ידיעת חז"ל בתורשה במחלת ההמופיליה

עם התקדמות המחקר הגנטי במחלות העלולות לעבור בתורשה מההורים לבניהם, התברר לאנשי המחקר בודאות כי מחלת ההמופיליה מועברת בתורשה לדורות הבאים בעיקר כאשר האם היא החולה במחלה זו. אבל כאשר האב חולה, כמעט ואין כל חשש תורשתי לדורות הבאים. כאמור, מדובר בתגלית חדשה של המחקר המודרני בתחום הגנטי.

 והנה, למרבה הפלא מתברר כי הרמב''ם ידע נתון חשוב זה, לא מתוך מחקרים (אשר היו כמובן בלתי אפשריים אז, לפני שהומצא המיקרוסקופ וגילוי הגנים), אלא מתוך… התלמוד. הנה לשון הרמב''ם בהלכות מילה (פרק א הלכה יח): אישה שמלה את בנה הראשון ומת מחמת מילה שהכשילה את כוחו, וכן מלה את השני ומת מחמת מילה, בין מבעלה הראשון ובין מבעלה השני, הרי זה לא ימול את השלישי בזמנו וכו', שסכנת נפשות דוחה את הכל''.

כלומר, לאחר שני מקרים של דמם בלתי פוסק בשני אחים, אין לתלות את הדבר בצירוף מקרים, אלא יש לחשוש שמדובר במחלה תורשתית המקננת גם בילד השלישי. משום כך אין למול את הילד השלישי, שהרי פיקוח נפש דוחה מילה. ומוסיף הרמב''ם, שאפילו כאשר ילדה אותה אישה את הילד השלישי מאב אחר, הסכנה עדיין קיימת, ואין למולו!

והסיבה ברורה. הגורם התורשתי של המחלה נעוץ באם, ומכיוון ששלושתם נולדו מאותה אם, אין למול את השלישי! ומתוך כך למד הרב יואל סירקיש בספרו בית חדש (יורה דעה, סימן רסג): ''אבל באיש אחד שמתו שני בניו שנולדו מאותה אשה, ואח''כ נולד לו בן מאשה אחרת, יכול למולו, וכן עשה בעל ספר האגודה, וחי הילד''. כלומר, חסרון גורמי קרישה בדם עלול לעבור בתורשה רק מהאם לילדיה, אך לא מהאב לילדיו! ומהיכן ידע זאת הרמב''ם?

''נראה שדייק כן מהכתוב בתלמוד (יבמות סד, ב): ''אישה שמלה את בנה הראשון ומת, שני ומת, שלישי לא תמול''. ולא כתוב איש שמל את בנו הראשון ומת וכו'. ומורה שבאשה תלוי דבר זה''. (הרב יואל סירקיש בספרו ''בית חדש'' שם).