נגן חופשי, אבל אל תזייף

המוזיקה גורמת לנו לתחושת התעלות. אנחנו נסגרים אל תוך עולמנו הפנימי ומתחברים לממד קסום של מסתורי נפשנו... פתאום כל הקשיים שאנו חווים במהלך היום נעלמים כלא היו ואנו מוצאים נחמה וחופש אינסופי בין צלילים ומנגינות שחוברו יחד לכדי הרמוניה מושלמת.

לדעתי החוקים שמתקיימים במוזיקה מבטאים באופן מושלם את המתמטיקה של התורה, החיבור בין דברים גשמיים ומדעיים לכדי מעטפת שלמה שמניעה בנו כוח אמונה וחיבור רגשי.

הדבר הפשוט ביותר שניתן לראות ולהבין דרכו את החוק האלוקי וכיצד הוא מתקיים במוזיקה זה החיבור אל ממד האינסוף. כל הצלילים כולם מורכבים בסך הכל משמונה תווים כאשר התו הראשון, דו, הוא גם התו האחרון שמהווה את התו הראשון לאוקטבה הבאה. כך אפשר לטפס מעלה מעלה עד לצלילים שאוזן אנושית לא מסוגלת להכיל ובכוח הצליל אפשר לנפץ זכוכית. באותו האופן אפשר גם לרדת מטה מטה עד לצליל כל כך נמוך שמסוגל לגרום לרטט שיכול לפרק כל חומר קיים ולשמש ממש כפצצה הרסנית.

האוזן האנושית מסוגלת לשמוע רק טווח מסוים של צלילים, ממש כמו היכולת המוגבלת שלנו לתפוס רק דעת חלקית באינסופיותו של הקב״ה. בתוך הטווח הזה ניתן לחבר ולקשר המון צירופים שונים לכדי מצבים שלמים, וכך בתוך הטווח המוגבל שיש ביכולתנו להבין, אנו מסוגלים להתחבר לממד בלתי מוגבל ואינסופי. זהו האין גבול שבתוך הגבול. תחשבו כמה שירים קיימים בעולם, בכמה שפות, כמה לחנים ומנגינות, סולמות וצירופי אקורדים שונים. כל אחד מהם מתגבש בתהליך היצירה לכדי שיר שלם שפועל רגשית על המאזין... מאחר שאנחנו אנשים שונים שמורכבים מצירופי רגשות שונים, לכל אחד מאיתנו תהיה השפעה שונה כאשר נאזין לאותו השיר, אבל ישנם שירים שמצליחים לגעת בהמון אנשים, יש בהם את הדבר הכללי הזה שמצליח לגעת בטווח רחב של אנשים.

התורה פועלת באותו האופן כאשר היא מציגה את כלליות האמת. היא לא פוגמת חלילה באמת אך היא בהחלט מפשטת אותה על מנת שכל אדם יתחבר אליה ויוכל לפעול בכוחה! לדוגמא העולם הבא, אדם אחד מאמין שהעולם הבא הוא גן עדן שנמצא בשמים ויש בו עצים מלבלבים וכל טוב. אחר יחשוב שהעולם הבא הוא הרגע הבא, עוד שנייה, עוד שעה, עוד חודש, עוד שנה...  למעשה בשניהם המילה עולם מגיעה מהמילה ´נעלם׳, אותו הדבר שנעלם מאיתנו בזמן הווה אך נגיע אליו כתוצאה ישירה מהאופן שבו בחרנו לפעול. בשני המקרים זה אותו הדבר והעולם הבא נשאר בגדר נעלם, רק שהדרך אליו נשארת אחת, והיא מה שהמציאות הוכיחה כדרך של אמת ויושרה. דרך האמת חייבת להיות שייכת לכולם! כולם חייבים למצוא בה מחסה ולכן דווקא האדם שמאמין בקיום המופשט הוא זה שמייצג כלל שבו יכנסו יתר הפרטים שבהם נרצה להעמיק ולדייק.

דרך האמת היא מתמטיקה, בדיוק כמו במוזיקה! כשאדם מזייף הוא כנראה שר מחוץ לסולם, הצליל שהוא שר לא מסתדר עם ההרמוניה הכללית של המוזיקה. הוא מפר את האיזון של השלמות ופה זה כבר לא עניין של טעם אישי, זה לא עניין של אם זה יפה בעיניי או לא... זה כבר הופך לעניין של שקר או אמת, נכון או לא נכון. יכול להיות שיהיה לאותו אדם ממש כיף לשיר וזה ישמח אותו עד מאוד אך אלו שמאזינים בלית ברירה יסבלו מהזיופים וכך הכיף של אותו אדם הופך לצער של אדם אחר. אין בזיוף שלמות כללית ולכן גם אין בו אמת.

בדומה לאדם, שיר מורכב ממילים ולחן, כמו גוף ונשמה. המילים לכשעצמן הן סיפור שלם ומלא, כך גם הלחן לכשעצמו הוא סיפור שלם ומלא. אך דווקא במקום שבו שני העולמות האלו נפגשים נוצר עולם חדש ועליון יותר, עולם שפועל על נקודה פנימית ביותר בתוך נפשנו, שם גם מתחברות פעולות הגוף שלנו אל מנגינת הנשמה. השיר הוא קולמוס הנפש, הוא הביטוי הפנימי והעמוק של חיבור הממד הגשמי והממד הרוחני בחיינו. הוא מוכיח שלמתמטיקה אין מקום באלוקות כי האלוקות היא מעל הטבע. הטקסט הוא 100 אחוז בפני עצמו והלחן הוא 100 אחוז בפני עצמו אך בחיבור שלהם יחד נוצר 100 אחוז חדש שלא היה קיים לפני כן, נוצר עולם חדש שמתגלה מתוך ההעלם והוא חושף לפנינו עוד קצת מתוך העומק האינסופי של האין גבול שבתוך הגבול. השיר מוכיח ש-100 אחוז ועוד 100 אחוז בעצם שווה ל-300 אחוז שהוא גם 100 אחוז אחד. כך עם ישראל שהוא 100 אחוז והתורה שהיא 100 אחוז מתחברים יחד למשהו שגדול יותר מסך כל חלקיו, והוא גם גדול יותר מכל אחד מהם בנפרד, וגם שווה להם בשלמותו כאחד.

כל מה שנותר הוא שנפסיק לזייף ונתחיל לשיר לפי חוקי המוזיקה (תורה ומצוות), כך יתחברו כל הקצוות אל הרגע שבו מתקיים מרכז ללא שוליים, הרגע שבו נוכל כולנו לראות את האמת בעיניים, הרגע שבו יהיה לנו גן עדן אחד ושמו אחד, הרגע שבו תאיר חמה על דרך כשכולנו יד ביד ואור אינסוף אחד.