קיום מצוות במאה ה-20

התופעה של צעירים דתיים מודרניים היא נפוצה יותר ויותר, ובכל זאת עוד רבים תמהים האם אין בדבר סתירה. עדיין יש שחושבים ששמירה קפדנית על הלכות ציצית, כשרות, שעטנז וכו' איננה תואמת להלך-החיים, לתרבות ולמחשבה של המאה ה-20.

לא פעם נשאלתי: איך יכול אתה לחיות ע''פ חוקים שנקבעו לפני דורות רבים, והרי אז חיו וחשבו אחרת והדברים כבר אינם אקטואליים לזמננו. שאלות אלה מובעות ברמות שונות של עומק ומחשבה ומן הראוי להציגן וללבנן.

טענות

אורח החיים הדתי שאנו דנים בו מתבטא בעיקרו בציות מדוקדק לאיסורים ציווים המופיעים ב''שלחן ערוך'', אשר נתחבר לפני כ-400 שנה. זהו פרק זמן ארוך, אך עדיין אין זה הכל. מי שיסתכל היטב בספר ''שלחן ערוך'' יווכח שהמחבר אף לא כתב הלכות משלו לפי מושגי תקופתו, אלא בעיקר סיכם וסידר הלכות המובאות מספרים קדמונים, ספרי הרי''ף(*) והרמב''ם(**) שהיו מאות שנים לפני חיבור ה''שלחן ערוך'' ע''י ר' יוסף קארו. ומי שיהיה סקרן ויסתכל בספרי הרי''ף והרמב''ם יראה שגם הם לא כתבו דינים משל עצמם - את כולם לקחו מן התלמוד, רובם מהמפורש בתלמוד ומיעוטם ממה שאפשר להוכיח ממנו. התלמוד הבבלי נתהווה במשך מאות שנים ונחתם לפני כ-1500 שנה, וחיבור התלמוד הירושלמי נסתיים עוד לפני כן.

היסודות ההלכתיים של התלמודים נמצאים כבר במשנה, שנכתבה באופן מסודר ע''י רבי יהודה הנשיא בסוף המאה השניה לספירה. היא מכילה חומר שנצטבר בתקופה שלפני 3000-2000 שנה, עד יציאת מצרים ומתן תורה. הרי שאני באופן מוצהר חי ע''פ הוראות שנוצרו לפני אלפי שנים! אין המדובר בהנחיות כלליות או רעיונות מופשטים, אלא בהוראות מעשיות ומדוקדקות.

ואילו עסקו ספרי ההלכה רק בתפילות וברכות וכד' היתה זו דאגה קטנה - אבל התלמוד עוסק בכל נושא שבעולם: מה אסור לעשות בשבת וחג ומה חייבים לעשות בהם; איך לנהל את חיי האישות והמשפחה, מה מותר ומה אסור בענינים פיננסיים וביחסי עבודה וחברה; מה לאכול ומה לא, איך לנהוג באבילות ובשמחות, איך להתיחס לעמים אחרים ולדתות אחרות ועוד ועוד.

ובכל השטחים הרחבים הללו, כמעט כל ההלכות ופרטיהן הן בנות אלפי שנים. ורבים שואלים: איך יכול אדם מודרני בן המאה ה-20 לחיות כך? איך יתכן שמה שהיה נכון לפני אלפי שנים נכון גם היום? איך יתכן שכל הנסיון האנושי וההתקדמות הגדולה לא ישנו שום דבר בכל הדינים האלה? איך יתכן שעקרונות שנולדו בתרבות העתיקה כוחם יהיה יפה לזמננו בלי שום תיקון ושינוי? אנשים בעלי כוונות טובות מוסיפים: בודאי יש חכמה גדולה בכל גלויי הרוח הענקיים של התנ''ך, התלמוד, הגאונים, ראשונים ואחרונים - אבל הבה נקח לנו את עקרונות הנצח - בלי הפרטים! הבה נאמץ לנו את מה שעומד בבקורת הזמן, ונניח את השאר למוזיאון! ויש טוענים במרירות: האם כ''כ חשוב ענין אכילת בשר בחלב או איסור נסיעה לים בשבת - האם הם עיקרי היהדות? הרי החשובים הם העקרונות הגדולים: המונותאיזם והאלטרואיזם, הענינים החברתיים מוסריים וכד'. מדוע עושים הקנאים הדתיים את הטפל - לעיקר?

ושאלות

השאלות הן טובות. הן מספקות להרבה אנשים בסיס בטוח שלא לקיים מצוות, ולהרבה אחרים די בהן כדי לזלזל בכל מי שמקיים אותן ברצינות. נדמה להם שרק אדם חסר ביקורת או נעדר חשיבה הגיונית או מדעית (או סתם אדם שמרני וחשוך מאד) מסוגל להאמין, למשל, שאדם מודרני צריך לנהל את חיי המשפחה שלו לפי הנחיות ברורות שמלפני כמה אלפי שנים.

אבל השאלות טובות מדי. כי עובדה קיימת היא שאנשים שבשום אופן אינם מתאימים לקטגוריות הנ''ל הם בכל זאת שומרים מצוות בדייקנות. איך נסביר שאדם ביקורתי ופיסיקאי גדול כפרופ' זאב לב או חוקר אטום מוכשר כפרופ' רדקובסקי מדקדקים במצוות ברצינות ומתוך הכרה? קיימים בכל ארצות תבל אלפי אינטלקטואלים ומדענים מכל שטחי החכמה והמדע, שמשתדלים מאד להתאים את עצמם בדיוק למה שכתוב בשלחן ערוך ובתלמוד.

בארה''ב לבדה קיים אירגון מדענים דתיים, המאגד אלפי חברים. (וכל אלה - מלבד ראשי הישיבות, רבנים ושאר תלמידי-חכמים חריפים, עמקנים ובקרניים). אפילו בברית-המועצות, שהמרכסיזם שולט בה זה כיובל שנים, נמצאים אנשים כאלה (למשל פרופ' ברנובר), שם הם פועלים תוך נכונות להקריב הכל. מותרים על קרירה - כדי לא לחלל שבת.

הם מסכנים את משפחותיהם - כדי ללמד את ילדיהם גמרא. ונשותיהם מסכנות את עצמן ואת שמן הטוב בחברה כדי - שומו שמים! - לטבול במקוה. אדם שאינו צר אופק חייב איפא לחשוד, שכנראה משהו בקשר ליהדות בלתי ידוע לו. חשד זה מחוזק בעובדה שלרוב, היהודי המודרני חסר ידיעות נרחבות בהלכות ודינים, בתלמוד או בשלחן ערוך.

הוא יודע כמה רעיונות כלליים או שברי הלכות מתוך השמועה. אולם הוא אינו יודע את המקורות עצמם - והמקורות רבים הם ועמוקים. הבה ננסה להבין מה דוחף אנשים משכילים, נאורים, נבונים ומודרניים כאלה לקיים הוראות שמקורם בענין שלפני אלפי שנים.

הנחות יסוד

התיזה (=הנחה) החשובה ביותר ליהודי הדתי מלבד עצם האמונה באלוקים - היא, שאלוקים מצפה ממנו להתנהגות מסוימת. הוא מאמין שאלוקים התגלה באופן חד- פעמי בפני עם שלם, בזמן מתן-תורה בהר סיני, כדי ללמדו מה רצונו. לא היה זה חזון נבואי רגיל אלא מעמד אדיר בפני מליוני אנשים, בפני כל עם ישראל - במעמד זה שמעו את ''עשרת הדברות'' שהן היסוד לכל הדתות המערביות ולתרבותה של החברה המודרנית.

משה רבנו מסר לעם ישראל את שאר החוקים ששמע מפי אלוקים וכתבם לבסוף בחמשה חומשי תורה. יחד עם התורה הכתובה ניתן גם פירושה הנקרא ''תורה שבעל פה''. פירוש זה הוא שנתגבש בסופו של דבר במשנה ובתלמוד. מה שהתרחש אחרי קבלת התורה ע''י עם ישראל הוא מדהים ומפליא. נוצר עם במדבר, בלי מולדת ובלי אדמה. הוא כבש בסערה את ארץ כנען וניסה לחיות בה את דתו המיוחדת שהיתה מנוגדת לכל המקובל בעולם.

הוא דגל במונותאיזם ובתורת מוסר והתנגד - תוך כדי עליות וירידות - לעבודת האלילים שהיתה נהוגה אז בכל ארצות התרבות. אין ספק שבעולם העתיק נראתה האמונה בא-ל אחד - שאין לו גוף ולא דמות הגוף ושאין לו שום נציגות בעולם הטבע - כהזיה תמהונית לא פחות ממה שעבודת אלילים נראית בעינינו כיום.

אחרי שהיהודים העיזו למרוד באמפריות הגדולות ביותר של אותה תקופה (במאה הראשונה לספירה לא העיז שום עם מלבדם למרוד ברומא) נכבשה הארץ והעם היהודי גורש ונתפזר בכל ארצות תבל. מאז עברו, כידוע, כ-2000 שנה. כל האמפריות האדירות של אותם ימים הן נושא להיסטוריונים ארכיאולוגים ולמוזאונים - ואלו העם היהודי שמר על קיומו ויחודו.

למרות כל הרדיפות השחיטות והגזירות לא נכנע ולא נשמד, ובימנו אלה אף חזר ובנה לעצמו מדינה. תוך שנים ספורות יצר היהודי הנודד, שנחשב לפחדן, בטלן ובלתי כשר לעבודה יצרנית, את הצבא שהוא מהטובים בעולם וצעיריו מפילים מטוסים סובייטים ומשמידים טנקים סובייטים כאילו מעולם לא ידעו אחרת.

כל ההסטוריונים מודים שהעם היהודי אינו פועל ומגיב בהתאם לכללים ההיסטוריים המקובלים, שהוא א--היסטורי, במלים אחרות היהודים עשו את הבלתי אפשרי. איך עשו זאת? בודאי שהתשובה איננה פשוטה. אבל איננו כ''כ גזעניים כדי להניח שהסיבה נעוצה בגזע בלבד.

נכון שיש הרבה מיוחד בעם היהודי, אבל בודאי שאין הוא גזע במובן המקובל, ולו בגלל זה זה לבד שבכל הדורות השתלבו ביהודים גרים רבים, וחלק מהם ומצאצאיהם היו לדמויות מרכזיות ביותר בחיי העם היהודי: המלך דוד (וכן, לפי המסורת, המשיח) הוא מבני בניה של רות שהיתה גיורת מואביה.

יהודי שומר מצוות עובר כל שבוע על ''פרשת השבוע'' בחומש עם תרגום אונקלוס, שהיה גר. רבותיהם של ''בית הלל'' היו גרים, וכן עוד רבים. התורה מצווה עשרות פעמים לאהוב את הגר ולקרבו. בתורת גזע אין כמובן מקום ל''גרים''.

אם איננו גזענים לגמרי הרי נס קיום העם היהודי יכול להיות מוסבר (בין כהסטוריוזופיה רגילה ובין כשאנו מנסים להבין את דרכי ההשגחה העליונה) רק בכך שהעם חי ע''פ שיטה מיוחדת שאפשרה לו להתקיים למרות הכל.

אין חולק על כך ששיטת החיים של היהודי היתה מכוונת בשלמות ע''פ דיני התורה שבכתב ושבע''פ - והלא זהו ה''שלחן ערוך'' והכרוך בו. אך לא רק קיום העם היהודי, אלא גם עצם הגדרתו תלויים בהלכה.

מה שמשותף לכל היהודים בארץ ישראל, בבל וסוריה, במצרים, תימן, ספרד, בפולניה, הונגריה, הולנד וצרפת וכן באמריקה ובאוסטרליה הוא: א) שע''פ ההלכה הם מוגדרים כיהודים. ב)שעד לפני תקופה קצרה, יחסית, היו כפופים כולם לדיני התורה. במאה ה-19 החלה התרופפות בקיום המצוות בחלק מן התפוצות.

אולם הקשר המשפחתי והשמירה על, לפחות, חלק מן המסורת, שמרו על הזהות היהודית. וכשאלה נחלשים יותר, באמת עולה השאלה ''מיהו יהודי?'' ועדיין לא נשמעה שום הגדרה חילונית משכנעת להגדרת היהדות. לפני שנים ביקש ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון, הגדרה ל''יהודי''. הוא פנה לעשרות מחכמי ישראל בכל העולם וכמעט כולם - דתיים וחילוניים - השיבו שההלכה היא הקובעת.

דומני שלא היתה להם ברירה: הגדרה חילונית ליהודי פשוט אינה קיימת. ומי שיתבונן בפניהם של היהודי התימני לעומת ה''יקה'' הגרמני, על הרומני כנגד הטוניסי, על העירקי הכהה ועל השוודי הבלונדיני, על הברזילאי האנגלי האמריקני וכו' וכו' - בקיצור, על בני כל העמים, הארצות, הגזעים והתרבויות - והנה כולם יהודים; מי שרואה שכמעט אין כל דבר משותף ביניהם, ובשאר הימים יודעים הם היטב למרוט איש את עצבי רעהו, אך ברגע של סכנה מוכנים הם ליהרג זה עבור זה - יבין היטב מה שאמרנו.

תשובות

לא כל אחד חייב להסכים עם הנחות היסוד שהינחנו. אולם הרי לא באתי לשכנע אדם שיסכים עמהן. באתי להסביר מדוע אני קיצוני. ודי לי אם אראה שמהלך מחשבותי הוא סביר, ושאדם אינו חייב להיות מעוות כדי לחיות בדרכי. דומני שבכל מה שאמרתי עד עתה אין אף דבר שאין לקבלו.

הבעתי כמה עיקרי אמונה שהם מקובלים למדי גם על מאות מליונים אנשים מודרניים. הצגתי עובדות ידועות מחיי העם היהודי ונתתי להם הסברים שהם, לכל הפחות, מן המתקבלים ביותר על הדעת - גם על דעתו של מי שאינו קיצוני.

זאת ועוד: אני בעצמי מסכים עם הדעה שבלתי אפשרי שאנשים יצרו חוקה שתהיה טובה בכלליה ופרטיה למשך 3000 שנה. אני גם מכיר בכך שהמצוות עלולות להכביד על נוחיות החיים. היהודי הדתי אינו יכול, למשל, לעשות בשבת כל מה שירצה, ואינו יכול להרשות לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו בתחום האהבה.

למרות כל זאת סבור אני שקיום כל המצוות העתיקות שבתורה באופן מדוקדק - היא הדרך הנכונה. ''אנשים אינם מסוגלים ליצור חוקה שתהיה טובה לאלפי שנים'' - נכון. נכון שהאדם ''שיסודו מעפר וסופו לעפר, משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף'' (*1) אינו מסוגל לכך.

אבל חוקים שאלוקים יצר יכולים להיות - כמעט מוכרחים שיהיו - נצחיים. כל אלפי השנים הנראות לנו ארוכות כ''כ הן כרגע בעיני אלקים ''כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור'' (תהילים צ'). כל המצבים ה''חדשים'' שנוצרו כיום היו כבר ל''קורא הדורות מראש'' - ''כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמוד... עצת ה' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור''. (תהלים ל''ג).

לחוקים כאלה יש להתיחס אחרת לגמרי שהרי הם נובעים מחכמה טרנסדנטלית, ואני הנני רק יצור בשר-ודם קטן. אני שמח על כך שהחכמה העל אנושית נמסרת ליכולת התפיסה של בן-תמותה כמוני והנני מאושר שאינני חי רק על פי הנסיון האנושי, שהוא מוגבל ודל מאד.

אינני מסתכל על המצוות הרבות כעל גזירות מכבידות שעלי לעמוד בהן, אלא כעל עצות והנחיות שנודעו לי כתוצאה מחסד אלוקי. אינני מחפש פתרונות איך לעקוף את הקשיים שבקיום המצוות אלא אדרבא, אני משתדל להתאים את עצמי לחוקי התורה וכך אהנה מפרי תבונתן. אני רואה את המצוות כחוקי טבע: אלה חוקי הגוף והחומר ואלה חוקי הנפש והרוח. אלה ואלה עמוקים לאין שיעור, מאלה ואלה אין להתעלם: התעלמות מהם או התנגדות להם מביאה לקטסטרופה.

כמובן שאני מרוצה, שרוב המצוות הן גם מתקבלות על הדעת. חלק מהן מקיים כל אדם ישר (''לא תרצח'' ''לא תגנוב'', מצוות צדקה, איסור לעסוק בכשפים, אסור נשואי קרובים, אסור רכילות וכד'). אבל יש חוקים פחות מובנים או לא מובנים כלל, כגון איסור בשר בחלב, איסור שעטנז (האסור ללבוש בגד התפור מצמר ופשתן ביחד). אסור נשואין של כהן לגרושה, הקרבנות.

אדרבא, הייתי מתפלא אם כל מצוות התורה היו כל כך מובנות. כמעט הייתי אומר: אם אנחנו יכולים להבין הכל בעצמנו - מה יכול אלוקים ללמדנו עוד? וכשאנשים שואלים אותי מדוע אסור ''שעטנז'' ולמה חשוב איזה בגד אדם לובש, אני מודה ומתוודה שאילו אני הייתי ממציא את התורה לא הייתי קובע בה איסור שעטנז - אך דווקא משום כך אני שמח מאד שנתגלה לי ע''י התורה שיש איזו חשיבות בדבר.

אגב, השאלה, על שעטנז איננה מודרנית כלל. היא כתובה כבר בתלמוד. ובכלל, מי שחושב שהתורה מתאימה לאיזו שהיא תקופה טועה טעות גדולה. המונותאיזם לא התאים לתרבות העתיקה והשבת היתה לצחוק בעיני הרומאים.

ברית מילה נחשבה ברברית בעיני הכל. אילו התאימו את התורה לאופנה של היוונים (ועלינו לזכור שליוונים היתה תרבות של ממש, ומי שהתנגד לה נחשב בזמנו כברברי גמור) היינו אולי רוכשים אז הרבה לבבות - אבל כיום היתה היתה היהדות נחלת העבר.

חכמי התורה התעקשו, נשארו ''נוקשים'' קנאים וקיצוניים - וכך זכה העולם התרבותי, באמונה המונותאיסטית, שהיא היחידה המתקבלת על דעתו של אדם מודרני. אילו נכנעו ללחץ דעת הקהל העולמית והיו מוותרים על השבת, יתכן שעד היום היה האדם חי בתוך זרם ארוך של ימים, בלי שום תחנת ביניים - ואילו כיום אין חברה תרבותית שחסר בה העיקרון של יום מנוחה. אילו שמענו לחכמי הרפואה (או סתם לאנשים רחמנים) של כל הדורות עד מלפני זמן קצר, היינו רואים ב''ברית מילה'' מעשה מיותר ומכאיב.

כיום כבר ידוע שהמילה מונעת סרטן באותו מקום (כשם שנתברר שנשים השומרות את חוקי הטהרה היהודיים מחוסנות פי כמה מפני סרטן הרחם. אינני אומר שתכלית המצוות היא מניעת מחלות - אלא שאין זה מן החכמה לזלזל במצוות בלתי מובנות). אילו התאמנו את התורה לטעם של המאה ה-19 היתה התורה ברובה נעלמת מן האופק יחד עם השקפותיה של אותה מאה בפיסיקה ופילוסופיה.

מדוע נחשוב איפוא שדוקא המאה ה-20 מחוסנת משגיאות ומאי-הבנות? הרי דוקא במאה ה-20 התחוור עד כמה ידיעותיו של האדם הן יחסיות וזמניות. כיום כל איש מדע רציני יודע שאנו מהווים שלב קטן בתוך סולם אין סופי של חשיפת הטבע, ושבתקופות הבאות יחייכו בסלחנות על השגינו והסברינו לתופעות הטבע, כפי שאנו עושים זאת כלפי הדורות הקודמים.

אילו אמר אדם לפני כמה עשרות שנים שקיימת מין קרינה שלא רואים ולא שומעים ולא מריחים אותה ושאפשר יהיה למדוד אותה במכשירים - היה כחולם חלומות. מדוע איפוא אקבע דעה סופית על התורה - ואסתכן בכך שבמאה ה-22 ימצאו האמצעים להכיר בסכנה הנובעת..... משעטנז, והמשפיעה על הגוף או הנפש.

(וכמובן שבזאת אינני מתכוון לשלול מן המצוות טעמים מטפיסיים (=שמעבר לטבע). ושוב, כמובן שלא הייתי עושה דברים בלתי הגיוניים רק מפני שאולי יתברר בעתיד הרחוק שיש בהם טעם - אבל כשאני דן בחוקי-אלוקים נצחיים, וכשאני יודע בברור שבמאה ה-22 ועוד הרבה לפני כן - יראו הרבה מן ההשקפות המודרניות של היום כמיושנות מאד ובלתי מתקבלות על הדעת - קל לי מאד להחזיק באמת שלי.

ריפורמה ומצוות מעשיות

אבל - כך טוענים אנשים וכך טוענת תנועת הריפורמה זה למעלה מ-100 שנה - די לנו בעקרונות הגדולים ולמה לנו כל פרטי המצוות המרובים? מדוע לא נקבל את מה שעמד במבחן הזמן ונשמיט את שמיושן? דומני, שלאור מה שהסברנו אין מקום לטענה. כי שוב, זוהי טענה צודקת כל זמן שהמדובר בחוקים מעשי אנוש.

אבל האיש המאמין (והריפורמים מצהירים שהם מאמינים) הרי מאמין שהתורה היא טרנסצנדנטלית ואם כן איך יוכל אדם לשנותה? יש כאן סתירה פנימית פשוטה ועמוקה: אם התורה נוצרה בידי אדם אין שום צורך ''לשנותה'' - היא פשוט לא מחייבת אותנו; אפשר להתייחס אליה כאל יצירות הומרוס ואפלטון, שכבודם הגדול במקום מונח - אבל אפשר להתעלם מהן בכל מה שנרצה או נבין. ואם התורה נתונה מאלוקים - אין לנו סמכות לשנותה (מלבד באותם ענינים שנמסרו לכתחילה בידי חכמי התורה, ואף אלו בסמכויות מוגבלות ומוגדרות בתורה באופן ברור).

מכח סתירה פנימית זו מופרכת הריפורמה מעיקרה ודרכה אינה רצינית, וכבר העיר אדם בעל עין חדה על כך, שבכל שנות הריפורמה עוד לא שמענו על יהודי ריפורמי אחד שהיה מוכן ליהרג על אמונתו הריפורמית. לא פלא איפוא שכבר תלמידיו הקרובים של משה מנדלסון, בני הדור הראשון של הריפורמה בגרמניה, היו עקביים מאד והתנצרו כולם, פרט לאחד. (אגב, אחד מיסודות הריפורמה היה ביטול כל קשר עם ארץ-ישראל, שהרי באותה תקופה היתה באופנה ההתקשרות עם עמי אירופה הנאורים. אור ההשכלה שזרח מברלין הביא למחיקת ארץ-ישראל וירושלים מן הסידורים של הריפורמים. כמובן שכיום הריפורמים הם תומכים נלהבים בישראל ואני מקוה שהאופנה בענין זה לא תשתנה).

העובדה היא שהתורה במסגרת של ריפורמה איננה מחזיקה מעמד, ולכן נדיר למצוא שלושה דורות רצופים של ריפורמים. כלומר, יהודי ריפורמי שאביו ריפורמי סבו ריפורמי אין מרבים לפגוש. בדרך כלל אחד משלישיה זו הוא או יהודי אורטודוכסי - או להבדיל, גוי גמור... ועדיין יש שתמהים: מדוע באמת בחר אלוקים בדרך זו של מצוות מעשיות הכרוכות בהמון פרטים, שקשה לנו לראותם חשובים בעיני אלוקים ואדם? יכולתי להשיב, כפי שכבר הסברתי, שאכן אינני יודע להסביר את הצורך והטעם בפרטי המצוות, אלא שאי-הבנה אנושית אינה קריטריון ביחס למצוות אלוקים. אבל חכמי התורה בכל הדורות מצאו טעמים מטאפיסיים ופיסיים שונים למצוות ובארו אותן בכל דרכי הפרד''ס (פרד''ס - פשט , רמז , דרש, סוד).

אביא מהן לדוגמא שיטה אחת, המבארת בדרך פשוטה וכוללנית את טעמי המצוות - שיטת ה''חינוך'' (מן המאה ה-13 בערך). הוא מסביר שביסוד המצוות קיימת ההנחה שהאדם אינו מסוגל לשמור בתמידות על רמתו המוסרית והדתית אם הוא מתבסס על עקרונות מפשטים בלבד.

היצרים הטבועים באדם הם כבירים מכדי שישלוט בהם בכח ההכרה בלבד. אמנם דת המיוסדת על עקרונות בלבד נראית משוכללת יותר - וכך מתימרת להיות הנצרות - אולם היא אינה מתאימה לטבעו של האדם. ולכן, מן ההנחיה הנוצרית האבירית - להגיש למכה את הלחי השניה - נוצרו הרבה מאד סוטרי על לחיים ומעט מאד מאד מתנדבים לקבל סטירה כלשהי - כל שכן שתיים...

חולשתו של האדם כנגד יצריו הודגמה בצורה מחרידה בדורנו, ע''י עם נוצרי ותרבותי מאד. לדעת התורה דרוש לאדם חינוך מתמיד. הוא זקוק לתירגול יום יומי שיזכיר לו בדרכים שונות, ישירות ועקיפות, את העקרונות הגדולים ויפעיל אותו ברוחם. לא די לו, למשל, שידע שיש א-ל אחד, אלא צריך לומר בפיו פעמים ביממה, ''שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!''

וצריך לכתוב זאת בצורה ברורה ביותר בדיו יציב מאד על קלף יציב מאד - וע''י סופר שמתרכז בכל כוחו בכל אות שהוא כותב - ולהכניס את הקלף המגולגל לתוך ''בתים'' הנקראים ''תפילין''. ולענוד אותם יום יום. ושוב לכתוב פרשיות נוספות ולשים אותן על כל המזוזות שבפתחי הבית וזוהי מצוות ''מזוזה'' - כדי שיזכור היטב היטב שה' - אחד! אחד מבגדיו של היהודי הוא בעל 4 כנפות (קצוות) עליהן הוא קושר ''ציצית'' שיש בה חוט בצבע תכלת; ומסבירים חז''ל את טעם הדבר ''כי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד''.

באופן כזה אף היהודי הפשוט ביותר עוסק במעשים יום- יומיים המקשרים אותו עם רעיונות ועקרונות נעלים. הוא חי אותם והוא ''לבוש'' ו''גר'' בתוכם, הם הופכים לחלק מהויתו, לבשר מבשרו. זאת ועוד. החזונות המוסריים הגדולים, אולי מתוך שהם גדולים, קשה ליישם אותם על מעשי יום יום פשוטים.

המצוות המעשיות הן החנוך התמידי לבצע למעשה חזונות אלה. העקרונות המפשטים מטבעם שגבולותיהם אינם ברורים ולכן קשה למצפון להחזיק בהם בשעת ניסיון או פיתוי, ואילו המצוות המעשיות מעניקות למערכה עדינה זו שלד יציב. הביטוי המעשי הברור של הרעיונות גם נותן אפשרות לבקורת עצמית בהירה יותר.

דומני שדוקא בדורנו, שיש בו נזילות מדאיגה של עיקרי מוסר יסודיים, יש משמעות רבה לדברים אלה. רעיונות גדולים נתפסים בעיקר ע''י אנשים גדולים בשעותיהם היפות ביותר, אבל המצוות המעשיות דואגות לכך שכל אדם ובכל שעה יהיה מסוגל להתקשר אליהם.

זכורני שלימדתי פעם גר את מצוות סוכה. הסברתי לו את דברי הגמרא שהסוכה היא גם זכר לענן הכבוד שהיה למחסה על ישראל בצאתם ממצרים. ואז שאלני שאלה של גוי: מדוע יש צורך לסחוב קרשים וענפים ולבנות סוכה פרימיטיבית, הרי די היה שבזמן החג יזכירו שבצאתנו ממצרים היינו מסוככים בענן ה'? לאחר הרהור השיב בעצמו תשובה, תשובה של יהודי: לזכור ולהרגיש שלפני אלפי שנים היינו תחת ענן ה' הוא ענין אפשרי לקומץ אנשי מעלה.

לבנות סוכה יכול כל יהודי - ואז ישאל את עצמו באופן טבעי לשם מה הטרחה הזאת ולמה אינו יושב בביתו אלא בסוכה קטנה, וגם הוא ירגיש ויזכור את ענני ה' שזכינו להם בצאתנו ממצרים. האיש הפשוט ירגיש מעט, והאדם הגדול ירגיש הרבה. דיני השחיטה, למשל, הצליחו להפוך את ה''שוחט'' - זה קוטל הבהמות שהוא לרוב מן הבריות הגסות - לאיש אציל ומלומד שהוא שני בחשיבותו לרב בלבד.

ואם בדרכים אופטימליות יש דרכים משוכללות לשחיטת בהמות במינימום כאבים, הרי התורה הקפידה כבר לפני אלפי שנה על אמצעים פשוטים וזולים, שרק אם נשמרו כראוי ניתרת הבהמה השחוטה באכילה, ואף יהודי פשוט לא אכל בשר בעל חי שלא נשחט בצורה הומניטרית.

והחגים היהודיים! לפני אלפי שנים יצאו היהודים ממצרים - ואיזה ''ליל סדר'' יש לנו! איך היה נראה ליל הסדר בלי הדינים והפרטים? מי היה זוכר את יציאת מצרים בצורה מוחשית כ''כ אם לא חוקי הפסח? לפני אלפי שנים ניסה איזה המן שמזמן נעלם מן ההסטוריה הכללית להשמיד את היהודים - ואיזה שמחת פורים יש לנו עד היום הזה.

כמה חלושות - למרות כל המאמצים הממלכתיים, גיוס האמנים, למרות הזכרונות הטריים - חגיגות יום העצמאות, ואיזה ויטאליות (חיות) עצומה יש לחג הפורים בכל מקום שקיימת בו שמירת מסורת. מי מיצה כבר את החכמה שהושקעה בדיני החג, אשר הצליחו לשמור לנו את השמחה העממית הזו אלפי שנה.

אלה הן קצת מן הדוגמאות שאפשר להביא כדי להראות מה נתנו התורה ומצוותיה ליהודי כפרט וככלל, וכאלה אפשר להוסיף עוד ועוד. השגיה של התורה במשך אלפי שנים מאשרים, שהדרך המשלבת עקרונות נעלים עם צווים מעשיים המבטאים אותם, עמדה במבחן המציאות. דומני, שההכרה בעקרונות, תוך השמטת פרטי המצוות המחנכות את האדם תדיר, תהיה דומה לויתור על אלפי הברגים שבמטוס חדיש מתוך הנימוק שעיקרון הטיסה הוא פשוט...

הצורה שבה שמר עם ישראל על קיומו היא מפליאה. אילו אמרו לנו מראש, לפני אלפי שנים, שדיני התורה יגרמו לכך לא היינו מבינים איך וכיצד, אולם זוהי עובדה ועלינו להודות שזהו ''ספור של הצלחה''. מי אומר שמעתה יוכל לבצע את הדבר בצורה אחרת חייב להוכיח זאת בצורה משכנעת, וחוששני שהאכספרימנטים הדרושים לכך הם קשים ארוכים ומסוכנים מאד.

לפיכך, הנני ממשיך בדרכי זו, שהוכיחה את עצמה בכל הזמנים ובכל הנסיבות, בדרך זו הנותנת משמעות לזהות היהודית וטעם לקיומה, המקנה בטחון ותקוה לפרט ולכלל, והמקשרת אותנו עם אבותינו ואבות אבותינו, שבמשך דורות רבים הלכו באש ובמים על שמירת התורה, ואני גאה בכך. מתוך: ''מחשבת'' אל-המקורות * ר' יצחק אלפאסי, חי במאה ה-12 ** ר' משה בן מימון חי במאה ה-13 *1 מתוך תפילות הימים הנוראים.