להבין את שפת החיות

הקולות שמפיקים הבהמות והחיות נשמעים לאוזנינו חדגוניים ומשעממים, אולם סביר להניח כי באותה מידה נשמעים להם קולותינו אנו כחסרי תוכן... חז''ל הכירו בשפת החיות והעופות, והיו בעבר גדולי עולם שידעו להבינם על בורים. האם מדובר בשפת מלל הדומה לשפתנו אנו, או בסוג אחר של תקשורת? ייתכן שלעולם לא נדע.

ובכל זאת, הבה נציץ אל דרכי התקשורת בין החיות, המעידים על החוכמה הגדולה הגלומה בבריאת העולם - ''מה רבו מעשיך ה' - כולם בחכמה עשית'', ''ורחמיו על כל מעשיו'' השגחת הבורא על כל ברואיו מתגלית בצורות שונות בבריאה, עם ביצירת קלסתריהם של כל הנבראים גם בעלי חיים, באופן שיעורר את אהבת ורחמי ההורים על הצאצאים ועם בארגון אפשרויות הצלה והישרדות לכל בריה. במקרה שלפנינו מופיעה חיפושית ''רצה'' כך שמה שחרקים כמוה יש מיליונים. אך היא נחשבת בעולם החי כאחת ''מהמעבדות הכימיות המשוכללות בעולם''.

ובוודאי המעבדה הכימית המהלכת על ארבע המשוכללת והמדהימה בעולם. כאשר מבקשים לתאר רעש טורדני, מתארים בדרך כלל את זימזומו של זבוב. אחרים ירחיקו לכת עד ליתוש, שאף קולו מלחיץ לא במעט, ויעיד על כך טיטוס, שנענש בזימזום היתוש שניקר במוחו עד לשיגעון.

אך לא רק הזבובים והיתושים גאים להשמיע את קולם ברמה: למעשה, רוב רובם של יצירי החי בעולמנו, נוהגים לבטא את עצמם בדרכים שונות, שרובן גם מגיעים אל האוזן האנושית. להוציא אי-אלו יצורים כדולפינים, עופות מסויימים, עטלפים, נמלים ופילים, אנו מסוגלים לשמוע את קריאותיהם של רוב בעלי החיים השוכנים בסביבותינו.

האם הם מדברים? האם הם אומרים משהו, או שהם סתם נהנים לקרקר? הנה למשל, בחצר ביתי משמיעים עתה אפרוחי חמד את קרקוריהם המונוטוניים. מצמרות העצים ממעל נישא קולן של ציפורים, שלא את כולן ניתן להגדיר כציפורי זמר.

ובכל זאת, מסתבר שלמרות שקולותיהם נשמעים בעינינו חדגוניים, הרי שהם אינם חוזרים על עצמם אפילו פעם אחת. רפרטואר השירה של הציפורים מורכב מאלפי תנודות שונות, שלאוזננו נשמעות דומות להפליא. קרקורי הצפרדעים, למשל, מכילים מיגוון של עשרות אלפי גוונים שונים, כפי שמגלים החוקרים, ואילו לנו הם נשמעים דומים להפליא. אך מן הסתם, בעיניהן קולן יפה לא פחות מקולנו אנו... גם אנו, מן הסתם, נשמעים להם חדגוניים להחריד.

העורב אף הוא, כידוע, בטוח שקולו נעים לאין ערוך מקולו של הזמיר. והוא מן הסתם צודק, כי כפי שחננו הבורא במיתרי קול גסים, כך מן הסתם חנן אותו באוזניים גסות הנהנות לשמוע את קריאתו... ובכלל, הרי קולות הם ענין של טעם.

המוסלמים, למשל, טוענים מאז ומתמיד כי אין קול יפה יותר בעולם, מאשר נערתו של החמור, ואין זו הלצה אלא אימרה ידועה. אפשר בהחלט להתווכח עימם בענין זה. ושוב חוזרים אנו לשאלתנו הראשונה: האם קולות בעלי החיים מבטאים מיגוון של מילים, כמו שלנו, אלא שהם משמיעים אותם בדרך אחרת, או שמא סוג תקשורת אחרת להם?

יתכן שלא נוכל לספק תשובות לשאלות אלה, אבל המדע המודרני הצליח לגלות לא מעט על צורות התקשורת שבין בעלי החיים למיניהם, ובכך גילה את הלוט מענף מופלא המעיד על הכתוב: ''מה רבו מעשיך ה' כולם בחוכמה עשית''. כמעט ואין קיום לזן של בעל חי, אלמלא התקשורת בין הפרטים השונים.

התקשורת מסייעת להם להשיג מזון, להקים משפחות, ולהינצל מסכנות ומחיות טורפות וגם מבני האדם. העורב שקרא: ''עיליש ברח'' מה אומדת התורה על שפת החיות והעופות הגמרא מספרת: ''ההוא עגלא דהוו קא ממטיליה לשחיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי. א''ל זיל לכך נוצרת'' (בבא קמא פ''ה:).

בהמשך מסופר כי רבינו הקדוש נענש על שלאריחם (לפי דרגתו) על העגל. מדברי הגמרא עולה ברור כי העגל הבין למה הוא מובל, ואף ניסה לבקש רחמים על עצמו! אם כי, לא מדובר כאן בדיבור אלא וכאן אנו מגיעים לשאלה, האם לכל בעלי החיים יש דעת להבין את הקורה עימם ואף להסב את תשומת לב הזולת באופן כה ברור, כלומר ''יכולת התקשרות''

ידוע מחז''ל, כי שלמה המלך ע''ה ידע והבין את שפת החיות, וכמוהו עוד כמה קדמונים. עד לדורות האחרונים היו שהכירו בשפה זו, ובספרי החסידים מקובל כי הבעל שם טוב זצוק''ל היה מבין בשפת החיות ואף לימד את אחד מתלמידיו כללים בחכמה זו. רבים מהחוקרים סבורים כי שפת החיות והעופות אינה שפה של דיבור ובחירת מילים מתוך לכסיקון קיים, אלא תגובה אינסטנקטיבית על דברים שאירעו להן, ללא מחשבה או בחירת מילים. אם נתעקש נוכל לראות בה משהו כמו צעקת ''אי'' אצלינו בתגובה לכאב.

לפי דבריהם, שאגות האריה, צהלות הסוסים, שירת הזמיר, אינם אלא תולדה של אינסטינקטים כמו פיהוק ומיצמוץ. ועם זאת, יש לציין כי ישנם מאמרי חז''ל הנוגעים בדיוק בנקודה זו. נזכיר למשל, את הסיפור בגמרא (גיטין מ''ה.) על האמורא רב עיליש שנכלא ושמע עורב קורא בצורה מוזרה. רב עיליש שאל אדם שהבין בשפת העופות, והלה אמר שהעורב צועק ''עיליש ברח''!.

כמובן שיתכן והיה זה מקרה יוצא דופן, ובכל זאת עולה השאלה המעניינת, אם אין לעורבים ''שפה'' אלא רק קריאות קבועות - איך ידע האיש שהעורב קורא בשמו של רב עיליש? נזכיר עוד מדרש מעניין, במכילתא בשלח ט''ו: ''הקב''ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין ואומר לסוס למה רצת אחר בני, והוא אומר: מצרי הריצני בעל כרחי''.

מותר להיזכר גם בסיפור מן התורה, אודות אתונו של בלעם שדיברה, ולתהות האם הנס שם היה רק במה שניתן לה ''פה'', כלומר אפשרות להביע את מחשבותיה האתוניות בלשון בני אדם ולא בנעירות בלתי מובנות לאוזן האנושית, או בעצם החשיבה הצרופה שניתנה לה. ועוד פסוק אחד, אומר: ''הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם'' (מתוך פרק ברכי נפשי בתהלים).

שוב אנו מוצאים פירוש לשאגותיהם של הכפירים, אם לשם התכלית של השגת טרף ואם כהפגנת כח להרחקת כל אויב בפוטנציה ואם להפיך כהפגנת חוסר אונים דוקא ושאגתם היא בעצם בקשתם מאל אוכלם. הפילים מדברים ב''לחש'' בשנת 83' גילה חוקר אמריקני כי פילים מתקשרים זה עם זה במרחקים עצומים, בעזרת קולות הנמוכים מסף השמיעה של בני האדם.

הפילים מתקשרים זה עם זה בקריאות תת קוליות, וכך הם יכולים לתאם את תנועותיהם גם ממרחק של קילומטרים אחדים זה מזה. יש גם בעלי חיים שמשתמשים בקולות שהם יכולים להפיק מגרונם כאות כבוד ועדיפות על פני בני מינם האחרים שאינם עשירים בקולות. כך למשל, האיילים. בעל הקול החזק ביותר עשוי להפוך למנהיג העדר, וזאת למרות שיתכן מאד שגופו חלש מהאחרים.

מייקל ריאן, זואולוג מאוניברסיטת טקסס, גילה כי צפרדעים מזנים מסויימים מגלות העדפה לקולות מצד בני מינן. הוא הקליט קולות כאלו, ואכן הצפרדעים קיפצו אל הטייפ במהירות רבה. גם צפרדעים בודדות שגדלו בסביבה בה לא יכלו לשמוע קולות כאלו, נמשכו אל הקולות מה שהוכיח, לטענתו, כי השמעת הקולות וההקשבה להם הן עניין גנטי ולא נרכש.

שרץ נוסף שעשוי להרגיז אותנו הם הצרצרים. המדענים גילו כי למעשה כל צרצר מפיק קולות שונים מרעהו, והוא איננו חוזר על צירצור אחד פעמיים. הצירצורים מורכבים כסימפוניות ארוכות, והצרצרים מבחינים בנקל בין סוגי הקולות. חלק מהצירצורים, הם לדעת המומחים ''קריאות טריטוריה'' המזהירות צרצרים אחרים מפני פלישה, וחלקם הם קריאות ידידותיות המזמינות צרצרים אחרים.

החוקרים גילו כי היתושים קוראים אלו לאלו בעזרת נקישות הכנפיים המהירות באוויר. הם שומעים אלו את אלו ממרחקים של מאות מטרים. ומה שמעניין עוד יותר - בטבע קיימים למשל כ-2,000 מינים של זבובי פירות, אולם המינים אינם מתערבבים אלו באלו כלל, משום שלכל מין יש את השיר המיוחד שלון אצל חלק מהעכברים, למשל, נעשה שימוש בצלילי קול גבוהים, שהאדם איננו מסוגל לשומעם. הם עושים זאת לא רק מפחד מפנינו, אלא כדי שכל אלו שמחוץ לאדמה העופות הטורפים, לא יוכלו לשמוע את ''שיחותיהם''. עכברים רכים שבודדו מקינם, מצייצים שוב ושוב בתדירויות של 45,000 עד 88,000 הרץ, עד שאמותיהם מגיעות ומשיבות אותם הביתה.

יתכן שהעכברות אומרות זו לזו: ''העכברון שלי צרח בלי הפסקה''... מעניין לציין כי כמעט בכל התקשורת החייתית שולט כלל אוניברסלי הקובע כי צלילים נמוכים (נהמות) מסמלים תוקפנות, בעוד שצלילים גבוהים (יבבות) מסמלים פחד, פיוס והכנעה. לכלל הזה שותפים חולדות ועכברים, כלבים, פילים, חזירים, קופים, קרנפים, ניצים, שקנאים ברזווים ועורבים, ועוד ועוד.

ההבעה המיוחדת של פני - תינוק מראה ''פני התינוק'' של ילדים וגורי חיות מעורר כמעט תמיד באנשים את רגש החיבה האינסטינקטיבי שחשים הורים כלפי ילד, ואצל בעלי חיים הוא יכול גם לעורר את רגש האחריות להגנה ולהזנה. מהות של תינוק: ארנבון, כלבלב, ואפרוח ולכולם אותו סוג של תכונות או גירויי - סימן, המסמלים ''תינוק'': פנים קצרים, מצח גבוה, עיניים עגולות ולחיים מליאות. הפנים המוארכים יותר של המבוגרים ממולם לא מעוררים אותן תגובות.

רגש האהבה החזק של בני-אדם מופנה לא רק לתינוקות ילודי - אישה אלא גם לתחליפי - תינוקות כמו חיות - בית ובובות הציפורים: מה הן שרות? במשך עשרות שנים התעקשו חוקרים שונים ברחבי העולם, לגלות מקבילות של דיבור אנושי בקרב הציפורים המצפצפות ללא הפסקה. מהמחקרים עלה כי לציפורים ישנם שלושה סוגי קריאות עיקריים: קריאות מזון, קריאות למציאת בני זוג, וקריאות התרעה.

''התפיסה ששלטה בכיפה היתה בלשנית'', קובע בטרוניה יוג'ין מורטון, מומחה מגן החיות הלאומי בוושינגטון. ההתייחסות לקולות שמשמיעות החיות כאילו הם צורה פרימיטיבית של שפה, הוא אומר, גרמה לחוקרים להסתבך בשורה אורכה מאד של שגיאות והשערות מטופשות.

כך למשל, כל החוקרים לא יכלו להבין כיצד משמיעות הציפורים קריאות מזון בעוד לא היה בשטח שום מזון, וכדומה. לדעתו של מורטון, ''השאלה המרכזית בנוגע לתקשורת החייתית, היא מה תכליתה ולא מה הסמליות שלה''. כלומר, בכל הקולות יש תכלית מסויימת ולא מיקבץ מלל. הקולות משמשים את החיה וסביבתה באופן ההולם ביותר לאותו בעל חיים. ציפור הנלכדת בידי טורף, כמו נץ, פולטת ''צווחת מוות'' - המזהירה את העופות האחרים - גם אם לא שמעה צווחה כזו מימיה! לכן קובעים המומחים כי התקשורת הזו היא בעיקרה אינסטינקט, החרוט בגנים ועובר בתורשה. יש מה שנקרא ''עופות טריטוריאליים'', כלומר עופות השומרים בקפדנות על שטח המחיה שלהן ואינן מניחות לפולש זר להיכנס לתחומן ללא מאבק.

החוקר מורטון גילה כי עופות החיים לאורך שנים בקירבת אותם''שכנים'', נוטים לשיר כל השנים שירים קבועים, וזאת ככל הנראה כדי לסייע להיכרות ושמירת הסדר, שכן במקומות אחרים שרות אותן העופות שירים אחרים.

לוחמה כימית של חרקים כל מי שהפריע אי פעם את שלוותו של קן נמלים או קן צרעים, יודע כי חרקים היוצאים להתגונן יכולים לעשות הרבה יותר מאשר להתחפש סתם כך למת או ליצור אימתני. יש חרקים נושכים, יש חרקים עוקצים ויש חרקים שהם פשוט מצחינים.

חיפושיות רפואניות מחזיקות שיקוי צורב שהמגע בו גורם ליצירת אבעבועות. ארינמלי-כנימות מסוימים מפיצים ריחות באושים. הראש השלם של אחד מטיפוסי הטרמיטים החיילים התמתה עד היותו למרסס יעיל נגד נמלים. בכמה מקרים, הכאב והנזק נגרמים על ידי חומרים רעילים ומסובכים שקשה לקבוע את הרכבם באורח מעבדתי. החיפושית הרצה הנראית בעמודים הללו מפרישה שלושה כימיקלים - שתי נגזרות של הידרוכינון וכן מימן על-חמצני: הרי זו תערובת שתתפוצץ בבואה במגע עם זרז (קטליזטור).

הכימיקלים הללו אצורים יחדיו, באיזו שהיא דרך מיסתורית, בתוך בלוטות הנשק של התיפושית. הם מופרשים בשעת הצורך לתוך תא-תגובה עב דפנות שבו מוצתת התערובת, כנראה ע''י אנזים. ההתלקתות יוצרת פרץ של ערפל בלתי נעים הנפלט דרך צינור גמיש המצוי על הבטן. החרק עצמו יכול לכוון את הצינור הזה בכל הכיוונים הרצויים לו. נמלים הנקלעות לתוככי הסילון הנפוץ נתקפות בעוויתות. יש בו אפילו כדי להרתיע צפרדעים. .

החיפושית רצה בטוחה בעצמה ממתינה לתקיפת הצפרדע 2. ברגע בו מחליטה הצפרדע לסגור את המלכודת המכוערת שלה, התותח הקבוע באחורי החיפושית נכנס לפעולה ומרוסס את הצפרדע 3. הצפרדע נסוגה לאחור, מתנשפת ומוטרדת מן הפרץ הנפוץ של הגז שחדר לתוך בית הבליעה שלה. 4.

החיפושית ממשיכה בדרכה בלא להפגין שם חיפזון בולט לעין. כיצד ''מדברת'' הדבורה עם חברותיה? הדבורה 'מדברת' עם חברותיה לא רק בזימזום, אלא גם בשיטה מיוחדת הקרויה ''ריקוד הדבורה''. במשך שנים רבות ניסו החוקרים לעמוד על טיבו של ''ריקוד'' זה שבעזרתו מעבירה הדבורה לחברותיה מידע רב ערך על מיקומן של שדות פרחי-צוף באיזור הקרוב והרחוק. החוקרים גילו כי ''ריקוד הדבורה'' מורכב מכמות מסויימת של סיבובים ותנועות, המסבירות לחברותיה את המרחק המדוייק עד לשדה, ואת הכיוון המדוייק ביחס לקרני השמש שבאותה שעה.ומי לימד אותן ''לרקוד''? מה רבו מעשיך ה'! כלבים צועקים: מה הם אומרים? יש הטוענים כי הכלבים מביעים בנביחותיהם רגשות שונים. החוקרים סבורים כי הנביחות רק משתנות לפי מצב רוחו של הכלב.

מה שמעניין הוא שהכלב הוא אחת החיות שברור כי קולה אינן משמש לתקשורת. נביחותיו של הכלב הם תופעה שהמדע איננו יודע להסביר אותה עד היום. אחת ההשערות היא שהכלב הוא מעין בן חורג של הזאב, ובתור שכזה הוא 'נתקע' ואינו מסוגל להשלים יללות שלמות אלא נביחות קטועות. אולי זו הסיבה לכך שאפילו כלבים חירשים מלידה נובחים שעות ארוכות - דבר שאינו מצוי בבעלי חיים חרשים אחרים.

הדגים מדברים בתוך הים בשנים האחרונות מגלים יותר ויותר כי הים איננו שקט כפי שהוא נראה לנו לכאורה. תמיד היה ידוע כי ישנם שוכני ים המשתמשים בקולות שאינם נשמעים לאוזן האנושית, כמו הדולפינים המשתמשים בקריאות גבוהות מסף הקול האנושי, אבל בשנים האחרונות מתברר כי בתוככי הים ישנם ''דיבורים'' שנשמעים לא פחות מעל פני האדמה. צוותי מחקר בראשות המעבדה הביולוגית במסצ'וסטס, פיזרו במעמקי הים מיקרופונים רגישים במיוחד, שהשיגו מעודפי מערך הלוחמה בצוללות של הצי האמריקני. מהר מאד הם הוכו בתדהמה: המיקרופונים קלטו ''נביחות'' ו''שאגות'' של דגים שונים כמו בוריתנים, שוניתיים, טטרות, קיכליות ועוד.

הדברים להד גדול, וישנן חברות המוכרות ערכות-שמע לבעלי אקווריומים המעוניינים להקשיב לדגים שלהם... בספר חדש שיצא לאחרונה, טוען החוקר ג'פרי מאסון כי לוויתנים ''שרים'', ובשירתם מושמעת ההיסטוריה שעברו הם ואבותיהם... החוקר ציין למשל, כי שירתו של הלוויתן גדול הסנפיר נשמעת בעיקר בחורף, כשמאות לוויתנים מתקבצים יחד.

השירים כוללים עד שמונה נושאים, שכל אחד מהם מורכב מתיבות החוזרות על עצמן. מופע השירה עשוי להימשך עד 22 שעות, והוא מכיל שירים רבים שאורך כל אחד מהם 8 עד 20 דקות. השירים משתנים מקבוצה אחת לשניה, אך הם מתפתחים עם הזמן. בתחילת העונה עדיין אפשר לשמוע משירי השנה שעברה, אך ככל שהעונה חולפת מתווספים לשירים קטעים, וקטעים אחרים נעלמים או משנים את צורתם. התוצאה הסופית היא יצירה מורכבת שבה שר כל אחד מחברי הקבוצה שיר דומה לשירם של רעיו.

שירתו של הלוויתן הזה, אגב, נשמעת לחבריו עד למרחק של 32 קילומטרים. הם יכולים לארגן ''ערב שירה קבוצתי'' ממרחקים עצומים... האם מדובר בתקשורת הכוללת מילים ותחבירים מהסוג שאנו מכירים? קשה לדעת, ואולי המדע לא יצליח לעולם לענות על כך. ) הפעמונן procnias) המעוטר בהידור ''הפה הרעשני'' של הטרופיים קולותיהם הרועמים של הפעמונים מאמריקה הדרומית נשמעים גם במרחק של קרוב לקילומטר. כאן ניראים שני מינים: הפעמונן המזוקן זכר (שמאל רחוק) ולו אשכול גדול של דילדולים המשתלשלים מגרונו:

זכר פעמונן הדבלולים (שמאל קרוב) מחונן, כפי ששמו מעיד, רק בשלושה, אך אלה תופכים ומתארכים כל אימת שהוא צורה, הקול והדילדולים המחרים גם יתד נועדים ככל הנראה להציע שידוכים מפי החתנים לאוזני הכלות המיועדות. תקשורת ''אנושית'' עם בעלי חיים כאמור, שפת האדם והחיות אינה דומה כלל וכלל. ובכל זאת, ניסו חוקרים בכל התקופות לתקשר עם חיות שונות ולנסות ליצור ''הידברות'', משימה שנדמית לעתים כי היא קלה יותר עם חיות מאשר עם יריבים מהלכי על שתיים. בעבר טענו כי החיה המתקשרת ביותר עם האדם היא הקוף.

השימפנזות והאוראנג-אוטאן נחשבו למתקשרים הטובים ביותר, אם כי הם עשו זאת בעזרת סימני ידיים וקלפים. עם השנים התברר כי הדולפין, שהינו יונק ימי ולא דג מן השורה, הינו חיה חכמה בהרבה יותר מהקופים, והוא ידיד האדם האמיתי. ובכל זאת, דרגות ההתקשרות המפתיעות ביותר נעשו עם קופים.

הנה דיווח אמיתי שהופיע בעיתון האמריקני יו.אס. ניוז: ''נים הוא שימפנזה ממין זכר, שאולף במשך כמה שנים בעזרת כמויות אדירות של בננות וממתקים להתבטא בצורה פשוטה של שפת סימנים. כתוצאה מהכשרתו הנמרצת הוא מסוגל לשאת את הנאום הבא: ''נים לאכול, נים לאכול. לאכול לשתות לי נים. לי מסטיק לי מסטיק. אתה לי בננה, לי בננה אתה''. האם זה נקרא ''דיבור'' או אילוף של רצף סימנים, כאשר השימפנזה מתרגל אליהם כדי לקבל ממתקים? קשה לדעת.