המספר התלמודי של הצבירים והגלקסיות

לומדי התלמוד מכירים היטב את הקטע הבא, המופיע במסכת ברכות (דף ל''ב עמוד ב'): ''ותאמר ציון עזבני ה' ושכחני. היינו עזובה, היינו שכוחה . אמר ריש לקיש: '' אמרה כנסת ישראל לפני הקב''ה : ''רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו הראשונה. זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני?!, אמר לה הקדוש ברוך הוא : בתי, שנים עשר מזלות בראתי בקרקע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל. ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון. ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון.

ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלוש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך.

ואת אמרת – עזבתני ושכחתני?''. * * * מלבד העובדה שקטע מעניין זה מנחם ומרגיע את העם היהודי, ומבשרו שאלוקים לא זנח אותו, הוא מכיל גם שפע של נתונים מדעיים. קודם כל, הוא מעניק לנו את חישוב המושג – ''אשר לא יספר מרב'' (בראשית), הוא מספר הכוכבים הממלאים את מרחבי הרקיע. אם נחשב את הנתונים במספרים, ונקבל את התוצאה הבאה: 9,4038 בתוספת ארבע עשרה אפסים: הביטוי 1014X94038 או בנוסח יותר מדוייק, תוך איסוף אפסים ככל שאפשר 0... 1019X94038, בנוסף לכך, האירגון וההיררכיה הקוסמית ניתנים כאן, בפרוט יתר.

ברור מאליו שכדאי וראוי להעניק מבט מפורט וקרוב יותר בכוכבי השמים, ובמבנה הגלקסיות בהן אנו מבחינים בנוף הקוסמי. כולנו, כמובן, מכירים מקרוב את שנים עשר המזלות הקבועים בגלגל המזלות. כל אחד מהווה מבנה המורכב מנקודות של מספר כוכבים היוצרים דמויות מעורפלות של חיות ועוד, שעל שמם הם נקראים מזל אריה, עקרב, טלה וכו'. קונסטלציות אלו קבועות מרום השמים בחגורות משווניות צרות במרחק של שלושים מעלות בקירוב זו מזה. הן מקיפות את כל המרחב הבין כוכבי.

ברור, שכל הכוכבים המצויים מעבר לחגורה משוונית זו, אינם חלק מקונסטלציות אלו. כלומר, הרוב המכריע של הכוכבים בקטע מן התלמוד, שצוטט לעיל ממסכת ברכות , נראה כהכרח להעניק אינטרפטציה רחבה יותר למונח ''מזל''.

ואולי הכוונה לשנים עשר חלקי הרקיע (נדמה אותם לפלחי התפוז) המכילים קונסטלציות אלו. בכל אופן, יכול להיות שהתלמוד מתייחס לשבע מבנים כוכביים רחבים הרבה יותר: כוכב, חיל, לגיון, קרטון, גסטרא, מזל... כדי להמשיך בדיון בנושא בצורה משמעותית, יועיל אם נצייד את עצמנו עם אחת או שתי קונספציות רחבות מימדים, במגמה לקלוט את חשיבות המרחקים מעוררי ההלם המחשבתי. קחו למשל את הכוכב הקרוב ביותר לכוכב הלכת שלנו , הארץ: הוא ידוע בשמו PROXIMA CENTOARI . המרחק של ומאתנו הוא 4x1013 קילומטר בקירוב.

אם נזכור שמהירות האור הינה 300,000 קילומטר לשניה, הרי שחישוב פשוט לנו שמדובר ב- 9,461012 קילומטר כמרחק שעובר האור במשך שנה אחת. מרחק זה קרוי בלשון האסטרונומיה – ''שנת אור''.

וכך כוכב PROXIMA CENTOARI רחוק מאיתנו ''רק'' 4.2 שנות אור. למי שאינו מורגל לחשוב במושגים אלו, עשוי קטע זה להיות עבורו אינטלקטואלי. אולם המאמץ כדאי. כדאי שתהיה לנו גם מודעות לגבי גודלם של הכוכבים עצמם. קוטרם של הכוכבים הוא בדרך כלל מליון קילומטר. קוטרה של השמש שלנו, היא בסדר גודל זה.

מספר כוכבים, דוגמת כוכב הניוטרון, NEUTRON והפולזר המסתורי (המחקה את הפעימות הרגילות בתחום גלי הרדיו) הם בעלי קוטר של מספר קילומטרים בודדים בלבד. הרבה מנצנוצי האור, המשקיפים עלינו משמי רום אינם אורות של כוכבים. טלסקופים רחבי מימדים גילו שמדובר בצבירים של מליוני נקודות אור קטנות – כל נקודה בעצמה כוכב – הנפרדות זו מזו על ידי מספר שנות אור. מצבירי כוכבים אלו קרויים גלקסיות.

גלקסיה שכזו מכילה 1011 כוכבים על פני מרחב של 106 שנות אור. מרחבם של הגלקסיות הוא בלתי יאמן. אחת מן הגלקסיות הקרובה אלינו הקרויה ''אנדרומדה'' רחוקה מאיתנו מרחק של 2 מליון שנות אור. למעשה, ''כל הכוכבים אותם אנו רואים, בעינינו העירומות, הינם כוכבים השייכים לגלקסיה שלנו. אלו כוללים את הכוכבים הבהירים הידועים בשם כוכבי שביל החלב. זהו גם שמה של הגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב''.

הטלסקופים הענקיים צפו כבר במיליוני גלקסיות והמספר הכללי של הגלקסיות ביקום נאמד היום ב- 106. כאשר אנו צופים בגלקסיה בודדת, אנו מבחינים , ברוב המקרים, במבנה ברור של זרוע ספיראלית. מבנה ספיראלי זה הוא לעיתים מהודק עד כי נראה, כגלגל קטרינה. הכוכבים, כולם, כלולים ''בזרועות'' אלו, כשביניהם מרחבים עצומים של שטח ריק.

אנו מבחינים בנקל במבנה הספיראלי גם בעזרת טלסקופ בעל עדשות בינוניות. תמונות צבעוניות יפהפיות של גלקסיות, ניתן למצוא במספר אטלסים המקדישים לכך עמודים שלמים. בתוך השפע המטריף של אובייקטים שמיימים נצפו גם מבנים אחרים, ואף כי אינם ניתנים לצפיה בעין העירומה יש לכוכבים אלו את תנועתם העצמית. לעתים קרובות נצפו בתוך גלקסיה צבירי כוכבים כשלכולם אותה תנועה עצמית. אלו קרויים ''OPEN'' או ''צבירים פתוחים''.

בסוג אחר של צבירים הקרויים GLOBULAR CLUSTER המצויים מחוץ לגלקסיות, הכוכבים קרובים יותר (כשהמרחקים ביניהם נמדדים לא בשנות אור כי אם בחדשי אור בלבד). כך, בשדות הגרוויטציה שלהם די כדי לקיים את צפיפות הכוכבים הללו. אם כל זה עדיין לא מסובך ומורכב דיו, הרי שהגלקסיות עצמן נתונות בתנועה מתמדת, כמה מהן, במהירות עצומה, והן נראות כמתרחקות ללא הרף ממרכז משותף. הגלקסיה המרוחקת ביותר שנצפתה, מצויה במרחק של 8109 שנות אור בקירוב.

נראה, שהיא נעה במהירות של 2/3 של מהירות האור, כלומר, במהירות של 200,000 קילומטר בשניה. עכשיו, המרחב הוא כה עצום, עד כי גם אם ינועו הגלקסיות במהירות האדירה הזאת במשך חמשת אלפים שנה, כל גלקסיה תעבור מרחק השווה לחלקיק מן הגודל שלה עצמו. כך, שלא חלו למעשה שינויים משמעותיים בהופעה של גרמי השמים במשך הדורות. ו

שוב, למרות שנראה שהגלקסיות פוזרו על פני הקוסמוס בצורה אחידה צבירים כדוריים, נראה שהם יוצרים גם צבירים. צביר של גלקסיות, קרוי ''קבוצה מקומית'' LOCAL GROUP. יתכן והתגלית המעניינת ביותר, במרחב הקוסמי הזה, פורסם אך לפני מספר שנים על ידי ד''ר ט. ברואדהדסט מקיוו מרי קולג', לונדון. בהשתמשו במחשב ענק מצא שהגלקסיות מסודרות במערכים מסודרים היוצרים ''תאים'' או ''בועות'' עצומים בחלל. שטח ''בועות'' היא בערך 420 שנות אור.

נאסוף עתה את הנתונים והממצאים. כשנספור את הבועות שיש לנו נגיע לסך של 108 גלקסיות. בכל אחת מהן 1011 כוכבים. הסך הכל נותן לנו סכום של 1019 כוכבים. מספר זה שווה 1019X0.94038 . הוא המספר העולה לנו מן הקטע תלמוד שציטטנו לעיל, בהפרש אחוזים בודדים בלבד. המספר האסטרונומי הזה ראוי בהחלט להערכה, אבל הקירבה בין שני המספרים האסטרונומיים, התלמודי והאסטרונומי הוא פשוט מדהים.

אנו מצויים בעמדה המאפשרת לנו גם לכתוב ולציין מבנים מזוהים של כוכבים ביקום: 1. כוכב 2. צבירי כוכבים גלובולרים 3. צבירי גלקסיות 4. איזורים גלקטיים 5. גלקסיה 6. קבוצת גלקסיות לוקאלית 7. תא גלקסי. מפתה מאוד לזהות את שבעת המבנים הללו עם שבעת המבנים אותם מזכיר האמורא ריש לקיש, בקטע מן התלמוד אותו ציטטנו לעיל.