האמונה: מפלט מקשיי החיים?

האם אפשר לטעון באותה מידה של צדק, שמערכת הרמזורים היא מפלט מהצורך לתמרן בין המכוניות הדוהרות; שתנור הוא מפלט מהקור; ושנעליים הם מפלט מאבני הרחוב. אפשר גם לומר, שכל החינוך, הסיפרות, התרבות והמדע הם מפלט מהצורך לחשוב לבד, שכן הם מעניקים לאדם מן-המוכן דברים שאחרים חשבו עליהם ופיתחו אותם. אנשים מאמינים רגילים לשמוע את הטענה, שהאמונה היא, לכאורה, סוג מסויים של מפלט מקשיי החיים. ''זה נפלא להיות אדם מאמין'', מטיחים מדי פעם אנשים. ''העולם נראה אז מאיים פחות. יש סדר בתוך אי-הסדר. יש מי שמחליט עבורך איך יתנהלו הדברים. יש מי ששומר עליך ומשגיח על צעדיך. הרבה יותר קשה כשצריך אדם ליטול את גורלו בידיו''. בדרך-כלל נוהגים להשיב על שאלה זו, שאדם אינו חי חיי-אמונה מתוך חיפוש אחר חיים קלים ומפלטים למיניהם. היהודי המאמין מוכן להקריב הרבה למען אמונתו - אפילו את חייו במקרים מסויימים - ואין זה בדיוק מסימניו של אדם המבקש נוחות ובורח מקשיים. אך כדאי לבחון שאלה זו דווקא על בסיס ההנחה שטמונה בשאלה, שאמנם האמונה היא סוג מסויים של מפלט שעוזר לאדם להתמודד בקשיי החיים.

הטייס והכסא אפשר לטעון באותה מידה של צדק, שמערכת הרמזורים היא מפלט מהצורך לתמרן בין המכוניות הדוהרות; שתנור הוא מפלט מהקור; ושנעליים הם מפלט מאבני הרחוב. אפשר גם לומר, שכל החינוך, הסיפרות, התרבות והמדע הם מפלט מהצורך לחשוב לבד, שכן הם מעניקים לאדם מן- המוכן דברים שאחרים חשבו עליהם ופיתחו אותם. אמנם כן, כל הדברים הללו עוזרים לאדם ומקלים עליו, ואין בזה שום בושה. בן- אדם הוא רק בן-אדם, ומותר לו להודות בחולשותיו. רק הקב''ה אינו זקוק לשום דבר מלבדו, אבל אדם רשאי בהחלט להיעזר בכל מה שמסייע בידיו לחיות את חייו בצורה טובה יותר, נכונה יותר ועשירה יותר. הטייס שמפעיל את כסא-המפלט בעת שמטוסו עולה באש, אינו עושה מעשה של חולשה, אלא דבר הגיוני ובריא לחלוטין. חולה שנעזר ברופא ונוטל תרופה, אף הוא אינו חלש-אופי. ולעומת-זאת, אותם 'גיבורים', שגאוותם אינה מניחה להם להיכנע לקשיים אובייקטיביים ולמגבלות אמיתיות, אף במחיר סיכון חייהם - הם אלה שיש לפקפק במידת יציבותם הנפשית.

צורך אמיתי כן, מותר להודות - האמונה היא צורך של האדם. כשם שיש לאדם צורך במזון כדי להתקיים ובבגד כדי להתגונן מפני הקור; כשם שהוא זקוק לאהבה, לאהדה, לעידוד; כשם שהוא צריך בן-זוג לחיים, ילדים נכדים - כך יש לאדם צורך פנימי ואמיתי באמונה. יש באדם נשמה, שאותה אי-אפשר להשביע בארוחת-ערב טובה ובמכונית מפוארת. הנשמה היא ניצוץ מהבורא, ואך טבעי הוא שהיא כמהה אליו ומשתוקקת לאורו האין- סופי. בחיפושיה אחר מקורה האלוקי, גורמת הנשמה לאדם את תחושת אי-השקט ואת החיפוש המתמיד. כן, הנשמה הזאת זקוקה לאמונה! נסיון לבנות עולם נטול-אמונה, דומה לנסיון להלך על שברי-זכוכית ברגליים יחפות. אי- אפשר, באמת אי-אפשר, לחיות בעולם בלי אמונה. זו אולי חולשה, אבל אמיתית, ואי-אפשר לטייחה בסיסמאות גבורה נבובות. ראינו היטב לאן הוליכה אותנו אותה יומרה לחנך ילדים בלי אמונה ולבסס ערכי צדק ויושר על השכל וההיגיון בלבד. הגענו למחקרים מלומדים על משבר-הערכים ועל 'מוסר משתנה' ועוד כהנה וכהנה. אין מה לעשות. העולם באמת מסובך מכפי יכולת הבנתו של בן-אנוש. החיים בו הם באמת קשים מכדי שאדם יוכל להתמודד עמם נכון ובהצלחה בכוחות עצמו. האמונה היא כלי חיובי ולגיטימי שניתן בידינו כדי לחיות נכון וכדי למלא את ייעודנו בעולם. היא צורך אמיתי של נשמתנו. אין שום סיבה להתבייש בכך או להתכחש לאמת זו. אשרי המאמין!