אז איך נברא העולם?

בעקבות מאמרו של ד''ר יהושע שחור, סגן מנהל מחלקת-ריאה בביה''ח ''מאיר'' ''שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה '' (ישעיהו מ' כ''ו) ''מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית'' (תהילים ק''ד כ''ב) עד היום לא הציע המוח האנושי שום תיאוריה מבוססת מבחינה מדעית למוצא החיים. אין תחליף הגיוני לאמונה בבריאת-העולם וליצירת הברואים על ידי כוח עליון, נשגב מבינתינו, שהוא בורא העולם כפי שמסופר במעשה בראשית בתנ''ך.

גם היום, לאור כל ההתפתחות המהירה והמופלאה של המדע, אין תיאוריה מדעית אחת היכולה לערער את האמונה האיתנה שלנו בבורא העולם ומנהיגו. כל הגילויים המדעים המופלאים האחרונים אינם עומדים בסתירה עם אמת התורה, להיפך, הם רק מחזקים אותה.

המדען מחפש הסבר לחוקי הטבע ולהרמוניה המופלאה שביניהם, אולם בטבע עצמו לא נמצא שום הסבר לחוקיות שבטבע. ברור הוא שהטבע מציית לחוקים, ועובדה זו היא הבסיס של המדע. אולם, מדען רצני שעוסק כל הזמן בחוקים, צריך לשאול את עצמו: מי קבע את החוקים? האם הם אקראיים? הרי זה לא יתכן! חוק הוא אנטי-תזה לאקראיות! והנה, אפילו תורתו של דרווין, תורת ההתפתחות – ה''אבולוציה'', שמנסה להסביר את נפלאות הבריאה שנוצרו ב''מקרה'', וללא כל יד מכוונת, גם היא מבססת את התיאוריה שלה על חוקים.

הרבה נכתב כבר ודובר על מגבלות המדע העוסק בתחומי הארכיאולוגיה, גיל העולם, תורת ההתפתחות ועוד – תיאוריות שרובן מבוססות על השיטה של הסקת מסקנות על ידי ניסיון מה קרה בעבר הרחוק, על פי נתונים מתוך תחום ידוע של היום. למשל, ההשערה כי גיל העולם בתחום של כשלושה או ארבעה מיליארד שנה, מבוססת על חישובים שלקוחים ממדידות שבוצעו בתווך של פחות ממאה שנה.

תורת האבולוציה, שפורסמה על ידי דרווין לפני כ- 150 שנה, גורסת שכל עולם החי המוכר לנו, נוצר במקרה על ידי סידרה של טעויות או תאונות, בזמן העברת התורשה מדור לדור. לתיאוריה זו, שרווחה מאוד בקרב המדענים והציבור הרחב בעבר, קמו מתנגדים רבים בין המדענים בדורנו, ולמעשה היא התרסקה על רקע הגילויים האחרונים של המדע, כמו שהופרכו תיאוריות אחרות.

ד''ר יהושוע שחור, סגן-מנהל מחלקת-ריאה בביה''ח ''מאיר'' בכפר-סבא, מתייחס במאמר שכתב לאחרונה, לעובדה שדווקא עם התפתחותה המהירה והמדהימה של הביולוגיה התאית, ישנה הוכחה ניצחת להפרכתה של תורת ההתפתחות של דרווין.

בראשית המאמר הוא טוען כנגד הטיעונים הארכיאולוגים: ''ההקבלה בין מידת התפתחותו של בעל-חיים ובין מקומו בשכבות הארכיאולוגיות, אינה חייבת לשמש הוכחה כי בעלי-החיים התפתחו זה מזה. גם על-פי התורה, בעלי חיים שונים (צמחים, עופות דגים ועוד) נוצרו בעידנים וב''מאמרים'' שונים ומהווים יצירות נפרדות. קבוצות בעלי- חיים נמצאו בשכבות שונות, כי הבורא יצרם בנפרד.

רצף המאובנים בחפירות הארכיאולוגיות אינו מספיק כדי להוכיח שאכן היו מעברים ממין למין, כתוצאה מהתפתחות תוך תהליך שכלול. כמו כן קיימים מאובנים המעידים שיצורים חים הופיעו על פני כדור-הארץ מיד עם הופעת מים נוזלים, בעקבות ירידת הטמפרטורה, כלומר, מיד כשנוצרו תנאים מתאימים לכך, לפיכך לא היה קיים מרחב הזמן הדרוש להיווצרות חיים אקראית, או להתפתחויות מסובכות ממין למין''.

בהמשך מאמרו עובר ד''ר שחור לתחום הביולוגי, וטוען כנגד ההוכחה, לכאורה, לעיקרון התפתחות המינים עקב מוטציות מקריו, ברירה טבעית ומלחמת הקיום. ביקשתי לשוחח עם ד''ר שחור על נושא זה: איך יכולה תורת הגנטיקה, המתפתחת לאחרונה בקצב מדהים, לחזק את גרסת התורה על בריאת המינים? כידוע, המבנה החשוב ביותר לעיצוב אופיו של בעל-החיים הוא גרעין התא, המניע את החומר התורשתי – הכרומוזומים. הודות לפעולתו של החומר התורשתי, נוצרים בבעלי-החיים חלבונים האחראים למבנהו ולתפקידו.

כידוע, גרעין התא אינו הכרחי לקיום החיים, ובעלי החיים הפשוטים ביותר הם דמוי חיידקים חסרי גרעין, שהחומר התורשתי שלהם מפוזר בפלסמת התא. לעומת בעלי החיים ה''פשוטים'', הרי ששיא השכלול והמורכבות של יצורים רב-תאיים נמצא בבעלי החיים הגבוהים והאדם. התרבות התאים בבעלי-החיים האלה, התמיינותם לתפקידים שונים, התפלגות איבריהם עבור מטרות שונות, כל אלה הם כתוצאה מפעולותיו של גרעין התא, שהינו בית-החרושת המשוכלל ליצירת חלבונים. אך, האם יש לאדם יתרון קיומי על פני החידק? להיפך, המדענים מזהירים אותנו שאנו, בני האדם המשכילים, המתורבתים, נמצאים בסכנת השמד על ידי חיידקים ווירוסים שפיתחו עמידות לאנטיביוטיקה.

מה מלמדת אותנו עובדה זו? אפשר ללמוד מכך על תכנון אלוקי ברור שאין כאן אקראיות, ואני אסביר. השאלה הצריכה להישאל על פי התיאורי ההתפתחותית היא: מה רכשו היצורים החד-תאיים הראשונים שהחלו להיבדל מחסרי הגרעין על ידי המוטציות (השינויים) הראשונות הדרושות לבניין הגרעין? האם הם רכשו על ידי כך יתרון במלחמת הקיום? התשובה היא: לא! הנה באים החידקים המאיימים על האדם וממוטטים את התיאוריה לחלוטין.

במאמרך הבאת דוגמא לתכנון האלוקי, גם ממשפחת הצרעות הפרזיטיות. מה מלמד אותנו המעקב אחר צורת הרבייה שלהם? זו דוגמה, להיווצרות חלבונים שהם, מלכתחילה, כביכול חסרי-משמעות. אמרתי ''כביכול'', כי לאחר המעקב מבינים איזה תכנון אלוקי נפלא עומד מאחורי תופעה זו. כידוע, החרקים בכללותם מטילים את ביציהם בחומר אורגני, כגון: פירות או פסולת אורגנית אחרת, כך שלזחל הבוקע מהן יהיה מקום מחיה.

לעומת זאת, הצרעות הפרזיטיות מטילות את ביציהן בחרקים אחרים. הזחל הבוקע מהן ניזון מחומרי גופו של החרק המאכסן, אך ''דואג ש''מארחו'' יישאר בחיים עד שיוכל הזחל להתקיים בלעדיו. אין צורך בהרבה דמיון כדי להבין שדרך רבייה זו דורשת מערכת מורכבת ביותר. למערכת הזו חמש תכונות מופלאות: ראשית, לכל מין ומין של הצרעות הפרזיטיות ישנן חרק מאכסן משלו. הצרעות זקוקות לחומר גנטי שיאפשר להן ''להכיר'' את החרק המיועד להן.

שנית, הן זקוקות למנגנון שיאפשר להן להחדיר את ביציהן למאכסן. ישנן מיני צרעות, כגון עכביש, התוקפות שאת המאכסן, עוקצות אותו ומחדירות לתוכו חומר כדי לשתקו אך לא להמיתו, אחרות מחדירות לחרקים את ביציהן ''בגניבה'', מבלי שהמאכסן יגיב על כך. שלישית, הן חייבות לדעת היכן עליהן להחדיר את ביציהן בגוף המאכסן. רביעית, הביצית, ואחר כך הזחלים, חייבים להיות מצויידים בחומר אשר מגן עליהם מפני מערכת ההגנה של המאכסן, חמישית, הזחל חייב לדעת כיצד לעכל את רקמותיו ל המאכסן ללא פגיעה באיבריו החיוניים, כדי שלא ימות כל עוד הזחל זקוק לו. בכל אחת מתכונות אלה אין תועלת לפני שהמנגנון שלברירה טבעית על-פי התיאוריה ההתפתחותית, אינו יכול להסביר את הנפלאות של המערכת המורכבת הזו.

ברור, שמדובר כאן ביצירה כתוצאה מבינה אלוקית נשגבה. במאמרך הזכרת גם את הכישרון האומנותי של האדם, שאינו דרוש לקיומו הפיסי. האם יש לתיאוריה ההתפתחותית הסבר לכוח הרוחני של האדם? לא, וגם דרווין עצמו מודה בכך. וכך הוא כותב בשנת 1871: ''כיוון שההנאה משמיעת מוסיקה והיכולת לייצר מוסיקה, הן הפחות נצרכות לקיומו היומיומי של האדם, לכן אין ברירה אלא להחשיב אותן לתכונות המסתוריות ביותר שהאדם ניחן בהן''.

אמנם צלילים מוסיקליים מסייעים ליצורים שונים למטרות תקשורת ביניהם, אך התפתחות הכשרון המוסיקלי באדם היא הרבה מעבר לזה. המנגנון המורכב של מיתרי הקול ושל חלל הפה של האדם, האחראי ליצירת צלילים מוסיקליים, זקוק למערכת שרירית-עצבית מסועפת. עם קליטת הצלילים על ידי ה''חילזון'' באוזן הפנימית זקוקה לתאים עצביים המעבירים את הגירויים למוח.

במוח הופכים הגירויים המוסיקליים לגורמים רגשיים, וצלילים מוסיקלים נוסכים בנו עצבות ושמחה, מפעילים אותנו לרקוד לפי הקצב, או משרים עלינו שלווה ורוגע. ברור הוא שהתפתחות התכונות האלה מותנית, כמו כל תכונה ביולוגית אחרת, בשינויים במבנה החלבונים, ונובעים בסופו של דבר משינויים בבסיסי חומצות הגרעין, כלומר, מוטציות. למרות פעילות ביולוגית זו, אין לכך כל יתרון קיומי. הוא הדין לגבי תכונות רוחניות אחרות של האדם, שאינן דרושות לקיומו הפיסי.

לא נראה, אם כן, כי מדובר כאן בהתפתחות מקרית, המונעת על ידי מלחמת הקיום, אלא באמונה שהבורא חנן את האדם בתכונות אלה בשעת-יצירתו. אם אנו מדברים על תכונות רוחניות, הרי האדם נבדל מבעלי-החיים גם ביכולת להביע את רגשותיו בהבעות-הפנים. האם יש לכך סיבה מיוחדת? זו עוד תכונה באדם שלא יכולה להיות מוסברת על פית תורת דרווין.

בניגוד ליצורים אחרים, פנינו מביעות צחוק ובכי, כעס, פחד, התרגשות ועוד. הבעות-פנים אלו דורשות מערכת שרירים עצבית מסועפת, שאינה תורמת לכושר ההישרדות של האדם.

יתכן שהקב''ה נטע בנו את היכולת הזו, כדי לעורר אצל השני את מידת ההשתתפות ברגשות הזולת, את הרצון לקיים מצוות גמילות חסדים ואת ההבנה למאמר חז''ל: ''ואהבת לרעך כמוך''. בסיום מאמרו מסכם ד''ר יהושוע שחור: ''נכון שאין התאמה מדוייקת בין האמור בתורה לבין הממצאים המדעיים. כמו כן קיימים מושגי זמן שונים.

אך מאחר שהממצאים המדעיים תמיד נתונים לשינויים, והתורה מקורה באמת הנצחית והמוחלטת – אין גם לצפות להתאמה מוחלטת בין מקורות המידע''. ד''ר שחור מבקש להביע את תודתו העמוקה לפרופ' הנגלמן על עזרתו בפרסום המאמר וכן לגב' שרה גונפז על עזרתה הטכנית הנדיבה.