גיאופיזיקה ואמונה: איך מתיישבות התאוריות המדעיות עם האמונה היהודית?

נראה, ששורש הבעיה נעוץ בחוסר הבנה של השיטה המדעית או, בפשטות, של מהות המדע. עלינו להבחין בין המדע המפירי או הניסויי, העוסק בתופעות שניתן לצפות בהן, ובין המדע הספקולטיבי העוסק בתופעות בלתי ידועות (תופעות שלעיתים אינן ניתנות לשיחזור במעבדה). ''ספקולציה'' מדעית היא למעשה ביטוי לא מוצלח. אם להתבטא במונחים מדוייקים, .''מדע'' פירושו ידיעה, אולם אין ספקולציה היכולה להיקרא ידיעה במובנה המדוייק של מלה זו.

 לכל היותר יכול המדע לדבר במונחים של תיאוריות, המוסקות מעובדות ידועות מסויימות, והמוחלות על תחומים בלתי ידועים. כן יש למדע שתי שיטות כלליות להוצאת מסקנות: קיימת שיטת האינטרפולציה. מתוך ידיעת התגובות בשני קצוות, אנו מנסים להסיק בשיטה זו, מה עשויה להיות התגובה בנקודה מסויימת ביניהם. קיימת גם שיטת האקסטרפולציה, שבה מוצאות מסקנות לגבי מה שנחוץ לתחום הידוע על יסוד משתנים מסויימים בתוך תחום זה.

לדוגמא: אנו מכירים את המשתנים של יסוד כימי מסויים בתחום הטמפרטורות מ-0 מעלות עד 100 מעלות. על יסוד זה אנו מעריכים מהי התגובה האפשרית ב- 101 מעלות 200 מעלות, או 2000 מעלות. משתי השיטות, האקסטרפולציה היא הפחות ודאית. יתר על כן, אי-הוודאות עולה הם ההתרחקות מהתחום הידוע ועם הצרתו של תחום זה.

למשל, אם התחום הידוע הוא בין 0 מעלות ו- 100 מעלות, מסקנותיו לגבי 101 מעלות הן בעלות הסתברות גבוהה יותר מאלו שלגבי 1001 מעלות. כל הספקולציות לגבי מקור כוכב הלכת שלנו וגילו, נכנסות בתחום השיטה השניה - האקסטרפולציה החלשה יותר. החולשה תבלוט הרבה יותר, אם ניתן את דעתנו לכך, שניחוש טיבו של אב בלתי ידוע ע''פ טיבה של תולדה ידועה הוא יותר ספקולטיבי מאשר הוצאת מסקנות מהאב על התולדה. ניתן להדגים בפשטות את הקביעה, שמסקנה מהתולדה לאב היא יותר ספקולטיבית מאשר מהאב על התולדה4:2:=2 .

כאן מציינים המחולק והמחלק את האב מהמנה - את התולדה. במקרה זה משיגה הידיעה, מי הוא האב, תוצאה אפשרית אחת (המספר 2 ). אם אנו יודעים את התוצאה הסופית בלבד - המספר 2 - ואנו שואלים את עצמנו כיצד אפשר להגיע למספר זה, התשובה מתירה מספר אפשרויות. המושגות בשיטות שונות: א) 1+1=2 ב) 2-4=2 ג) 1*2=2 ד) 2:4=2 שים לב, אם יוכנסו מספרים נוספים למשחק, יגדל עד אינסוף מספר האפשרויות המביאות לאותה תוצאה (שהרי גם 6:3=3-5 2=2 וכן הלאה עד אינסוף).

הוסף לכך קושי אחר, המצוי בשיטות האינדוקציה: מסקנות המבוססות על נתונים ידועים מסויימים, כאשר הן בעלות אופי האמפליאטיבי, דהיינו, כשהן מורחבות לגבי שטחים בלתי ידועים, יכולות להיות בעלות תוקף כלשהו, רק על יסוד ההנחה ש''כל שאר הדברים נשארים שווים'', כלומר, זהות התנאים השולטים ההדדיות.

אם אינם מבטיחים שהשינויים והתמורות הם לפחות בעלי קרבה צמודה למשתנים הקיימים מבחינת הדרגה, ואם אין בהם בטחון להבטיח שלא היו מעורבים גורמים נוספים - מסקנות אלה הן חסרות ערך לחלוטין. הדגמה נוספת: בתגובה כימית, בין של פירוק ובין של מיזוג, עושיה הכנסתו של קטליזטור חדש לתהליך, ותהא כמותו זעירה ככל שתהא, לשנות לגמרי קצב התהליך ואת האופן שבו הוא מתרחש, או להתחיל תהליך חדש לחלוטין.

ועדיין לא מנינו את כל הקשיים הטמועים בכל התיאוריות המתקראות ''מדעיות'', ביחס למוצא העולם. עלינו לזכור, שכל מבנה המדע מבוסס על תצפיות בתהליכים ובתגובות של התנהגות האטומים במצבם הנוכחי, שי שהם קיימים עתה בטבע. המדענים עוסקים בצברים של מיליארדי אטומים הקשורים יחד, ובהתייחסותם לצברים קיימים אחרים של אטומים. המדענים יודעים מעט מאד על האטומים במצבם הקדמוני, כיצד ישפיע אטום-יחיד אחד על אטום-יחיד אחר, כאשר הם במצב של אטומים בודדים. הרבה פחות ידוע כיצד יגיב חלק של אטום יחיד על חלקים אחרים של אותו אטום או של אטומים אחרים.

דבר אחד חושב המדע לוודאי, במדה שמדע כלשהו יכול להיות וודאי, שתגובותיהם של אטומים - יחידים זה על זה שונות לחלוטין מתגובותיו של צבר אטומים אחד על חברו. הבה נהיה מודעים לחולשות, או יותר נכון, לחוסר האונים, של כל התיאוריות, המתקראות מדעיות, העוסקות במוצאו ובגילו של כוכב הלכת שלנו. ניתן לסכמן כדלהלן:

1. תיאוריות ''מדעיות'' קודמו על יסוד נתונים בני צפיה במשך פרק זמן קצר, יחסית, של מספר עשרות שנים בלבד, על כל פנים ודאי לא יותר ממאתים שנה. 

2. על יסוד תחום כה צר של נתונים ידועים, מעיזים מדענים לבנות תיאוריות, בשיטה החלשה של האקסטרפולציה. ומן התולה אל האב, לטווח של הרבה הרבה אלפי שנים (לדעתם).

3. בפיתוח תיאוריות כאלה מתעלמים הם, בקלות דעת, מדעה המקובלת זה מכבר על כל המדענים, שבתקופה ההתחלתית של ''לידת, היקום, היו התנאים שונים, תנאי הטמפרטורה, לחץ האטמוספירה, הרדיואקטיביות ושפע של גורמים קטליזטוריים אחרים, לגמרי מאלה הקיימים במצב הנוכחי של היקום.

4. דעה מדעית מוסכמת היא, שבשלב התחלתי חייבים היו להימצא הרבה יסודות רדיואקטיביים שכיום אינם קיימים עוד או שהם קיימים בכמויות זעירות. מהם יסודות, שהכושר הקטליזטורי שלהם ידוע אפילו במנות קטנות ביותר.

5. לפי תיאוריות אלו, החלה היווצרות העולם בתהליך של התמזגות אטומים בודדים או תרכובות של אטומים, ותהליכי התחברות וההתגבשות נעשו בהשפעת תהליכים ומשתנים בלתי מוכרים לחלוטין.

בקצרה, מכל התיאוריות ה''מדעיות'' החלשות, אלו העוסקות במוצא היקום ובקביעת תאריכיו הם - כמקובל על המדענים עצמם - התיאוריות החלשות שבחלשות. לא ייפלא (וזו דרך אגב, אחת מנקודות התורפה של תיאוריות אלו הגלויות לעיין), שתיאוריות זו, אלא שחלק מהן אף אינן יכולות להתקיים זו לצד זו, והן שוללות אחת את רעותה,כיון שהתאריך המקסימלי של תאוריה אחת הוא פחות מהתאריך המינימלי של האחרת.

אם מישהו מקבל תאוריה כזו בלי ביקורת,עלולה היא להוביל אותו למהלך מחשבה מטעה ובלתי עקבי נתבונן, לדוגמא,במה שנקרא התאוריה ההתפתחותית של מוצא כוכב הלכת שלנו ,המבוססת על ההנחה שהיקום התפתח מחלקיקים אטומיים ותת אטומיים קימים, אשר בתהליך של התפתחות התחברו עד ליצירת היקום הפיזי ובתוכו כוכב הלכת שלנו, שעליו נוצרו איכשהו חיים אורגניים. גם הם בתהליך של התפתחות, עד להופעת ה''הומו-סאפיינס''.

קשה להבין מדוע יש לקבל ללא היסוס את הדעה של בריאת חלקיקים אטומיים ותת-אטומיים במצב שלכל הדעות אי אפשר להכירו ולהשיגו, ומדוע לסרב להכיר בבריאתם של כוכבי לכת, יצורים חיים ויצורי אנוש, שאנו יודעים על קיומם. הראיה מגילוי המאובנים אינה מהווה בשום פנים הוכחה מוחלטת לעתיקותה המופלגת של האדמה, וזאת מהנימוקים דלהלן:

1. תנאי לחץ-אטמוספרי, טמפרטורה, רדיו-אקטיביות, קטליזטורים לא ידועים וכו', כפי שכבר הוזכר - תנאים שיכלו לגרום תגובות ושינויים בעלי אופי שונה לגמרי מאלו הידועים בתהליכי הסדר הטבעי של היום. אין איפוא להוציא מכלל אפשרות שדינוזאורים התקיימו לפני כ-5700 שנה והתאבנו בתהליכים קטקליטיים טבעיים רבי עצמה במהלך שנים אחדות, ולא במשך מיליוני שנים.

שהרי אין לנו שום מדידה משכנעת או קנה-מידה לחישוב תנאים בלתי מוכרים אלה. 2. אפילו נניח שהזמן שהמקרא נותן לגיל העולם הוא בהחלט קצר מדי בשביל התאבנות (אף על פי שאיני רואה כיצד אפשר לקבוע זאת בבטחון מוחלט שכזה), עדיין יכולים אנו לקבל את אפשרות, שהקב''ה ברא מאובנים מוגמרים, עצמות ושלדים (מסיבות הידועות לו יתברך), כשם שהוא יכול לברוא מצורים

''מוגמרים'' כמו נפט, פחם או יהלומים בלי שום תהליכי התפתחות.

לשם מה צריך היה הקב''ה בכלל לברוא מאובנים? התשובה היא פשוטה איננו יכולים לדעת את הסיבה מדוע העדיף הקב''ה צורה זו של בריאה על פני אחרת. כל תיאוריה על הבריאה תשאיר את השאלה ללא מענה. השאלה ''למה לברוא מאובן?'' אינה בעלת תוקף יותר מהשאלה ''למה לברוא אטום?'' שאלה כזו אינה יכולה להוות טיעון בעל משקל וודאי שאינה יכולה להיות בסיס הגיוני לתיאוריות ההתפתחות. מה הביסוס המדעי לתיאוריה המגבילה את הבריאה לתהליך התפתחותי גרידא - מחלקיקים אטומיים ותת-אטומיים - תיאוריה מליאה סיבוכים ופרצות בלתי מוסברות? מה הבסיס המדעי לדחיית אפשרות של בריאה כמתואר במקרא? אם מקבלים את האפשרות האחרונה, מתיישב כל דבר על מכונו, וכל הספקולציות בדבר מוצא כוכב הלכת שלנו וגילו נעשות מיותרות ובלתי רלוונטיות.

ברור שאין להקשות על אפשרות זו בנוסח: למה יברא הבורא עולם מוגמר, כאשר די היה לברוא מספר מספיק של אטומים או חלקיקים תת-אטומיים בעלי כושר התחברות והתפתחות ליצירה הסדר הקוסמי הנוכחי?'' האבסורדיות של טיעון כזה נעשית גלויה ביותר לעין בהיותו מבוסס על תיאוריה רופפת, ''תיאוריה, שאינה בנויה על ראיות מוצקות ובלתי ניתנות לערעור שיצדיקו את העדפתה על פני כל האפשריות האחרות. ניתן לשאול: ''אם התיאוריות המנסות להסביר את מצוא העולם וגילו הן כה חלשות, כיצד הן יכלו בכלל לצמוח?'' התשובה היא פשוטה:

טבעו של האדם הוא לחפש הסבר לכל הסובב אותו, ולכל תיאוריה, ותהא הדמיונית ביותר, עדיפה בעיניו מלא-כלום, לפחות על עוד לא צמחה תיאוריה מציאותית יותר. יש מקום רב לשאול: ''בהעדר תיאוריה מצוקה יותר מדוע אין כל המדענים מקבלים את תיאור הבריאה המקראי?'' התשובה היא שוב - הטבע האנושי. הרצון להיות חדשן ומקורי הוא קו-אופי אנושי וטבעי. כדי לקבל את התיאור המקראי כמות שהוא - צריך המדען למצוא הצדקה למעשהו זה.

לכן הוא מתחמק מכך, בסווגו את התיאור המקראי כ''מיתולוגיה'' עתיקה ופרימיטיבית וכדומה, מאחר שהוא אינו יכול לנהל עמו ויכוח ממשי על רקע מדעי. אם אנשים עדיין מוטרדים מתיאוריות ההתפתחות, אני יכול לומר להם, ללא חשש של הפרכה, שאין להן אפילו שמץ של הוכחה להשען עליו.

להיפך, במשך שנים של מחקר וחיפוש מאז הומצאה התיאוריה לראשונה, ניתן היה לצפות בסוגים מסוימים של בעלי חיים וצמחים קצרי חיים לאורך אלפי דורות. והנה, מעולם לא נמצאה מוטציה ממים אחד למשנהו, וודאי לא הפיכה של צמח לבעל-חיים. לכן, אין תיאוריה כזו רשאית לתפוס מקום כלשהו באוצר המדעים הנסיוניים. אין להקשות מתיאוריית ההתפתחות על תיאור הבריאה שבמקרא, כי אפילו היתה ''ההתפתחות'' מבוססת כיום, ומוטציה של מינים היתה מוכחת במבחנים מעבדתיים, לא היה זה סותר את האפשרות של עולם שנברא, כמוצהר בספר בראשית.

מטרתנו העיקרית בהבאת ''ההתפתחות, כדוגמה היא להמחיש כיצד עשויה תיאוריה ספקולטיבית ביותר ובלתי משכנעת מבחינה מדעית לשבות את דמיונו של חסר-הביקורת. ולא עוד, אלא שהיא אף מוצעת כהסבר ''מדעי'' לסתרי הבריאה, אע''פ שהתיאוריות ''ההתפתחות'' לא הוכחה מבחינה מדעית, והיא משוללת כל בסיס מדעי ממשי. אין בכוונתי להשמיץ את המדע, או לערער את האמון בשיטה המדעית. המדע אינו יכול לפעול, כי אם בדרך של קבלת תיאוריות-עבודה או היפותיזות אפילו כאשר אי אפשר לאמתן. אבל יש תיאוריות המסרבות להיעלם גם לאחר שהופרכו מבחינה מדעית או לאחר שאי אמינותן התגלתה. ''ההתפתחות'' היא מקרה מסוג זה.

שום התקדמות טכנית לא אינה אפשרית לולא נתקבלו ,חוקים'' פיסיקליים מסויימים, גם כשלא היתה קיימת כל ערובה שהחוק יחזור תמיד על עצמו. אך ברצוני להדגיש, כפי שכבר הוזכר, שעל המדע לעסוק בתיאוריות ולא בוודאויות. כל המסקנות או ההכללות המדעיות סבירות פחות או יותר, רק משננקטו אמצעי הזהירות לפני השימוש בעדויות המצויות. דרגת הסבירות הדרושה גדלה ביחס ישיר לגדילת המרחק מן העובדות הנסיוניות (או לגדילת המשתנים שאינם ידועים וכו', כפי שכבר צויין).

אם תשים לב לכך, תיוכח שלא תיתכן סתירה ממשית בין תיאוריה מדעית ובין המסורת היהודית. הערותי ארכו במקצת ופרצו את התחום שקבעתי במחשבתי תחילה. אבל עדיין קצרות מדי הן ביחס למושגים המסולפים ולבלבול השולטים עדיין במוחות רבים. יתר על כן, ראיתי חובה להגביל את עצמי לענינים כלליים בלבד, שכן כתב עת פופולרי איננו המקום המתאים במיוחד לפירוט בנושא כה מורכב.