פרשת וירא
אברהם מהדר, אבל לא על חשבון אחרים
מדוע איש החסד אברהם מציע לאורחים רק "מעט מים"? ומדוע חסך רבי ישראל סלנטר במי נטילת ידיים, לכאורה בניגוד להלכה? הרב משה שינפלד עם התשובות
- הרב משה שיינפלד
- פורסם ז' כסלו התשע"ד
הנביא מיכה מגדיר את התכונה המרכזית באישיותו של אברהם אבינו - "חסד לאברהם" (מיכה ז, כ). חז"ל בעקבותיו מכנים את אברהם "עמוד החסד". ואכן, התורה מספרת לנו על ´הנפש אשר עשו בחרן´ – הפצת שם השם בעולם, על כך שאברהם חירף נפשו ונלחם במלכים כדי להציל את לוט, על התחנונים שהפיל לפני הקב"ה לרחם על אנשי סדום הרשעים, ועל הכנסת האורחים הנדיבה במצב של קושי בלתי אפשרי.
בין הפסוקים בפרשה, המתארים את מסירותו של אברהם אבינו לאורחיו, ואת התפריט המפואר שהוכן והוגש לפניהם, מסתתרת פיסקה יוצאת דופן: "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (פסוק ד). השינוי כה בולט והשאלה עולה מאליה: למה ´מעט´? וכי חסר לאברהם מים בבאר? וכי אברהם חס על כוחותיו ולא רצה לשאוב קצת יותר מים?
פירושים רבים ניתנו לשאלה זו, נתמקד באחד מהם, איני זוכר מה מקורו.
אברהם מלמד אותנו עקרון חשוב מאוד בעשיית מצוות. פעמים רבות אדם מחליט לקיים מצווה מסוימת בהידור רב. זה דבר נפלא, הלוואי על כולנו. אבל בתנאי אחד! בתנאי שתוספת ההידור לא נעשית על חשבון אחרים.
נסביר יותר. אברהם רוצה לתת לאורחים שפע של אוכל, הרבה מעבר לצורכם הבסיסי, ואכן הוא עושה זאת. גם הוא וגם שרה אשתו מתאמצים מאוד וכך נכתב: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן לִפְנֵיהם, וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יח, ו – ח). אברהם שוחט במיוחד עבורם פר, ושרה מכינה להם עוגות משלוש סאים! זו כמות אדירה בשביל שלושה אנשים. זה אברהם, הטוב שלו חוצה כל דמיון אפשרי.
נשים לב, וגם התורה מדגישה זאת, שכל העבודה והטרחה העצומה נעשתה על ידי אברהם ושרה עצמם, או בני משפחתם. "וימהר" – הוא עצמו, "לושי ועשי עוגות" – שרה בעצמה, "ויקח בן בקר" – הוא עצמו, "ויקח חמאה וחלב" – הוא עצמו, "ויתן אל הנער" - זה ישמעאל בנו (רש"י). אברהם מקיים מצוות הכנסת אורחים בהידור רב והרבה מעבר לצורך, כי הוא עצמו או אשתו וילדיו מתאמצים. הם שותפים מלאים בעבודת החסד המשפחתית.
לעומת זאת לגבי המים מדגישה התורה "יוקח נא", משמעות המילה "יוקח" היא – "על ידי שליח" (רש"י) . לא ברור מדוע דווקא שאיבת המים נעשתה על ידי שליח, אבל הואיל וזאת העובדה, אנו כבר מבינים מדוע הייתה הקפדה על "מעט מים". מספיק שהשליח ישאב מים בדיוק כפי הצורך ולא מעבר לכך, שהרי מה אשם השליח בכך שאברהם רוצה להדר.
יסוד גדול הוא עבורנו. אתה רוצה להדר במצווה, לטרוח ולהתאמץ יותר מכפי הנדרש, נפלא! כל הכבוד! על חשבונך בלבד.
מעניין שפרשתנו מזכירה גם את ה´אנטיתזה´ לרעיון זה. לוט – אחיינו של אברהם גם הכניס אורחים, הוא אפילו חרף את נפשו על כך. אבל המעיין בפרשה יראה שהדביקות שלו במצוות הכנסת האורחים הביאה אותו למצב בו היה מוכן להפקיר את בנותיו עבור מצווה זו. לא זו דרך התורה. אברהם מלמד אותנו את הדרך הנכונה – אתה רוצה להדר במצווה? מצוין, אבל ברגע שאתה מהדר על גבם של אחרים – יצא שכרך בהפסדך.
הסיפור הבא ימחיש כיצד נהג גדול בישראל על פי העיקרון הנ"ל.
רבי ישראל מסלנט, אבי תורת המוסר, היה מדקדק גדול במצוות, ומקפיד בהידור רב על קלה כבחמורה. הנהגה אחת שלו לגבי מצוות נטילת ידיים לסעודה, עוררה פליאה. חכמינו ז"ל משבחים את מי שמהדר להשתמש בכמות מים מרובה לצורך מצוות נטילת ידיים לסעודה. השולחן ערוך מורה שיש לעשות כן (אורח חיים סימן קנח סעיף י). רב חסדא העיד על עצמו שבזכות שהקפיד לנהוג כך, הוא זכה לשפע רב של טובה וברכה (שם). ואילו רבי ישראל נהג הפוך לגמרי. הוא הרגיל את עצמו והקפיד ליטול ידיו בכמות המינימלית המספיקה על פי ההלכה, מעט לא יותר!
לימים הסביר למקורביו מדוע נהג כך. אני נמצא בהרבה עיירות וכפרים, כדי לדרוש ברבים ולפרסם את חובת לימוד המוסר. לצורך כך אני מזדמן לעיתים קרובות להתארח ולסעוד על שולחנם של אחרים. את המים לצורכי הסעודה שואבת מן הבאר המשרתת של המארחים, שבדרך כלל היא אישה ענייה ומסכנה. האם בשביל הידור המצווה שלי, וכדי שאזכה לברכתו של רב חסדא, אטול ידיי בהרבה מים על חשבון גבה השחוח של המשרתת?!...
למדור פרשת השבוע באתר הידברות
פרשת וירא – כל הסרטים ב-VOD הידברות