הניסיון הגדול של אבי האומה

"כלל ראשון בעסקים", הסביר הישראלי לבנו שנכנס זה עתה לעולם המסחר, "שיהיה לך מוסריות. בלי מוסר, אי אפשר לעמוד בניסיון הכסף שמתגלגל לידך ואתה עלול לקנות לך שם של אדם מפוקפק.

"לדוגמה", המחיש הסוחר לבנו, "אם מגיע לקוח שקונה ממך סחורה במאה ש"ח, ורק לאחר שהוא יוצא מן החנות אתה מגלה שהוא נתן לך בטעות שני שטרות של מאה, כאן מגיעה הדילמה המוסרית: האם לגלות את הרווח הזה לשותף שלך או לא"...

* * * 

לאחר ששם שמים מתקדש ברבים על ידי אברהם אבינו באור כשדים, המוני אנשים רואים איך אברהם מושלך לכבשן האש ויוצא חי. לא זו בלבד, אלא שהרן, אחיו של אברהם שעד עתה לא החליט באיזה צד הוא נמצא, בא ומכריז: "ה´ הוא האלוקים". זרקו אותו לכבשן והוא... נשרף, כי לא היו פיו וליבו שווים.

או אז מצווה הקב"ה את אברהם ליטול את אשתו, את המוני הגרים שגיירו הוא ושרה ולעזוב את חרן אל הבלתי נודע, "הארץ אשר אראך". איפה? לאן לצעוד? אל תדאג, אתה תלך אני אכוון אותך.

כאן נציץ לרגע בפירוש רש"י שמקשה: מדוע כתוב פעמיים "לֶךְ לְךָ"? הרי לפי הדקדוק צריך לכתוב לֶךְ בלבד. ורש"י מסביר, ההליכה תהיה בשבילך: "לטובתך ולהנאתך, ושם אעשך לגוי גדול, ושם אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם".

לכאורה הסבר מצוין, עד שאנחנו נתקלים בדברי המשנה במסכת אבות (ה´, ג´): "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם", ורבינו עובדיה מברטנורא מונה שם בפירושו את הניסיון של עזיבת בית אביו ומולדתו כאחד מעשרת הניסיונות.

מה דעתכם שאקח ישראלי ואציע לו הצעה: "בוא איתי לחו"ל, אסדר אותך עם עבודה קלה ומכניסה היטב, שם תמצא שידוך הגון. חוץ מזה", אני ממתיק לו כלוחש סוד, "יש לך בעיה מסוימת שבגינה לא תוכל להביא ילדים לעולם, אם תבוא איתי אדאג לך למיטב הרפואה העולמית שיפתרו לך גם בעיה זו. בסופו של דבר תהיה אדם בעל שם עולמי".

אם אני מציג לו קבלות מבוססות על כל התיאוריה הזו והוא יודע שיש בידי לבצע זאת, הוא יתלבט בכלל אם להגיע או לא?! אם יש לו שתי רגליים הוא ירוץ. מה השאלה בכלל.

אז איפה מסתתר - בכל הציווי של עזיבת המולדת וההליכה אחרי אלוקים - קושי שהוגדר כ"ניסיון" לראות האם אברהם יקיים את דבריו? ה´ הציל אותו מהאש, אברהם מאמין שהוא כל יכול, מצידו של אברהם ללכת אחרי ה´ יתברך גם למחנה פליטים שכוח. הוא צמוד למנהיג העולם שלא רק מבטיח לו קרבה לצלחת, אלא את כל הצלחת באופן אישי.

ועכשיו להסבר: כשאברהם מקבל את הציווי האלוקי "לך לך מארצך וממולדתך" - הוא לא קיבל אותו עם פירוש רש"י. מבחינתו הקושי לעזוב את כל בית אביו, מולדתו, כל מה שהכיר עד היום, היה בכל עוצמות הרגש הכרוכות בכך. 

למרות זאת הוא היה מוכן לעזוב הכל. לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות וללכת אחריו עד לנקודת הסיום. רק לאחר שנים ייוודע לו בנבואה שהתנאי לכך שהוא ייפקד בילדים היה כרוך גם בשינוי מקומו בגדר "משנה מקום משנה מזל".

על כך שיבחה התורה את אברהם באומרה: "ויעש אברהם כאשר דיבר אליו ה´", כיוון שהוא עדיין לא ידע שהליכה זו, לטובתו היא.  

* * *

אנשים שואלים לעיתים: אם הכל גלוי לפני הקב"ה, הוא יודע מה אני אבחר בסופה של התלבטות - ברע או בטוב, אז היכן הבחירה החופשית שניתנה בידי? המשחק מכור מראש.

ניצמד לקביעתם של חז"ל ש"הכל צפוי" וגלוי לפני בורא העולם לדעת מראש במה תחליט לבחור, אבל עוצמת הלבטים, הקושי והדילמה המוסרית שיעמדו בפני כל אחד מאיתנו עד שיבחר - נשארו במלוא עוצמתם.

אני נוהג להמשיל זאת לילד קטן בן שלוש, שנציב בפניו חבילת ניירות ערך מן הבורסה שכל אחד מהם שווה 20,000 דולר או שיבחר תמורתם בסוכרייה צבעונית משובבת עין. במה הוא יבחר? בוודאי בסוכרייה. כפי שאנו המבוגרים בוחרים - לעיתים במודע - בעבירות בעלי העטיפה הנוצצת ששווה רק פרוטה, במקום במצוות שהם ניירות הערך

האמיתיים. אמת. "הכל צפוי". אך בעת הניסיון עדיין "הרשות נתונה". עלינו מוטל לזכור זאת לפני הבחירה.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת לך לך – כל הסרטים ב-VOD הידברות