חוט כסף רוחני באדם

מחקרים נרחבים שנערכו במקביל בארצות-הברית, ברית-המועצות (לשעבר), אנגליה ועוד, על ידי אחדים מן הידועים שבחוקרי הנפש בעולם, כגון פרופ' ק. רינג, ד''ר מאהל ועוד, העלו כי בתנאים מסוימים קיימת אפשרות של יציאת נפש האדם מתוך גופו מרצון, ושיבה אל הגוף מתוך בחירה לאחר שוטטות במרחקים שונים. (בניגוד לאנשים רבים שמתו מוות קליני, ולאחר שחזרו לחיים דווחו על חוויות מדהימות שחוו בשעת מותם, כאשר ה''אני'' האמיתי שלהם ריחף מעל גופם המונח על שולחן הניתוחים עליו ''נפטרו'' או על הכביש בו ''נהרגו''. ראה על כך בהרחבה ב''תשע תשובות ושאלה'' מסדרת ''תורה מן השמים'' פרק א'). מבין הדיווחים הרבים נצטט קטעים אחדים מתוך דיווח שהופיע בירחון ''האגודה לפאראפסיכולוגיה בישראל'' (גיליון מס' 6 עמ' 15-17) בכתבה שכותרתה:

 ''רזי מסע הנפש'' ''איילין גארט, המדיום הגדולה והמפורסמת ביותר בעולם, ומייסדת החברה למחקר פאראפסיכולוגי בארה''ב, השתתפה לפני שנים אחדות בניסוי, שנערך בניו-יורק בפיקוחו של הפאראפסיכולוג ד''ר מאהל. היה עליה להפריד את נשמתה מגופה (בדרך של מעין היפנוזה-עצמית), ו''להסיע'' את הנשמה לאיסלנד, לביתו של הפאראפסיכולוג האיסלנדי ד''ר סוונסון. כפי שנקבע מראש, היה על החוקר האיסלנדי לבצע בביתו, בשעה מוסכמת מראש, שורת פעולות הידועות לו בלבד. תפקידה של איילין גארט היה לנסות לראות פעולות אלו בעיני רוחה, ולמסור דו''ח מפורט עליהן לד''ר מאהל. המדיום ניתקה את נשמתה מגופה שבניו יורק, ויצאה ל''מסע טראנס אטלנטי'' לאיסלנד הרחוקה. היתה זו טיסת בזק שנמשכה שניות ספורות, אך הדבר לא הפריע לה להתרשם מהאזורים הסמוכים לנתיב ה''מסע''. היא חשה בקרירות הארקטית של איסלנד והריחה את ניחוח הפרחים המלבלבים בגינה שעל חוף הים, לפני שעברה דרך קירות ביתו של ד''ר סוונסון והגיעה לחדר, שבו היה הניסוי אמור להיערך. ד''ר סוונסון, שניחן אף הוא בסגולות של קליטה על חושית, הרגיש מיד בנוכחותה בחדר.

איילין גארט הבחינה בתחבושת הגדולה העוטפת את ראשו, ושמעה את דברי העידוד שאמר לה: ''יהיה זה ניסוי מוצלח, ללא ספק. ובכן, אנו מתחילים. התבונני, קודם-כל בחפצים שעל השולחן''. נשמתה של איילין בחנה את החפצים, ובו בזמן השמיע גופה בניו יורק תיאור מדוייק של המתרחש מעבר לאוקיינוס. קצרנית חרוצה, שהובאה למקום ביזמתו של ד''ר מאהל, רשמה בדייקנות כל מלה ומלה שנפלטה מפי המדיום. בהמשך הניסוי, שמעה איילין גארט את ד''ר סוונסון אומר לה: ''בבקשה ממך, התנצלי בשמי בפני עמיתי בניו-יורק על שנבצר ממני לבצע את תוכנית הניסוי כפי שקיוויתי. נפצעתי בראשי, כפי שאת רואה, ולא אוכל לעשות פעולות הדורשות מאמץ''. גם דיווח זה התקבל בניו יורק ונרשם בפרוטוקול- ד''ר סוונסון יצא למסדרון ופנה לעבר חדר עבודתו, כשאיילין גארט מתקדמת אחריו. עוד בטרם נכנס לחדר, כבר ידעה המדיום מה הוא עומד לעשות. ואמנם, ד''ר סוונסון נטל לידו את הספר שידעה כי ייקח, החזיק בו בצורה שאפשרה למדיום לראות את שמו, פתח אותו באקראי והחל לקרוא באלם. הפרק שקרא דן בתורת היחסות של איינשטיין, והמדיום לא התקשה לעמוד על פרט זה. היא אפילו ''שידרה'' לקצרנית בניו יורק קטעים שלמים מן הכתוב בספר, למרות שד''ר סוונסון באיסלנד הקפיד להפנות אליה רק את הכריכה החיצונית. ניסוי היסטורי זה נמשך כ15- דקות, ומיד בסיומו העתיקה הקצרנית את הפרוטוקול במכונת הכתיבה. ד''ר מאהל חתם את שמו בשולי המסמך, צירף את חתימותיהם של שאר הנוכחים, ושיגר בדחיפות את הגיליונות לאיסלנד לאישורו של ד''ר סוונסון. למחרת התקבל מד''ר סוונסון מברק המאשר, כי זמן-מה לפני הניסוי מעדו רגליו וראשו נחבל ונחבש. כעבור יום נוסף הגיע מאיסלנד מכתב מפורט, בו תיאר ד''ר סוונסון את מעשיו במועד שנקבע לניסוי. הפרטים שציין חפפו בצורה מדהימה את עדותה של המדיום איילין גארט.

ביאור ''קלאסי'' של מסע הנפש, מוצאים אנו בספרו האוטוביוגרפי של ההודי המפורסם פראמאהנסא יוגאנאנדה: ''…לפתע נעשה גופי דומם מחוסר-תנועה, כאילו הכה שורשים בקרקע. האוויר כמו נשאב מראותי במגנט ענקי. הנשמה והשכל השתחררו שלב שלב מכבליהם הגשמיים, ופרצו החוצה דרך נקבוביות העור. גופי כמו גווע ומת, אך יחד עם זאת חשתי עצמי ניעור לחיים חדשים. חושי לא היו מוגבלים עוד לגוף בלבד. הם הקיפו עולם ומלואו…גם שדה ראייתי התרחב לאין שיעור, ויכולתו לקלוט בסקירה אחת ערים, יבשות, את כדור הארץ כולו, מיליוני שמשות ברחבי היקום, גלאכסיות רחוקות…כעבור זמן קצר חזרתי לנשום באופן סדיר. הרגשתי, תוך אכזבה ודכדוך, כי שוב נתון אני בכבלי הגוף וכפוף למגבלות החומר''. מתיאור זה, הדומה להפליא לעדותו ההיסטורית של פרופסור יונג, ניתן להיווכח כי הנשמה, בהימצאה מחוץ לגוף, מסוגלת לקלוט חוויות בקנה-מידה קוסמי. ולא זו בלבד: ההתרשמות מחוויות אלו חזקה ועמוקה מכל התרשמות רגילה, הנקלטת בחמשת החושים. כך מצויות בידי החוקרים עדויות רבות של אנשים, שסיפרו בשובם מ''טיולים'' כאלה על צבעים נפלאים ובלתי מוכרים, שכמותם לא ראו קודם לכן. [לפי דיווחים של מדענים רוסים, ברוסיה הקומוניסטית נעשו נסיונות כאלה למטרות ריגול. התכנית המקורית, אשר נקטעה עם קריסת הקומוניזם, היתה לשלוח מרגלים רוסים אשר יעמדו בחדרם של מקבלי ההחלטות בארצות-הברית ויאזינו לדבריהם מבלי שייראו].

כדי להבין יותר את מהות התופעה, משתמשים החוקרים כדוגמא בעדותו של מר אורקהרט מטורונטו, קנדה. הנה דבריו: ''באחד מימי נובמבר 1961 שכבתי לנוח על הספה בחדרי. לפתע, בעודני שוכב בעיניים עצומות ובנפש רגועה, חשתי שאני מתחיל להתנפח כבלון. הרגשתי בעליל, שאני נוטש את גופי. כל אותה עת נמצאתי בהכרה מלאה ובדעה צלולה, וברור לי כי תהליך זה התרחש ללא כל כוונה מצידי. המצב החדש בו נמצאתי לא הדאיגני כלל, אם כי ידעתי שנשמתי מרחפת בחלל החדר בעוד גופי שוכב על הספה. תמרנתי תנועות שונות, הן בחדרי והן בחדרים סמוכים. בשלב מסוים אפילו יצאתי מחוץ לבית. התפלאתי להיווכח, כי למרות ששרר בחוץ קור עז, לא חשתי כלל בצינה. הרגשתי הייתה נפלאה. חשתי עצמי כאדם שיצא לחופשי מצינוק אפל, לאחר שנים רבות של מאסר. יותר מכל פרט אחר בחוויה זו, הפליאני מראהו של חוט מוכסף ארוך, שנמשך ממני וקישר אותי אל גופי שעל הספה. ידעתי, שכל עוד יישמר הקשר באמצעותו של חוט הכסף, לא יאונה לי כל רע. עם זאת הבינותי, כי ברגע שינותק חוט זה-יינתקו גם קשרי עם החיים… מחשבה זו על ניתוק אפשרי היא שדחפה אותי לשוב מהר ולהתמזג מחדש עם גופי''.

עדותו של מר אוקהרט סיפקה אסמכתה נוספת לחוקרים, המנסים זה עשרות שנים לגבש תמונה נכונה של הקשר, הקיים בין הנשמה לגוף. לדעת חוקרים אלה, אמנם מחוברת הנשמה לגוף במעין חוט, או מיתר שאינו נראה לעין הרגילה וצבעו כעין הכסף. ניתן להמשיל חוט זה, מבחינת תפקודו, לחבל הטבור הקושר את העובר לרחם אמו. עם הלידה ניתק חבל הטבור ובא הקץ לצורת החיים שידע הוולד עד לאותו רגע. במקביל לניתוק, נכנס הוולד לתקופה חדשה כיישות עצמאית, ושוב אין הוא תלוי במנגנון האורגני של אמו. הוא עדין בתפקיד שממלא חוט הכסף. כל עוד מקשר החוט את הנשמה לגוף-נמשכים החיים. אך, עם ניתוק החוט משתחררת הנשמה לחלוטין מן הגוף ועוברת לשלב קיום חדש. מהעדויות הרבות, שהצטברו במשך השנים בנושא זה, אנו מקבלים תמונה ברורה למדי של מבנה החוט המוכסף, ותכונותיו המיוחדות.

חוט, מסתבר, מצטיין בגמישותו הרבה, וקוטרו משתנה ביחס ישר לשינוי המרחק שבין הגוף לנשמה. ככל שהנשמה, בעת הפרדתה מהגוף, מתרחקת יותר מן האורגניזם -בה במידה קטן והולך קוטרו של החוט- ולהפך: ככל שהנשמה חוזרת ומתקרבת לגוף -בה במידה גדל והולך קוטר החוט. מכאן מובנת אחת הסכנות העיקריות הטמונות במסע הנפש: אם מתרחקת הנפש מהגוף מרחק רב מידי, יעשה קוטרו של החוט צר עד כדי חשש של הינתקות גמורה. רוב חוקרי הפאראפסיכולוגיה תמימי דעים, כי חוט הכסף הוא מעין ''מוליך חיות'' בין הגוף לנפש. החוקרים גם משוכנעים כי חוט מופלא זה הוא המאפשר ליוגים ולפאקירים לבצע את תרגיליהם המדהימים ביותר.

תופעות כמו קבורת אדם חי לתקופה ממושכת, או הסיגופים המחרידים שמטילים היוגים והפאקירים בגופם מבלי לחוש כאבים, מתאפשרות במצב של הפרדת הנשמה (ועמה, כמובן, התחושות) מהגוף. חוט הכסף, הממשיך לקשור את הנשמה המרחפת עם הגוף, הוא המעביר לאורגניזם את האנרגיה והחיות הדרושות לקיומו''. ובכן, אנשי המדע במאה-העשרים מבשרים לאנושות העולמית כי גילו תגלית חדישה ומעניינת הנוגעת למהות הפנימית של כל אחד מאיתנו: ''במימד הרוחני שלנו קיים כעין חוט כסף רוחני המקשר אותנו לחיים!''. אכן ידיעה מעניינת. אך האם גם לעם-ישראל הם גילו בכך דבר חדש? הנה פסוקים אחדים מתורת ישראל (קהלת פרק י''ב): ''וזכור את בוראך בימי בחרותיך (=גם בעודך צעיר זכור לציית לבוראך) עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (=אלה שנות הזקנה) וכו' עד אשר לא ירתק (=יחתך) חבל הכסף, וישוב העפר אל הארץ כשהיה (=כשם שהיה. שהגוף נברא מן העפר) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הבל הבלים אמר הקהלת הכל הבל וכו' סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם''.