בין אורות לכלים

אנחנו נעים בין אורות וכלים, בין מעשים ורגשות, בין העבר ההווה והעתיד. כל בוקר אנו מנסים להתחדש בתשוקה וחיות כדי להספיק ולהגיע אל כל היעדים שהצבנו לעצמנו. לפעמים זה מרגיש כאילו אין למסע הזה סוף, למרות שיש בו אינסוף התחלות חדשות.

תחושת המרדף והרצון להגיע תוקפת אותנו מכל כיוון אפשרי, מי מאיתנו לא מכיר או מכירה את המשפט הידוע "ממחר מתחילים דיאטה"? למה אנחנו מחכים למחר? מה גורם לנו לוותר על ההווה? למה לא להתחיל מעכשיו?

זהו מסע תמידי בין האורות והכלים, המאבק הבלתי פוסק בין הגוף והנשמה. מצד אחד מספיקה לנו מילה טובה כדי שנתמלא במוטיבציה שתיתן לנו כוחות אדירים אך מצד שני מספיקה אכזבה קטנה, כדי לרוקן ולהוציא לנו את כל הרוח מהמפרשים. לא קל להתחבר אל נקודת ההווה ולגרום למחשבה ליצור את המציאות בזמן אמת, אז אנחנו דוחים למחר, כאילו שנקודת ההווה של מחר תביא איתה בשורה חדשה שתוציא אותנו מהמוגבלות ותחושת החוסר שאנו צמאים למלא. תמיד מחכים לאור בוהק שיראה לנו את הדרך ופשוט לא מבינים שאת האור הזה אנחנו אלו שמדליקים ומכבים כל פעם מחדש!

צריך להאמין, בצורה הכי פשוטה והכי נקייה שאין דבר העומד בפני הרצון מלבד הרצון בכבודו ובעצמו. האמונה היא החוט המקשר שנותן לנו את הכוח לחבר את הכלים לאורות ואת המעשים לרגשות, כך גם את העבר אל העתיד תוך כדי יצירת דרך בהווה, בזמן אמת. כוח האמונה הוא אור שבוקע מתוך הנשמה אך מאחר שזהו אור פנימי, הוא חייב להתלבש בתוך המציאות שלנו וכך הוא מניעה לפעולה ממשית.

כשאדם מאמין בכל לבו שהוא מסוגל, הוא פשוט קם ומתחיל ללכת. בלי לדחות למחר, בלי לבכות על מר גורלו, הוא פשוט קם ויוצר את גורלו בעצמו. אנחנו בעצם נמצאים במרדף תמידי אחרי קבלת משמעות, מתמסרים למטרות ופועלים כדי להשיג אותן, ואם נצליח, הרי תחושת הניצחון תעורר בנו את האמונה ואת ההבנה שאנחנו מסוגלים! יש בנו את הסגולה הנדרשת כדי להצליח.

למעשה היום שלנו מלא בהצלחות קטנות שמשום מה הפסקנו להתייחס אליהן והתחלנו לקבל אותן כמובן מאליו. ככל שהדבר אליו אנו מתמסרים גדול יותר, כך תחושת המשמעות גדולה יותר, לכן אנו נוטים לשכוח את ההצלחות הקטנות ולרוב מתעסקים בדברים גדולים יותר שיעוררו בנו את האמונה מחדש ויביאו איתה עוצמות גדולות יותר ממה שאנו חווים כעת.

אבל למה? למה אנחנו צריכים להציב לעצמנו מטרות גשמיות ולקחת את הסיכון שאם לא נצליח להשיג אותן, נחווה את מפח הנפש הזה שמרוקן בנו את האמונה? 
אם את המשמעות אנו משיגים על ידי ההתמסרות למשהו גדול, הרי אין גדול יותר מהקב"ה, וכל המעשים אותם הוא דורש מאיתנו הם פעולות שאנו וודאי מסוגלים לקיים. זו הנקודה החשובה אליה כל אחד מאיתנו מגיע בשלב כזה או אחר, השלב שבו אנו מבינים באמת ובתמים שאין עוד מלבדו וכדאי שנתחיל להתמסר לדרכו הקדושה ממש עכשיו, ברגע זה.

הוא תכנן לנו מסע יומי מרתק שמתחיל בהודיה שטוענת את כל האיברים בגוף, ומסתיים בסליחה וניקיון של כל הפגמים והקשיים שצברנו, הוא יצר לנו אינסוף הזדמנויות לתקן ולשפר את חיינו וכל מה שנשאר לנו זה להושיט את היד ולקחת. לא מחר... לא שבוע הבא. ממש עכשיו, בזמן אמת! להתחבר אל המקור של כל המקורות ולהתבונן פנימה אל עולמנו הקטן שמקרין החוצה אור שממנו נוצר עולם גדול ומופלא.