ידיעת חז"ל: סטריליזציה בניתוח

הנה דברי התלמוד (בבא מציעא פג, ב) על אודות הניתוח אשר בוצע בגופו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי: ''אשקיוהו סמא דשינתא (השקוהו סם שינה), ועיילוהו לביתא דשישא (והכניסוהו לחדר שכולו עשוי משיש נקי), וקרעו לכריסיה (ופתחו את ביטנו) וכו'.'' ברור שהזהירות מלנתח בחדר רגיל אלא בחדר של שיש הנקי מאבק וזיהומים נועדה להשגת רמת סטריליות מירבית. ומי המציא את הפסטור? זאת ועוד. מתברר שגם העיקרון של תהליך ה''פסטור'', כלומר השמדת חיידקים מזיקים באמצעות חום, היה ידוע לחז''ל. בתלמוד (בבא מציעא כט, ב) מדגישים חז''ל את החשיבות הרבה שיש לייחס לשתיית נוזלים שהגיעו לרתיחה, עד כדי האמירה: ''כסא דחרשין ולא כסא דפושרין''. (עדיפה שתיית כוס של כישוף ולא כוס של פושרים שלא הגיעו לרתיחה).

חז''ל גם ממשיכים ואומרים את אשר עדיין לא גילו אנשי המדע. ואלו דבריהם: ''ולא אמרן (ולא אמרנו) אלא בכלי מתכות, אבל בכלי חרס לית לן בה (כלומר, רשאי לשתות ואין בזה נזק) ובכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא צויץ (וגם בכלי מתכות לא אמרנו אלא כשלא רתח), אבל דצויץ (אם רתח, אף על פי שחזר והתקרר) לית לן בה (רשאי לשתות). ולא אמרן אלא דלא שדא ביה ציביא (שלא השליך במים עלים מן הצומח או תבלינים וכדומה). אבל שדא ביה ציביא, לית לן בה''.

לסיכום: חכמי תורת ישראל ידעו מתוך התורה כי: קיימים בטבע יצורים זעירים שאינם נראים. א. יצורים אלה (הנקראים כיום חיידקים על שם דקותם: חי-דק), גורמים להעברת מחלות שונות מאדם לאדם. ב. החיידקים מצויים בכל גוף החולה וממילא בכל הפרשותיו כולל ברוק שבפיו, ולא רק באבר הפגוע מהמחלה. ג. משום כך יש להיזהר מלשתות בכוס ששתה בה חברו, שמא חולה הוא ורוקו ידביק את השותה. ד. מתוך האזהרה הגורפת שלא ישתה אדם בכוס ויתן לחברו, מבלי לחלק אם חולה הוא או בריא, מתבאר שגם אם השותה הראשון בריא, יש לחשוש שמא הוא נשאי של חיידק שאינו פעיל בקרבו, ויהיה פעיל אצל חברו. ה. הברזל עשוי להכיל חיידקים מסוכנים, ולכן הנפצע ממכת ברזל אפילו אם מקום הפציעה רק על גב ידו ולא בחלל הבטן וכדו', יש לחלל עליו את השבת. (כמובן שאין מדובר בשריטה שטחית אלא בפצע. כלומר חתך בעומק העלול לגרום לזיהום חיידקי הטטנוס). ו. מפני סכנת החיידקים, יש לבצע ניתוחים בסטריליות מרבית. ז. ניתן להשמיד את החיידקים באמצעות חימום הנוזלים המכילים אותם.