מחשבות על... המחשבה

מי את, מחשבה? מה את מסוגלת לחולל? איך את מופיעה? ומה מקורך? יושבת לה אישה בסלון ביתה, וחושבת על בִּיתה שטרם נישאה. מחשבות שליליות רודפות זו את זו, ודאגות מקיפות אותה. לפתע מגיעה חברה שזמן רב לא ראתה, ושואלת אותה: "מה את עושה?", והיא בשלה עונה: "כלום". "רק ישבתי ונחתי קמעה". בוודאי אינה יודעת זו האישה, שברגע שחשבה וחשבה מציאות ממשית יצרה.

כן, חושבות אנו ללא הרף ונדמה לנו שזו הדרך. אך רוצה אני לחדש חידוש, שאולי שומעות אתן לראשונה, שעם כל מופשטותה של המחשבה, יצירה של ממש היא ויש בכוחה לחולל את המציאות.

בספר הזוהר נכתב: "אם אדם עומד במאור פנים למטה, כך יאירו לו מלמעלה. ואם הוא עומד בעצבות - כך מביאים עליו מידת הדין". כלומר, הארת הפנים הינה תוצאה של מחשבות טובות אשר ממגנטת אליה הארה עליונה, מציאות חיובית שאנו יכולות למשוך לחיינו, וכך גם ההפך.

העצבות, שבדרך כלל מלווה במחשבות ובדמיונות שליליים, ממגנטת אלינו את מידת הדין. זהו חידוש עצום. יכולות אנו להמשיל את מחשבותינו לאדים העולים מעלה ויוצרים מעין התגבשות ואחר כך יורדים אלינו בצורת מציאות.

אז איך אפשר לשלוט על המחשבה? כידוע, במציאות אין וואקום. אם יש מחשבות חיוביות אין מקום למחשבות שליליות. בכל רגע נתון ישנה מחשבה אחת - חיובית או שלילית - ואצלנו נמצאת הבחירה.

האישה היהודייה, במהותה ובשורש נשמתה, היא מודה. זו המילה הראשונה שאנו אומרות עם הקימה בבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים..". לכן, בכל יום ויום עצרי ורשמי 10 תודות לבורא על מה שיש לך ועל מה שנזדמן לך באותו היום. בתחילה אולי תקשה מעט המלאכה אך לאט לאט תרגישי כיצד ידך זורמת ורושמת, וכך מאמנת עוד ועוד את מוחך לחשיבה וראייה חיובית.

לאחר כתיבת התודות, נבצע הרפיה. נעצום עיניים ונדמיין שאנו יורדות אל העמק דרך מדרגות. עמק מדהים נפרש לעינינו, מרבדי דשא ירוקים, עצי נוי ועצי פרי שתולים בעמק שלנו, ונחל יפהפה זורם בו. נתיישב בנינוחות על שפת הנחל ובמקום הטוב הזה לנסות להעלות את כל אותם מחשבות, דאגות ולחצים ובדמיוננו להכניסם לענן אפור אשר קשור לידינו. תנו לכל השליליות לעלות ושימו אותה בענן האפור שהולך גדל ומשחיר. כאשר אתן מרגישות שהמחשבות עצרו משטפן הרגיל, באופן דמיוני נתקו את החוט, תנו לענן לעלות למעלה כמו כדור הליום, שהולך ונעלם מעיניכם.

ממקום זה אפשר לזרום עם הנחל או אפילו להיכנס למימי הנחל הקרירים. מפל מדהים נפרש לעינינו, ובמפל למרבה הפלא לא זורם מים אלא אור. עמדי מתחת למפל ותני לאור לשטוף אותך מהקדקוד עד כפות הרגליים. את מתמלאת באור יקרות מרפה ומרפא. לאט לאט נשמו עמוק וחזרו למודעות של כאן ועכשיו.

שקט שרר בקבוצה. רינה פקחה את עיניה ואמרה: "וואו פשוט לא הייתי פה. התנתקתי. באמת חוויה מסעירה". המנחה אמרה שההרפיה הזו יכולה לעזור לנו מעט בניקוי השליליות שבנו. כך מפנות אנו מקום לחשיבה החיובית. שליחת הענן האפור המלא בדאגות ומחשבות שליליות, עוזרת לנו להמחיש את המודעות של לסמוך על הבורא שיטפל בעניינינו. לעיתים האחיזה והשליטה בקושי מנציחה ומגבירה אותו. עוד נדבר רבות על כוחו של הדמיון והשפעתו בחיינו. אני ממליצה לכולכן לערוך הרפיה כזאת ולכתוב את ההרגשות והתחושות שאנו חוות...בהצלחה!