"הלכתי עד הסוף עם האמת שלי"

נולדתי בתל אביב כבן בכור למשפחה דתית-מסורתית, שבה שומרים שבת והולכים לבית כנסת. למדתי בבית ספר ממלכתי-דתי, ולאחר 14 שנות לימוד סיימתי בהצלחה בתואר של הנדסאי אלקטרוניקה וחשמל. את פרויקט הגמר שלי עשיתי בצבא במסגרת חיל הקשר, אשר לשם גם התגייסתי בתום לימודיי.

התגייסתי כחייל דתי שלא מקפיד על קלה כחמורה, אבל שומר שבת. הייתי ´חצי-חצי´: פעם מתפלל ופעם לא, מצב של "או לפה או לשם". אבל בכל זאת תמיד ידעתי בתוך תוכי שהדת היא הדרך הנכונה, ואשמור בסופו של דבר על קלה כחמורה, כי באופיי אני טיפוס פרפקציוניסט, ואם אני הולך על משהו - אני הולך איתו עד הסוף.

לאחר תקופת שירות של למעלה משנתיים בעת משחק כדורסל בצבא, נפצעתי ושברתי את ידי וקיבלתי חופשת מחלה בבית. לא ידעתי איך להעביר את הזמן, נמאס לי לצפות כל היום במסך הקטן. אמרתי לעצמי: אלעד, אולי זה אות משמים שאתה צריך קצת להתחזק, זו הזדמנות נפלאה לשמוע שיעורי תורה. וכך מצאתי בית מדרש בצפון תל אביב ושמעתי שם כמה שיעורים, אבל הרגשתי שזה עדיין לא מספיק לי, הנשמה כמהה ליותר.

הכרתי בצבא חבר חוזר בתשובה, הוא כבר היה בצבא קבע ונשוי. הוא הרגיש שברצוני להתקרב ליהדות והזמין אותי להצטרף אליו לשיעורי תורה שהוא הלך אליהם בערבים, מיד אחרי סיום העבודה בבסיס. וכך נסענו יחד לישיבת "אורייתא" בבני ברק, וגם לישיבת "נתיבות עולם", לשיעוריו של הרב דניאל זר, ועוד שיעורים.

למרות שהייתי אמור להמשיך לצבא קבע, ויתרתי על כך. החלטתי שהדבר החשוב באמת עבורי כעת הוא להתחזק בתורה. הלכתי כדרכי עד הסוף מבלי לחפש את האמצע. 

חיפשתי ישיבה מתאימה וכך התוודעתי בגיל 22 לישיבת קרית מלאכי של הרב יהודה עמית. כבר בסוף השירות הייתי פוקד את הישיבה לעתים קרובות. הגעתי בחופשות שהצבא נתן לי, ומצאו חן בעיני האחווה, העזרה ההדדית, וכמובן האווירה של לימוד התורה והיראת שמים שהחדירו הרבנים שם בכל הבחורים.

מאוד השקעתי בלימודיי שם וכמעט שלא יצאתי לחופשות, הרגשתי שזה זה. הציעו לי לעבוד וללמוד קצת, אבל זה לא עניין אותי, רציתי תורה נטו, להשקיע את כל כולי בתורה. בתום שנה ניגשתי לרב המשגיח ואמרתי לו שברצוני להתחיל בפגישות שידוכים. הבחורה השלישית שעמה נפגשתי הפכה לאשתי, לאחר תקופת לימודים של שנה וחצי בישיבה. הרגשתי כמובן סייעתא דשמיא מאד גדולה, בגלל שהייתי שקוע בלימוד התורה, זימן לי הקב"ה מתנה נפלאה - ´אשת חיל מי ימצא´ אישה חכמה ונבונה וצדיקה, שעד היום דואגת לכך שאני אמשיך ואלמד תורה.

מאז חלפו להן חמש עשרה שנים, שבהן הייתי אברך בכמה כוללים. גם היום אני עדיין אברך כולל, וגם זכיתי להוציא תעודה של מורה הוראה בהלכות סת"ם. כמו כן אני עוסק בעריכת והגהת ספרי קודש במכונים ידועים, ותמיד משתדל להגות בתורה כמיטב יכולתי ומרגיש שזו הזכות הכי גדולה. אני חש שהקדוש ברוך הוא הציל אותי מבור תחתיות, והביא אותי למקום שבו אני נמצא היום.

אני לומד פעם בשבוע בחברותא טלפונית, מוסר והלכות עם סטודנט לשעבר מרחובות. למרות שאינו חובש כיפה קיבל עליו ללבוש טלית קטן והוא משוחח עם בורא העולם ומשתדל להתחזק. אני גם משתדל להשלים לו ידע כללי שחסר לו, מיישב עבורו דברים מסולפים שנאמרים בתקשורת הכללית, וכן שולח לו קישורים להרצאות מאתר הידברות.

עלי לציין כי בתחילת דרכי התוודעתי לרב זמיר כהן, שהחל באותה התקופה להפיץ את שיעוריו וכתביו בעיקר בנושא תורה ומדע, הדברים הללו חיזקו אותי ואת בחורי הישיבה האחרים. הידברות התפתחה מאוד מאז. כיום אני מקבל מדי שבוע את המגזין האלקטרוני ושומע שיעורים באתר, בפרט את שיעורי הרב פנגר שאני מאוד מתחבר אליהם. זכרתי אותו כתלמיד בישיבת קריית מלאכי, למדנו יחד באותה תקופה בישיבה. אני זוכר שהוא היה מאוד שקט ומיעט מאוד לדבר, ועליו נאמר "סייג לחכמה שתיקה".כיום אני גר במודיעין עילית עם אשתי היקרה וששת לדינו המקסימים, ובכל לילה לפני שאני הולך לישון אני מודה לבורא עולם על שנתן לי את הזכות להיות מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות.

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il