם רבנים הם אמרו לי שאם זה באמת מעניין אותי, אפשר ללכת לסמינרים וללמוד הלכות. אני כמובן ישר חשבתי: בטח, אין לכם תשובה אז אתם שולחים אותי לשטיפת מוח. אני לא מאלה שיעשו כל כך הרבה דברים לא מובנים סתם כך או מתוך הפחדה".

אבל יום אחד, כאמור, נונה נחשפה לעולם חדש שהיא לא הכירה. "הייתי לבד בבית ולא היה מה לראות בטלוויזיה. לקחתי את השלט במטרה לחפש מה לראות והוא נשמט מידי, נפל על הרצפה והתפרק לגמרי. הבטריות עפו להן לכיוונים שונים והערוץ בטלוויזיה התחלף ל-97, ערוץ הידברות", היא משחזרת. "עד היום לא ברור לי איך עבר ערוץ בשלט. כי גם אם היה נלחץ בטעות סביר יותר שהיה עובר לערוץ חד ספרתי, ואם כבר דו ספרתי אז של אותה ספרה, למשל 22".

על מה דיבר הרב זמיר בהרצאתו?

"הוא דיבר בדיוק על חסד וגבורה ועל הקצר שנוצר למשל מאכילת בשר עם חלב, הדבר שהכי לא הבנתי בזמנו. על אכילת פירות ים שאלה שרצים וגוקים ועל איך שזה מזהם את הגוף והנשמה שלנו. התחלתי לשמוע תוך כדי חיפושים אחר השלט והרכבתו. וכשלבסוף השלט הורכב, כבר הייתי מרותקת להרצאה".

מאז התחילה נונה לצפות בהרצאות של הידברות. "היינו בסמינר, קניתי וקראתי ספרים של הרב זמיר כהן. נכון שהיו עליות וירידות אבל לבסוף, צעד אחר צעד, התחזקנו ואנחנו ממשיכים גם היום להתחזק. כמה שהאדם יכול להיות מסונוור ויהיר עד כי הוא בטוח שהוא יודע הכל ומחסיר מעצמו כל כך הרבה", מתוודה נונה על העבר. "שנים רבות אחרי זה הגעתי למסכנה פשוטה: שיפוטיות שווה בורות. אם רוצים להעביר ביקורת על משהו או מישהו - צריך קודם כל להבין ולדעת על מה מדובר.

"אז הבנתי שהרבנים לא נכנסו לוויכוחים מיותרים כי לא היה להם פרטנר לשיחה. כמו שפרופסור לפיזיקה קוואנטית לא ידבר איתי, ובוודאי לא יתווכח על נושאים מעמיקים בפיזיקה כי אין לי כל בסיס לשיחה מסוג זה. אבל משהו התחיל להתעורר בי", ממשיכה נונה ומשתפת, "התחלתי לקרוא ספרים על מודעות עצמית, חשיבה חיובית, חוקי הטבע, והבנתי שיש הרבה עבודה עצמית לפניי. הספרים האלו טובים כשלעצמם אך עם הזמן מבינים שאין בהם את העומק והדיוק כפי שקיים ביהדות אצלנו".

טל: "לפני כשנתיים, אחרי 10 שנים שבהם לא זכינו לילדים, הרב זמיר כהן הגיע להרצאה בחולון, ואשתי הציעה שנלך ונבקש ברכה. מכרו שם באותו יום את התמונה עם הא-ב בתוך מגן דוד של הרב זמיר. ואז מנחה הערב החל לברך אותנו. עצרתי אותו וביקשתי ברכה לילדים. כולם ענו אמן בחזקה. אבנר אמר עם אמן כזה - עוד שנה אתם עם תאומים!. ובאמת, לאחר קצת יותר משנה אשתי נקלטה ונולדו תאומים - יונתן ואמילי.  

"במהלך ההיריון, אשתי הגיעה למיון לאחר שחשה ברע, ושם קיבלנו התחזקות נוספת. בחדר המיון היתה בעלת תשובה שעלתה מרוסיה, ודיברה בהתלהבות רבה. אשתי עברה לאשפוז במחלקה, ואת מי הביאו למיטה הסמוכה? כמובן, את בעלת התשובה, שתחזק את אשתי. ואשתי, שכל הזמן חיפשה תשובות, פתאום קיבלה תשובות מאותה אישה. היום אנחנו דתיים, אשתי מכסה את הראש, שומרים שבת. אין לנו צל של ספק שקרו כאן המון נסים. אי אפשר שהכל יקרה בדיוק כפי שביקשתי, בלי השגחה פרטית.  

נונה נזכרת: "בסוף השבוע האחרון של שמחת תורה ושבת בראשית היינו עם הידברות במלון כינר. שם החלטתי להתחזק עוד יותר, ולקבל על עצמי את הלבוש הצנוע ואת כיסוי הראש. קיוויתי שאם אעשה כך במשך ארבעת ימי השהות במלון, יהיה קל יותר להמשיך משם. וברוך השם, אני ממשיכה בזה וגם כשקשה וקצת מוזר, וגם כשאנשים שואלים שאלות. כל יום אני אומרת לעצמי שהיום זה מוזר וקשה, אבל מחר יהיה קל יותר, כי אין ספק בלבי שאני עושה את הדבר הנכון.

"לסיכום הייתי רוצה לומר שלדעתי הטעות הכי גדולה של אדם שגדל בסביבה חילונית היא שאינו מודע לעובדה שמטרת הבריאה היא להטיב לאדם. ברגע שמבינים את זה - הכל מתחיל להיראות אחרת. כך, לפחות, זה קרה אצלי".