פרשת חיי שרה לילדים

"אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִיא" (בראשית כג, טו)

פַּעַם הִתְוַכְּחוּ מְלֻמָּדִים נָכְרִים עִם רַבִּי יְהוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ. הֵם אָמְרוּ: "אֶפְשָׁר לְלַמֵּד חָתוּל לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן-אָדָם!"

"אִי אֶפְשָׁר", אָמַר רַבִּי יְהוֹנָתָן בְּתֹקֶף.

"אֲנַחְנוּ נוֹכִיחַ לְךָ שֶׁאֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר", הִתְעַקְּשׁוּ הַחֲכָמִים הַגּוֹיִים.

הֵם לָקְחוּ חָתוּל וְאִלְּפוּ אוֹתוֹ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן-אָדָם. לְאַחַר מִכֵּן הֵכִינוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, שֶׁבָּהּ הִתְכּוֹנְנוּ לְהַרְאוֹת לְכֻלָּם אֶת הֶחָתוּל הַמְלֻמָּד. הַסְּעֻדָּה הִתְחִילָה, וְהִנֵּה נִכְנַס הֶחָתוּל לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מֶלְצַר. הוּא סִדֵּר כַּמָּה שֻׁלְחָנוֹת, פָּרַשׂ עֲלֵיהֶם מַפּוֹת וְאַחַר-כָּךְ הֵבִיא מַגָּשׁ עִם יַיִן וְכוֹסוֹת.

כָּל הָאֲנָשִׁים הִבִּיטוּ בֶּחָתוּל בִּפְלִיאָה רַבָּה. הֵם צָעֲקוּ וּמָחֲאוּ כַּפַּיִם, וְאָמְרוּ שֶׁהַחֲכָמִים הַגּוֹיִים צוֹדְקִים.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוֹצִיא רַבִּי יְהוֹנָתָן מִכִּיסוֹ קֻפְסָה קְטַנָּה וּפָתַח אוֹתָהּ. מִתּוֹךְ הַקֻּפְסָה קָפַץ הַחוּצָה עַכְבָּר קָטָן. כְּשֶׁרָאָה הֶחָתוּל אֶת הָעַכְבָּר, זָרַק אֶת הַמַּגָּשׁ עַל הָרִצְפָּה וְהֵחֵל לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעַכְבָּר. הַבַּקְבּוּק וְהַכּוֹסוֹת נִשְׁבְּרוּ, הַיַּיִן נִשְׁפַּךְ – אַךְ הֶחָתוּל כְּלָל לֹא הִבִּיט אֲלֵיהֶם, אֶלָּא רָץ בִּמְהִירוּת אַחֲרֵי הָעַכְבָּר, כְּאִלּוּ אַף פַּעַם לֹא לִמְּדוּ אוֹתוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג כְּמוֹ בֶּן-אָדָם מְחֻנָּךְ.

עַכְשָׁו הֵבִינוּ כֻּלָּם שֶׁרַבִּי יְהוֹנָתָן צוֹדֵק. אֶפְשָׁר לְלַמֵּד בַּעֲלֵי-חַיִּים כַּמָּה דְּבָרִים, אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע שֶׁלָּהֶם.

בְּצוּרָה זוֹ מַסְבִּיר רַבִּי שִׂמְחָה זִיסְל מִקֶּלְם אֶת מַה שֶּׁעֶפְרוֹן הַחִתִּי אָמַר לְאַבְרָהָם: בִּתְחִלָּה הוּא נָהַג כְּאָדָם נָדִיב בִּמְיֻחָד, וְאָמַר שֶׁיִּתֵּן לְאַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה וְאֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה חִנָּם אֵין כָּסֶף. אֲבָל אַחַר-כָּךְ הִתְחָרֵט עֶפְרוֹן וְאָמַר לְאַבְרָהָם: "שַׁלֵּם לִי אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף – סְכוּם מַמָּשׁ לֹא רְצִינִי"...

אַבְרָהָם שִׁלֵּם לוֹ אֶת הַסְּכוּם כֻּלּוֹ, וְעֶפְרוֹן לָקַח אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת בְּשִׂמְחָה. וַחֲזַ"ל מוֹסִיפִים שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מַטְבֵּעוֹת יְקָרִים יוֹתֵר מִמַּטְבֵּעוֹת רְגִילִים!

עֶפְרוֹן הַחִתִּי רָצָה לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ אָדִיב וְנֶחְמָד כְּלַפֵּי אַבְרָהָם – אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁאַבְרָהָם הִצִּיעַ לוֹ כֶּסֶף, וְהוּא רָאָה אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת הַמַּבְרִיקִים וְשָׁמַע אֶת צִלְצוּלָם – מִיָּד נִדְלְקָה בּוֹ תַּאֲוַת הַמָּמוֹן וְהוּא הָפַךְ לְאִישׁ אַחֵר, זָרַק אֶת כָּל הַנִּימוּסִים הַיָּפִים וְרָדַף אַחֲרֵי הַכֶּסֶף, כְּמוֹ שֶׁחָתוּל רוֹדֵף אַחֲרֵי עַכְבָּר.

הִתְנַהֲגוּת כָּזֹאת רוֹאִים אֵצֶל מִי שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ הֵם רַק בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם. בְּתוֹךְ עַצְמוֹ הוּא לֹא טוֹב בֶּאֱמֶת. הוּא עוֹד לֹא עָבַד עַל עַצְמוֹ וְלֹא שִׁנָּה אֶת הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁלּוֹ. לִפְעָמִים הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ צַדִּיק תָּמִים, בַּעַל דֶּרֶךְ-אֶרֶץ וּמְנֻמָּס, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לוֹ מַשֶּׁהוּ, אוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ פּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ – הוּא גּוֹמֵר עִם הַהַצָּגוֹת וּמִתְנַהֵג בְּצוּרָה מְבַיֶּשֶׁת.

רַק מִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁנּוֹת אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת עַל-יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת, מְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁלּוֹ וּמִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ לְשֵׁם-שָׁמַיִם וְלֹא בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם עַל אֲחֵרִים – רַק הוּא יִזְכֶּה לְהִתְנַהֵג תָּמִיד, בְּכָל מַצָּב, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וּכְמוֹ שֶׁהַשֵּׁם דּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, וְעָלָיו יֹאמְרוּ: אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ!