הרב זמיר כהן - השיעור השבועי
משיעורי מרן: נעשה ונשמע
מהי הגדולה בכך שמקדימים נעשה ונשמע, ומהו הסוד הטמון בכך שבו משתמשים מלאכי השרת? משיעורי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולעילוי נשמתו
- מרן הרב עובדיה יוסף
- פורסם ז' כסלו התשע"ד
דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כו´. אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני, רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ´ברכו ה´ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו´, ברישא עושי והדר לשמוע (שבת פח.).
ועדיין הדבר לא מובן, מה הגדולה בכך שהקדימו נעשה לנשמע?
ובכלל הדבר תמוה וכי אפשר לעשות לפני שישמע, הלא כתיב (משלי יח, יג) ´משיב דבר בטרם ישמע איולת היא לו וכלימה´, וכל שכן לפני שידע את הפרטים. היה להם לשמוע ´דבר אתה עמנו ונשמעה´, ואח"כ יעשו?
ולא עוד אלא שהבת-קול משבחת אותם "מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו", מה המעלה בסוד זה שהמלאכים משתמשים בו?
ועוד יש להבין מה ענין ששים ריבוא הכתרים שקשרו המלאכים לכל אחד, וגם כשאח"כ חטאו בעגל ירדו מלאכי השרת ופרקום מהם, מה ענין כתרים אלה?
בזוהר הקדוש מסביר כך, נאמר בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, ב) ´ה´ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אשדת למו´. "אשדת למו" זו התורה שנמסרה באש בימינו של הקב"ה, אך מאי בעי שעיר ופארן? פארן זהו מקומו של ישמעאל, כמו שנאמר (בראשית כא, כא) ´וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים´, וכן שעיר זהו מקומו של עשיו, כמ"ש (בראשית לג, טז) ´וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה´. מה ענין עשיו וישמעאל לכאן? הזוה"ק מביא את דברי התלמוד שלנו שהקב"ה לקח את התורה והתחיל מבקש מאומות העולם שיקבלוה. כשהגיע לישמעאל אמר לו מה כתיב בה? אמר הקב"ה ´לא תגנוב´. וכי ישמעאל ימ"ש יכול בלי לגנוב, ´והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו´ (בראשית טז, יב), כולם גנבים רשעים, אמר תנה לישראל.
הלך הקב"ה לעשיו, אמר מה כתיב בה? ענה הקב"ה ´לא תרצח´, בעשיו נאמר (בראשית כז, מ) ´ועל חרבך תחיה´, אינו יכול בלי לרצוח, גם הוא אמר תנה לישראל.
שואל הזוהר היכן מצאנו שה´ דיבר עם איזה בריה בעולם מלבד משה רבינו? ומסביר שהמדובר על השר של ישמעאל והשר של עשיו בשמים, ´ביום ההוא יפקוד ה´ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה´ (ישעיהו כד, כא), לכל האומות יש מלאכים שמייצגים אותם למעלה, ולעשיו וישמעאל יש מינוי יותר גדול שכל אחד מהם ממונה על שלושים וחמש אומות מתוך שבעים האומות. שמא עשו ממונה על אירופא והמערב המודרנים, וישמעאל קיבל את כל הפרימיטיבים והמלוכלכים סעודיה וכיוצא באלה, ה´ חילקם ביניהם ´לאלה תחלק הארץ לנחלה´ (עפ"י במדבר כו, נג).
כשבא הקב"ה ליתן את התורה בא לשרו של עשו והוא סירב לקבל, אמר לו הקב"ה תמיד אתה רדפת אחרי יעקב בטענה שאתה הבכור, איך אתה אומר שאתננה לישראל, הרי ישראל ישלח אותי בחזרה אליך באומרו שהוא הצעיר?
אמר לו, רבונו של עולם תן לי עצה מה אעשה, עשיו ימות אם יקבל את התורה... אמר לו הקב"ה תן לי שוחד שאשחד בו את יעקב שיקבל את התורה, אתה בנו של יצחק שהיה קדוש מרחם אמו צדיק יסוד עולם עם קדושה גדולה, יש בך הארת הקדושה של יצחק, נשאב ממך את ההארה הזו, נעשה ממנה כתרים וניתנה לישראל, והסכים. מיד פשט הקב"ה מעליו את כל ההארה של הקדושה אשר ירש מיצחק ועשה מזה ששים ריבוא כתרים רוחניים של הבנת התורה וייעוד התורה.
הלך הקב"ה לישמעאל, אמר לו אמנם אתה פרא-אדם ופרא-בהמה, אך זרעו של יצחק לא ירצו לקבל בטענה שאתה הבכור. ושוב שאל ישמעאל מהקב"ה, תן לי עצה מה אעשה? אמר לו, תפשוט מעליך כל הארת הקדושה שירשת מאביך אברהם, והסכים. לקח ממנו את כל הארת הקדושה ועשה ממנה ששים ריבוא כתרים.
וכשישראל אמרו נעשה ונשמע, "נעשה" לשון עשיה ולשון עשיו. "נשמע" לשון שמיעה ולשון ישמעאל. והם ששים ריבוא כתרים כנגד עשו וששים ריבוא כנגד ישמעאל שהוציאם הקב"ה מתוכם, ´והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו´ (זכריה ט, ז), הקב"ה עשה מהם קדושה לישראל שיקבלו התורה ביתר שאת ויתר עוז.
ומפני מה הקדימו ישראל נעשה לפני שמיעה? השמיעה אין ביאורה שמיעה בדוקא, אלא גם לשון הבנה, וכמ"ש (בראשית מב, כג) ´והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם´, וכי האחים חשבו שיוסף חרש? אלא הם חשבו שאינו מבין כיון שדיבר על ידי מתורגמן. כך גם שמיעת ישראל, אין הכונה על שמיעה פשוטה, אלא על הבנת עומק מצוות התורה, צריך הרבה התעמקות להבין את עומק התורה, וזהו "נעשה ונשמע", בודאי שבתחילה ישמעו את התורה, אך נעשה את המצוות אפילו שלא נבין את טעמן, שאין אתה יודע טעמם וערכם של המצוות, כל אחד שבאה לידו מצוה בין שהוא מבינה בין שאינו מבינה צריך לקיימה, וזו מעלתם של ישראל שהלכו בתמימות עם הקב"ה, ´תומת ישרים תנחם´ (משלי יא, ג).
ובכך ישראל השתמשו בסוד של מלאכי השרת, כי גם מצוה שאיננו מבינים את טעמה, ´אלהים ידע דרכה והוא הבין את מקומה´ (איוב כח, כג), ´ויצונו ה´ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה´ אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה´ (דברים ו, כד), אנו יודעים שה´ הוא אבינו, ´בנים אתם לה´ אלהיכם´ (דברים יד, א), מה לי אם אני מבין או לאו, יש הרבה מצוות, ה´חוקים´ אינם מובנים, וה´משפטים´ מובנים, כשם שצריך לקיים את המשפטים המובנים כך צריך לקיים את החוקים שאינם מובנים. ´את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה´ אלהיכם´ (ויקרא יח, ד), צריך לקיים את שניהם יחד.
נלקט מתוך הספר "מעדני מלך".
(צילום: פלאש 90)