המכתב מירושלים

בשיפולי חלקת הנביאים שבהר הזיתים קבועה מצבה ועליה נכתב: "פ"נ הרב החסיד המפואר, פיזר נתן לאביונים, רבי יחזקאל ראדינער זצ"ל (הנקרא בעיה"ק בשם ´יחזקאל בחור´), ביום ט"ו בשבט תרצ"ד, ת. נ. צ. ב. ה".

בנוסח סתום זה מקופל סיפור אנושי כואב ומרתק, המחבר את עוניה של ירושלים בימים ההם עם יהדות הגולה בחוץ לארץ. וזה דבר המעשה:

אפרים נחמן ראדינער נמנה בבחרותו עם תלמידיו של רבי ישראל מסלנט בקובנה. יום אחד ביקר בישיבה חרושתן גדול מאמריקה, אשר חשק בו לחתן. כך התגלגל בחור הישיבה אפרים נחמן לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא שלח ידיו בעסקים וראה בהם ברכה רבה, עד שנעשה עשיר מופלג בזכות עצמו.

חלפו הימים ואפרים נחמן חלה מאוד, עד שהרופאים לא מצאו מזור למחלתו. הוא החליט לחלות את פני ארץ הקודש ולשטוח תפילה ליד שריד בית מקדשנו, אולי ירחם. ביקורו בארץ נמשך תקופה מסוימת, שבמהלכה נתוודע לכמה מגדולי ירושלים. ביניהם הגאון רבי יהושע לייב דיסקין והגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר.

כעבור תקופה קצרה אירע הנס - מחלתו של אפרים נחמן נעלמה כלא הייתה והוא שב לביתו שמעבר לים. בימי ביקורו בארץ וגם אחריו תרם אפרים נחמן הון עתק למען יהודי ירושלים. בין היתר שילם שמונה עשר אלף רובל לרכישת הקרקע שעליה הוקם כעבור זמן בית היתומים ´דיסקין´.

כשהלך אפרים נחמן לעולמו, הניח בן, יחזקאל. בתחילה דבק יחזקאל ראדינער בדרכי אביו. הוא הלך בדרך התורה והמצוות וגם הוסיף לשלוח צדקה ביד נדיבה לתושבי ירולשים.

המפנה אירע זמן מה לאחר נישואיו. הוא נשא צעירה ממשפחה שנטשה את דרך היהדות, והחל אף הוא לגלוש במורד הדרך. אט אט השיל מעליו את בגדיו ה´מיושנים´ והחל לנהוג בנימוסי המקום. הוא עבר לגור בסביבה חדשה, שלא הכירתו קודם, נטש את חבריו ואת בית הכנסת שבו התפלל, ושמר על קשר קלוש בלבד עם מורשת אביו. גם תרומותיו לתושבי ירושלים חדלו.

שנת תרע"ד, מועד פרוץ מלחמת העולם, היתה קשה ביותר לתושבי ירושלים. הקשר עם העולם הרחב נפסק ועמו גם כספי התמיכה בעניי העיר. ראשי ה´כוללים´ השונים חברו יחדיו והקימו בית תבשיל מרכזי שנקרא ´בית לחם ותה´, אולם הקושי הכספי הרב שבהחזקת בית תבשיל זה איים על קיומה של היוזמה. החלו גבאי הצדקה לחטט ברשימותיהם הישנות, אולי ידלו מהן שם או שניים שיבואו לעזרתם.

פתאום נפלו עיניו של אחד הגבאים על שמו של יחזקאל ראדינער מיודענו. "מה קרה לו לנדיב בן נדיב זה, שחדל לפתע להרים תרומות למען עניי עיר הקודש?" תמהו הגבאים. לאיש מהם לא היתה תשובה.

ישבו וניסחו מכתב נרגש, ובו פירטו את מצוקות יהודי העיר ומחסורם עד כדי פת לחם. כשסיימו לכתוב, רץ אחד הגבאים, ר´ שלמה ראטה. אל ביתו של רבי עקיבא יוסף שלזינגר (ביודעם על הקשר העז של אבי המכותב, אפרים נחמן ז"ל, עמו) והחתים גם אותו על המכתב. לאחר מכן יצא ר´ שלמה לביירות שבלבנון, ושם השיג תמורת תשלום הגון נוסע נכרי שהסכים להעביר את המכתב ליעדו.

מכתבם של גבאי הצדקה מירושלים הגיע לביתו של יחזקאל ראדינער בבוקר יום שבת קודש. באותם ימים כבר לא שמר שבת. בדיוק כשהונח המכתב על שולחנו, עמדו אשתו וילדיו לצאת להצגת תיאטרון. הוא נטל את המעטפה החתומה והחל לפותחה. כשהבחין בשמות השולחים, חלף בגופו רעד. הוא הניח את המעטפה הפתוחה למחצה ולא המשיך בפתיחתה.

השעות הבאות, עד צאת השבת, עברו על יחזקאל במריטת עצבים ומתוך סערת נפש פנימית. עם צאת השבת מיהר להשלים את פתיחת המעטפה. הוא אחז במכתב הקטן והחל לקרוא: "למעלת כבוד הרבני, פיזר נתן לאביונים, רבי יחזקאל שליט"א, בן מיודענו הרב החסיד המפואר וכו´ מנאמני ירושלים, רבי אפרים נחמן ראדינער זצ"ל"...

די היה בשורות אלה לזעזע את יחזקאל עד עמקי נשמתו. הוא נעל את דלת חדרו, צנח בכבדות על כורסתו וכעבור רגע פרץ זרם דמעות מעיניו. שעה ארוכה נמשכה קריאת המכתב הקצר, כשכל שורה נוספת סוחטת ממנו סדרת אנחות כבדות ופרץ חדש של דמעות. כשהגיע לשמות החתומים מטה, לא עמדו לו כוחותיו. "אוי, כמה שמעתי מאבא ז"ל את שמותיהם של נקיי דעת אלה"...

כעבור חודשים אחדים הגיע לירושלים איש בודד וגלמוד, ובידו צרור כסף גדול. את מרבית הכסף העביר לידי הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר, שנתבקש לשמור בלבו את סודו האישי. בכסף הזה התפרנסו משפחות עניות רבות בעיר. הוא עצמו השתכן במרתף דל ועלוב. משוםמה דבקבו הכינוי מותו.

רק קומץ קטן של מקורבי הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר ידע את סודו של הנפטר ואת סיפור חזרתו המופלאה בתשובה, חזרה שנגרמה על ידי מכתב קטן ובו תיאור תלאותיו של היישוב היהודי הקטן בירושלים.