פעולה טובה שלך תירשם לנצח

חשבתם פעם מדוע העולם נקרא "עולם"?

"עולם" מלשון "העלם" (רש"י קהלת ג, יא), העולם מעלים. את מי? את יוצרו ואת סיבתו...

אחת הדוגמאות המפורסמות לעובדה שאלוקים מעלים ומסתיר את עצמו מאחורי מעטה העולם, היא נמרוד. נמרוד היה נינו של נח, והיה גיבור גדול שהגיע לכס המלוכה בארץ שנער. נמרוד – כשמו כן הוא - ניצל את מעמדו הרם כדי להמריד את כל העולם נגד אלוקים, וכנראה הצליח להשפיע על אנשים רבים. התורה מציינת שאדם בשם "אשור" יצא מארץ שנער, ובנה לעצמו עיר חדשה בשם נינוה – "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר, וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח". 

אם התורה מציינת שאשור בנה לעצמו עיר חדשה, כנראה שיש סיבה לדבר, מסר אקטואלי.

נעיין בדבריו של רש"י: "כיוון שראה אשור את בניו שומעים לנמרוד ומורדים במקום [באלוקים] לבנות המגדל, יצא מתוכם". כלומר, אשור פחד שבניו ייסחפו אחרי נמרוד, והחליט לבנות לעצמו ולבניו עיר חדשה, כדי שהוא ומשפחתו לא יושפעו מהשקפותיו השליליות של נמרוד.

נו, יפה, מגיע לאשור צל"ש.

אם חשבנו שהסיפור נגמר כאן – טעינו...

הבה נראה אילו השלכות "מרחיקות לכת" קרו כתוצאה ממעשה "פעוט" זה.

מתי קרה הסיפור של אשור? בערך בשנת אלפיים לבריאת העולם. הבה נקפוץ כמה מאות שנים קדימה אל אנשי נינוה. התנ"ך בספר יונה מתאר שאנשי נינוה השחיתו את דרכם ונגזרה כליה על העיר. הקדוש ברוך הוא ריחם על נינוה ושלח אליה את יונה הנביא להזהיר את אנשיה שישובו מדרכיהם הרעות וייטיבו את דרכם – אחרת "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם, וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג, ד), ואכן, אנשי נינוה שבו בתשובה ונצלו מהגזירה.

מדוע זכו אנשי נינוה שאלוקים באופן יוצא מן הכלל, שלח להם מסר כל כך גלוי, כדי להצילם מהעונש שנגזר עליהם כדין, ובפרט שאנשי נינוה אינם יהודים?

לאור מה שהקדמנו התשובה גלויה. כתב את הדברים אחד מגדולי הקדמונים, פרשן התורה ה"חזקוני", בביאורו על פסוק י"ב. מי בנה את נינוה? – אשור! אלוקים חפץ להציל את אנשי נינוה משום שהוא זכר את זכות מייסדה – אשור, שבנה את העיר לכבודו של אלוקים, למען לא יושפעו הוא ובניו מהמרידה של נמרוד.

ומכאן מסר – מעשה טוב אינו הולך לאיבוד, כל פעולה טובה נשמרת ונזכרת, בפרט אם הפעולה נעשית לכבודו של אלוקים.

מסופר על שתי נשים צדקניות שבמשך עשרות שנים כתתו רגליהן בין שבילי העיירה, כדי לאסוף מצרכים לכבוד שבת עבור עניי העיירה.

העשייה המשותפת קשרה את נפשן זו בזו, והן סיכמו ביניהן שהראשונה שתיפטר מן העולם תבוא אל חברתה בחלום, ותספר לה "מה קורה שם למעלה".

לאחר זמן, מלאו ימיה של אחת מהנשים, והיא באה אל חברתה בחלום כפי שהבטיחה. וכה היו דבריה: "אין לי רשות לגלות לך מה אני רואה כאן. אני יכולה לומר לך דבר אחד. כל דבר ולו הקטן ביותר שהאדם עושה שמור ונצור כאן למעלה. הכל בא בחשבון. את זוכרת שבאחד הימים הגשומים, כיתתנו רגלינו אל עבר ביתו של אחד הנדיבים והוא לא היה בביתו, התאכזבנו מאוד. לפתע בדרך חזור ראיתיו, הרמתי את ידי ואמרתי לך – ´הנה הוא – שם, בפינת הרחוב´. שנינו נגשנו אליו והתרמנו אותו לצדקה".

"אני זוכרת", אמרה לה חברתה...

"דעי לך, שאלוקים "רשם" שאני זו שהרמתי את היד. גם על פעולה "קטנה" זו קבלתי שכר...". הבה נזכור זאת, כל פעולה שאדם פועל לכבוד שמיים נרשמת לנצח.

אמנם העולם נקרא עולם, אבל  פעולה טובה לעולם אינה נעלמת.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת נח – כל הסרטים ב-VOD הידברות