המדע מגלה את האלוקים - בורא העולם

בראש השנה בין שאר תפילותינו התפללנו גם את התפילה הבאה: ''אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקריך והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה''. הנה כי כן, ביום הקדוש והנשגב שלנו, ביום בו אנו מחדשים בלבותינו את דבר מלכותו של בורא עולם עלינו ועל כל העולם כולו, נתונות מחשבותינו גם לעמים האחרים. דווקא ביום בו אנו בעצם מכריזים שהוא מלכנו והוא בוראינו אשר יצר וחידש את היקום כולו יש מאין - חשוב לנו גם שאומות העולם יכירו באמת בסיסית זו.

כמה נפלא הדבר שבעוד אנו עסוקים בימים אלו בעצמנו, בעריכת חשבון נפש אישי וכללי ובעשיית תשובה על חטאי השנה החולפת - אנו לא שוכחים אותם את עמי העולם. אנו רוצים שגם הם יודו באלוקיותו ית' ועל כן אנו אומרים לפני הקדוש ברוך הוא תפילה מופלאה זו אותה ציטטנו לעיל. אומרים אותה ברגש וברטט של קדושה, מתוך המיית הלב ובתחושה עמוקה של אחריות כלפי המין האנושי כולו, שכן אין גאולת העולם שלימה עד שכל בני אנוש, ממש כולם - מים עד ים - יכירו במלכותו של יוצר בראשית - הוא אלוקינו. על כן, לאחר ראש השנה, החלטנו לצאת במסע מחקר מקוצר אל מחוזות המדע. אל אותם מחוזות שהיו במאה וחמישים שנים האחרונות מבצרי הכפירה באלוקים.

כי שמועה שמענו שחלה שם תפנית רצינית והמדע חדל להיות מקום המקלט הבטוח של הכפירה באלוקים ובחידוש העולם. רצינו לבדוק האמנם החלו, בשלהי המאה והאלף על פי הספירה הנוצרית, תפילותינו להתקבל. חזרנו ממסע זה עם שלל בכלל לא קטן. שלל מרתק ומופלא, אשר רק חלק מזערי ממנו נוכל להציג כאן. מתברר שהשמועה נכונה. אכן, חל מהפך במחשבה המדעית. הוכחות מדעיות מוצקות, שזרמו ממרחבי היקום האין סופיים, כפו על אנשי המדע להודות שהעולם אינו קדמון והוא נברא יש מאין ברגע נתון כלשהו, כפי שאומרת אמונת ישראל. קשה, קשה מאוד היה לאנשי המדע להסכים פתאום לרעיון שהעולם נברא. זה שיבש את כל הלוך מחשבתם ה''מדעי''.

כי המסקנה הזאת הייתה רעידת אדמה אינטלקטואלית שאנו לא שמנו לב אליה. אפילו איינשטיין הגדול כשהציגו בפניו את ההוכחות הברורות שהעולם נברא ואינו קדמון, התקומם. הוא דחה רעיון זה ''כרעיון מרגיז''. במכתב אחר התבטא: ''נראה לי אווילי להודות באפשרות זו''. גם אדינגטון, האסטרונום הבריטי הנודע כתב ב- 1931: ''אני סולד מן המחשבה בדבר הבריאה... היקום מתפשט? פשוט מגוחך לא יאמן.'' איש מדע גרמני התבטא: ''מי שמתכחש לנצחיות הזמן בוגד באשיות המדע''. עד כדי שלטה הכפירה. ומדען אמריקני אמר בזמנו ש''קשה לי לקבל את התיאוריה בדבר המפץ הגדול. הייתי שמח לדחות אותה''. ו''זו מסקנה מוזרה. לא יתכן שהיא נכונה'', הכריז בכאב לב אלן מנדג' ממיצפה הכוכבים המפורסם פאלומר.

על התנהגות ''מדעית'' זו כותב רוברט יאסטרוב איש סוכנות החלל נאסא, כי ''תגובותיהם (של המדענים) מספקות הוכחה מאלפת לתגובת המוח המדעי - החייב להיות מאוד אובייקטיבי - כאשר ראיות שחושף המדע עצמו מביאות אותו להתנגשות עם עיקרי אמונתו בתחום המקצועי שלנו. מסתבר שהמדען מתנהג בדיוק ככל אדם אחר כאשר אמונתו מתנגשת בראיות נוגדות. אנו מתרגזים, טוענים שאין סתירה או מטייחים את הגילויים בביטויים חסרי משמעות. הצהרות אלו נשמעות רגשיות באורח מוזר''. אבל הבה נעקוב אחר הממצאים שגרמו להתפרצויות הזעם הללו עד כי לבסוף מלאך המדען ענה אף הוא בעל כורחו אמן. ובכן, התיאוריה אומרת כך: בשנת 1913 גילה החוקר מלווין סליפר במקרה כי תריסר גלאקסיות המצויות בקרבת מערכת השמש שלנו מתרחקות מכדור הארץ במהירות עצומה, עד כדי חצי מליון קילומטר בשעה.

המסקנה המיידית הייתה שאנו חיים ביקום ההולך ומתפשט ללא הרף. מאז צופים האסטרונומים ביקום מתפוצץ ומתפזר. תחושתם היא שהם צופים בספיחיה של התפוצצות אדירה הקרויה בלשון אנשי המדע ה''מפץ הגדול''. תיאורית המפץ הגדול נוסחה בשנת 1946 לאחר התגלית הזאת, על ידי חוקר בשם ג'ורג' גאמוב. עיקרה שברגע הבריאה הופיע לפתע ''יש מאין'' מקור אנרגיה אדיר המכונה בפי אנשי מדע כדור אש קדום ופרץ למרחב שנוצר באותה שניה. שכן, אומרים אנשי המדע, אם נשחזר לאחור את תנועת הגלאקסיות המתרחקות זו מזו כל הזמן במהירות מדהימה, ניווכח לדעת שהן היו חייבות להיות מלוכדות בנקודה אחת לפני זמן רב. האם הבנו בדיוק במה המדובר? אנו מודים שלא. אנו לא אנשי מדע. אבל די לנו לדעת שזו הייתה תחושת המדענים. ועם זאת, הואיל ותיאוריית ''המפץ הגדול'' הייתה באותן השנים רק תיאוריה לא התייחסו אליה רוב אנשי המדע ובדרך כלל לא קיבלו אותה. כך המשיכו לנוח בשלום בחיק אמונתם בדבר עולם קדמון ויציב.

 זה היה תקף עד לשנת 1965. או אז גילו ד''ר ארנו פנזיאס ורוברט וילסון, שני אנשי מדע ממעבדות חברת הטלפונים ''בל'' כי כדור הארץ אפוף קרינה חלשה שבאה ממרומים מכל צד. המדידות גילו כי כדור הארץ אינו מקור הקרינה הזאת וכי הקרינה אותה קלטו גם אינה יכולה לבוא מן הירח, השמש או גרם שמים אחר. ואם כן, דומה שמקור הקרינה הוא היקום כולו. כך קיבלה האנושות את ההוכחה הראשונה לתיאוריה של ה''מפץ הגדול''. שגרמה כאמור לתגובות הזעם והכעס מפי ''אנשי האמת'' המדעיים. ואם לא די בכך הרי לפני שנים מספר בשנת 1992, הביא הלוויין ''קובה'' את ההוכחה

המוחצת שכאמור רבים מבין המדענים קיוו בכל לבם שלא תימצא. ''קובה'' הוא שם הלוויין האמריקני אשר ממצאיו גרמו להתרגשות בינלאומית.

הממצא אימת לדעתם בצורה החלטית את התיאוריה בדבר היווצרות היקום.

שכן מן המרחקים העצומים של היקום קלט לוויין זה במכשירי קליטה רגישים ביותר את לחש של קרינת הבראשית שהעניקה את ההוכחה - עד כמה שניתן לדבר על הוכחה - לעובדת בריאתו של הקוסמוס, בריאה יש מאין, ככתוב בפסוק הראשון בתורה. האם הבנו את מה שהמדע גילה, כותב השורות הללו שכאמור אינו איש מדע לא הבין. אבל הוא קלט היטב את המהפך בדעת אנשים אלו שהממצאים מכריחים אותם לשנות עמדות מוטעות ואמונות הבל ולהישמע לקול ההגיון המחייב את האמונה בבורא עולם.

את המהפך מסכם רוברט יאסטרוב איש נאסא, סוכנות החלל האמריקנית במלים הבאות: ''תיאורית ''המפץ הגדול'' אומרת שהמדע הוכיח שהעולם הגיע לכלל קיום כתוצאה של כוחות אשר מעבר ליכולת ההסבר המדעי. זה מדאיג את המדע. שכן המסקנה הזאת מתנגשת בדת המדע, בדת הסיבה והתוצאה, באמונה שלכל תוצאה יש סיבה. עתה, מצאנו שהתוצאה הגדולה מכולן, לידת היקום מחללת מאמר אמונה זה''. בריאת העולם הפכה לעובדה מקובלת. המלה האסורה הזאת הותרה שוב לבוא בקהל המדענים. את העמדה המדעית הנוכחית ביחס לבריאה סיכם פרופסור פאול דיראק מאוניברסיטת קיימברידג' מגדולי הפיסיקאים בדורנו, חתן פרס נובל: ''ההתקדמות בשטח הרדיו והאסטרונומיה בשנים האחרונות הגדילה במידת ניכרת את הידע שלנו על האזורים המרוחקים בחלל. כתוצאה מכך אין ספק כי הבריאה אכן אירעה בזמן מן הזמנים. היום יכול כל איש מדע לבצע מדידות מתאימות ולקבל תוצאות חד משמעיות המעידות שהיקום אכן נברא''.

מאלף לצטט מספר קוסמולוגים מהשורה הראשונה כמו פרופסור סטיבן הוקינג ה''מעיזים'' להשתמש במלה זו. הוא כותב: ''נקודת הבריאה עצמה נמצאת מחוץ לתחום חוקי הפיזיקה הידועים''. פרופסור אלן גוט מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסט ופרופסור פאול שטיינהרט מאוניברסיטת פנסילבניה כותבים: ''רגע הבריאה נותר ללא הסבר.'' ספרים שונים בתחום האסטרונומיה חקוקים בשם ''בריאה''. שהיה אסור מאות שנים להגות אותה במיוחד במאה הקודמת היא המאה בה שלטה האפיקורסות שלטון ללא מצרים. ואם לא די בכך הרי באחד מכתבי העת המדעיים החשובים הבינלאומיים בפיסיקה התפרסם מאמר תחת השם: ''בריאת היקום יש מאין''.

כך בפשטות. מה שמרגש בכל הדינמיקה הזאת שהויכוח הגדול אותו ניהלו רבי סעדיה גאון והרמב''ם נגד ההשקפה היוונית בדבר קדמותו של העולם הסתיים איפוא, בסיוע המדע בניצחונה הברור של האמונה היהודית. ''אתה יצרת עולמך מקדם כילית מלאכתך ביום השביעי (תפילת שבת מוסף ראש חודש) אנוש מקדם ... זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב'' (מתפילת ראש השנה). אולם, זהו שלב אחד בסולם המדע העולה כיום מעלה אל בית האלוקים. ההתעסקות בהבנת היקום והתוצאה של התצפיות האין סופיות במרחבי החלל חשפו בפני אנשי מדע דגולים עוד מבוא אל האמונה.

קוראים לו: העקרון האנטרופי עקרון זה מבטא את התחושה העמוקה של אנשי המדע הללו שהעולם בשעת התהוותו (בששת ימי בראשית) ''ידע'' שבסוף הבריאה יופיע בו האדם. כל תצפיותיהם הובילו אותם להכרה המהממת הזאת. נשמע אותה מפיו של פרופסור פאול דיראק, הפיזיקאי המפורסם: ''אני לא חש בעולם כזר כנכרי. ככל שאני בוחן יותר ויותר את היקום ולומד את פרטיו של המבנה המורכב והיפה שלו, אני מוצא יותר ויותר הוכחות שהיקום במובן מסוים חייב היה לדעת שאנחנו בני אנוש מגיעים. בחוקי הפיזיקה הגרעינית ישנן מספר מקרים שכאילו החלקים השונים תכננו ביניהם קשר כדי להפוך את כדור הארץ למקום יישוב''. בהמשך דבריו הוא מתאר כיצד שינוי אפילו קטן וזעיר בעולמם של האטומים יכול היה לגרום לשינוי טוטלי בכל מבנה העולם: ''השמש לא יכולה הייתה להיות קיימת לו היה כוח המשיכה חזק יותר ולו רק במשהו.

ואילו אם כוח המשיכה היה חלש במשהו ממה שהוא היום לא היו מתפתחים אלמנטים חדשים כבדים יותר שאפשרו לכדור הארץ להתפתח. עצמתו של כוח הגרעין נמצא בתוך מרחב מחיה צר מאוד כדי שיוכל לאפשר לחיים להתקיים על פני כדור הארץ ... כל עושר המגוון העשיר של הכימיה האורגנית תלוי באיזון עדין ביותר בין האלקטרונים לבין הכוחות הקוואנטים. האיזון הזה קיים רק משום שחוקי הפיזיקה מחדירים גם ''עקרון ההרחקה'' האוסר על שני אלקטרונים לתפוס את אותו מקום. אם חוק זה ישונה כך שאלקטרונים לא יתרחקו יותר זה מזה העולם לא היה כפי שהוא וספק אם היו עליו חיים''. ועל כן מקובל היום מה שכותב איש מדע ש''ברור שיקום 'מקרי' המטה את התפתחותו כדי ליצור חיים נראה יותר כיצירתו של מתכנן אלוקי מאשר יקום אשר חיים שהופיעו עליו עניין של מזל''.

ועוד התבטאות ''אבל עכשיו הצג בפני עצמך שני דוחות לאורך הפיזיקה המודרנית והתבונן בתמונה הגדולה של היקום שמספר אנשים צבעו במדע של המאה ה- 20, יקום שכולו מתפתח בכיוון ליצור תשתית לאפשרות של חיים. חוק פיזיקלי שטרם ידוע דבר על מהותו אך יותר ויותר חושדים בקיומו הוא חוק המוביל את הכל לעבר יצירת תשתית לחיים כדי ליישב את בימת העולם בכתמים שחורים. תהליך אבולוציוני שכיוונו בהחלט ברור שבמשך הזמן יהפכו את הכתמים השחורים הללו ליצורים חושבים משתאים, בעלי תודעה עצמית. פתאום נראה שהיקום תוכנן כך להניב יצורים הקוראים מאמרים בנושא איך הם בכלל הגיעו לכדור ארץ זה. במאמץ קטן אומרים הבריות למראה תמונת מצב זו, האומרים אתה יכול לראות את ידו של האלוקים'' (רוברט רייט). שוב, אנו לא מתכוונים להבין בדיוק מה קולטים וחשים אנשי מדע לאור תצפיותיהם ביקום. אבל אנו קולטים את תחושתם למראה הפלאות המתגלים להם מתוך מסתרי היקום. אנו גם שותפים לכך שכן דוד המלך, נעים זמירות ישראל הוא שאמר עוד בימיו 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה''.

אבל כדי לחוש עד היכן הדברים מגיעים נביא כאן את דבריו של אחד המדענים הדגולים ריצארד פיינרמן המתאר, על פי המדע את אחד הרגעים הראשונים של התהוות העולם ממנו מבחינים כיצד חלקי הבריאה בראשיתה פשוט התאחדו בצורה שהביאה את העולם לכלל התפתחות, וכך הוא כותב: ''אולם העובדה הבולטת והראויה לתשומת לב הינה העובדה שהיקום כולו במהותו ובאופיו מותנה במצבה המדויק של רמה מאוד מפורטת בגרעין אחד מאוד מסוים. כוונתי למתרחש בפחמן 12. קיימת שם רמת אנרגיה של 7.82 מליון וולט ורמה זו היא החשובה במיוחד לקיומו של עולמנו. הסיטואציה היא כדלקמן: נתחיל עם המימן כי ככל הנראה הרי בתחילת היווצרות היקום הכל היה למעשה מימן (החומר ההיולי?). ואז, כאשר הצטבר המימן בכוח חוק המשיכה שפעל עליו תוך שהוא מתחמם והולך, נוצרה האפשרות לתגובה גרעינית וליצירת גז (הליום). לאחר מכן יכול היה הגז להתאחד חלקית עם המימן ולייצר עוד מספר אבני יסוד כבדים במעט.

 אולם, אלמנטים כבדים אלו מתפרדים מיד ונבלעים מחדש במימן. לכן הייתה זו במשך זמן תעלומה גדולה מניין נוצרו שאר אבני היסוד עליהם מושתת היקום. משום שלהתחיל את תהליך ''הבישול'' בתוככי הכוכבים עם יסוד המימן לא ייצר יותר מאשר את יסוד ההליום ופחות ממחצית של שאר היסודות.

מול עובדה מביכה זו קבעו הפרופסורים פרד הויל ואדווין סלפטר שקיים רק מוצא אחד מן המבוכה הזאת - אם שלושת אטומי ההליום (גז) מסוגלים להתאחד כדי לייצר פחמן אנו יכולים בנקל לחשב את התדירות שתהליך כזה עשוי להתרחש בתוככי כוכב כלשהו. מתברר שתהליך כזה לא יתרחש לעולם. רק במקרה אחד: אם תהיה בפחמן אנרגיה ברמה של 7.892 מליון וולט בדיוק! כי אז שלושת אטומי ההליום יתחברו ויעמדו יחדיו בטרם ייפרדו מחדש קצת יותר זמן מן הממוצע לו לא הייתה בהם רמת אנרגיה זו. וכיום בכורח אותה תוספת זמן מזערית הנמדדת בשניות (שימו לב: בשניות! מ.ג.) די היה בה כדי שהתהליכים חדשים יתחוללו ואלמנטים נוספים ייווצרו. אם הייתה בפחמן רמת אנרגיה של 7.892 וולט אנו מבינים כיצד הופיעו היסודות האחרים שבמערכת המחזורית. בניסוי שערכו אכן הוכח שרק ברמה זו יכול היה להיווצר הפחמן שהוא אבן היסוד של חיינו עלי אדמות''.

מדהים. כי מתברר שכל התפתחותו של העולם היה תלוי ברמה אנרגיה מאוד מדויקת למספר שניות בלבד - מה פלא שפרד הויל זה מגדולי האסטרונומים בעולם שהיה שנים ארוכות אפיקורס אמיתי, אומר כיום גם הוא גדולים מעשי האלוקים. כי תחת מחץ ההוכחות הללו והתחושה הבלתי ניתנת לדחייה שאכן קיים תכנון (גם לגבי האבולוציה הדרוויניסטית טען הויל שהינה בלתי אפשרית וחייב להיות תכנון אלוקי. האם יכול המקרה העיוור, שאל לייצר, באבר אחד 2000 אנזימים מורכבים שונים הנחוצים לו לחיים? הסיכוי לכך באופן מקרי שואף לאפס וכך הגיע לאמונה בכח עליון שתכנן את הבריאה. כאמור, הוא לא היחיד. כיום רבים אנשי המדע שהתפתחות זו גרמה להם לשינוי ערכין טוטלי והם קרובים לאמונה בבורא עולם. ''אתה כוננת עולם מראש. יסדת תבל והכל פעלת ובריות בו יצרת בשורך עולם תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. גרשת אופל והצבת נוגה''. (מסדר העבודה ביום הכיפורים, נוסח ספרד) נסקור עוד מספר התבטאויות בתחום זה איש מדע בשם אלאן סאנדג' שלאחר שנות חיים של תצפיות בכוכבי השמים מצ'ילה ועד לקליפורניה בתקווה להבין את יסודות הבריאה נוכח אף הוא לדעת שאין תשובה מלאה איך נוצר משהו במקום שלא היה שום דבר. תוך מעקב אחר ההתפתחות של היקום כשהוא מבחין שכל התפתחות הניחה את היסוד לבא אחריו בצירוף מקרים נדיר, הכריז: ''היה זה חקר המדע שלי שהוביל אותי (או דחף אותי) למסקנה שהעולם הוא יותר מורכב ממה שניתן לתאר אותו רק באמצעות המדע. רק באמצעות העל טבעי ניתן להבין את המסתורין של הקיום שלנו''.

וכחיזוק לדבריו אומר איש המדע ג'והן פולקינגהורן שהייתה לו קריירה מרשימה כפיזיקאי באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, לפני שהפך לאיש דת מאמין: ''כאשר אתה תופס במלוא מובן המלה שחוקי הטבע חייבים להיות, בצורה שלא תאומן, מכוונים זה כלפי זה בצורה עדינה כדי לייצר את עולמנו, זה בעצמו קושר אותך לקלוט את הרעיון שהיקום לא נוצר סתם מעצמו בא כי אם תוכנן ויש מאחוריו תכלית''.

אנחנו כיהודים מאמינים שאבותינו עמדו במעמד הר סיני וקיבלו את התורה, שניתן להוכיח כי מבורא העולם ניתנה, בוודאי איננו זקוקים לאישור המדע לאמונתו. יסודותיה של זו מוצקים וניצבים על בסיס איתן יותר מאשר כל הוכחה מדעית. ועם זאת, הגילויים של העשורים האחרונים במרחבי היקום וההוכחות שנמצאו לתיאורית המפץ הגדול הרחיבו את דעתנו והעמיקו בלבבנו את יראת הרוממות עליה מדבר הרמב''ם כשהוא מסכם את החובה להתבונן ביקום ובמרחביו: ''בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים, מלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקב''ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו וכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא.'' (רמב''ם, הלכות יסודי התורה, פרק ד הלכה יב) צ'רלס טאונס פיזיקאי שבשנת 1964 זכה בפרס נובל כמגלה את עקרונות קרני הלייזר הולך צעד רחוק יותר: ''בלב רבים קיימת ההרגשה שבצורה כלשהי אינטליגנציה מעורבת ביצירת חוקי הטבע מהם נוצר העולם''.

או ההרגשה הנפלאה הבאה: ''אחד הדברים המפליא את החוקרים לפחות מאז ניוטון הוא יקום המבוסס על חוקים. חוקים שביסודם הינם מבוססים על חישובים מתמטיים. חוקים שמוח האדם מסוגל לקלוט אותם. והנה הפלא: האדם ממציא מתמטיקה מופשטת, היא נוצרת בדמיונו של האדם והנה מתמטיקה זו מעניקה לנו תיאור של מבנה העולם. נקודה זו, אומר פרופסור פולקינגהורן, מוביל אותנו לעובדה מאוד עמוקה ומהותית לטבעו של היקום שפירושו שמחשבתנו שהמציאה את המתמטיקה תואמת את המציאות של הקוסמוס. כלומר אנו מכוונים במידה כלשהי אל מציאותו האמיתית. ואם מחשבות טהורות מסוגלות לחדור אל המסתורין של היקום נראה שזה מלמד אותנו משהו שהמודעות האנושית הינה בהרמוניה עם מחשבות של האלוקים הבורא''. (''ותחסרהו מעט מאלוקים'', כפי שאמר דוד המלך על האדם).

וזו גם מאותות המציאות החדשה - מאות אנשי מדע התכנסו לפני זמן מה באוניברסיטת ברקליי, קליפורניה, כדי לדון על נקודות ההסכמה והניגוד בין דת ומדע. אך לפני עשרים שנה זה לא היה יכול לקרות בתחומי אוניברסיטה כלשהי בעולם. עובדה זו מלמדת על ההתעניינות גוברת והולכת בנושא ולמרות שחלק גדול של אנשי המדע מתנגד לקשר בין השנים, הרי היה מדהים לגלות שם שורה ארוכה של אנשי מדע מן המובילים בעולם המדעי כל אחד בתחום התמחותו שהגיעו למסקנה כי אלוקים קיים וברא את העולם. ללא בושה וללא פחד שילעגו לו הצהיר בכנס זה ג'וג' אליס, קוסומולג מאוניברסיטת קייפטאון ש''קיימת כמות עצומה של נתונים ועובדות התומכים באמונה על מציאות האלוקים. הבעיה איך להעריך עובדות אלו. משום שהנתונים טרם הניבו ניתוחים מדעיים מלאים''.

והנה שלל התבטאויות של מדענים, מובילים בתחומם בנושא:פרופסור אוסוואלד הייר, גיאולוג אומר ש''כל חוקי הטבע מראים שיש מחוקק''. פרופסור ק. פלטר, זיאולוג ''העובדה החשובה ביותר שחוקרי הטבע יכולים לקבוע היא שהטבע אינו תוהו ובוהו. אלא כל מאורעות העולם מתהווים ומשתנים לפי חוקים באופן הגיוני. מכך אפשר ללמוד כי יש מחוקק פרינציפ עליון רוחני שקוראים לו ה'''.

 יוסטוס ון-ליביג, כימאי בעל הישגים בפיזיולוגיה ובחקלאות ''הטבע הוא הדרך לאלוקים הוא נותן לנו אפשרות לראות את גדולתו ותפארתו הוא המאפשר לנו להבחין בכבוד מלכותו בלא ידיעת חוקי הטבע ותופעותיו אין אדם יכול לתאר את גדולתו ואת חכמתו של הבורא''.

פרופסור קלטן, בספרו על חוקרים מודרנים ''חוקרים רבים מודים ומתוודים שהם רואים באלף אלפי אלפים של פלאי הטבע את הכח הנסתר של הבורא''.

פרופסור מילני, פרופ' למתמטיקה באוקספורד וקוסמולוג ''אף על פי שגם עלי עברו תקופות שלא האמנתי, תמיד הבראתי מהם. אני מאמין גם מאמין שהעולם נברא בידי א-ל כל יכול''.

פרופ' אהרן קציר, מכון ויצמן ''אנו מכירים את התופעות אבל לא תמיד את סיבתן למשל, תופעה של קרן אור העוברת ביקום ומגיעה לנקודה מסוימת במינימום של זמן. אולם כיצד יודעת אותה קרן אור לבחור לעצמה מסלול מינימלי מבחינת הזמן? האם יש מי שמכוון אותה לכך או שמא נאמר שזו פעולה מכנית? ... כיום כשהמדע צעד כברת דרך ניכרת ורצינית קדימה נוטים דווקא המדענים לחשוב שיש איזה כוח מארגן המשליט סדרים בקוסמוס כולו. מדובר לכאורה בפרדוכס שהרי המדע בנוי על נוסחאות ולא על אמונה ושני אלה הם תרתי דסתרי. אולם נראה שזו פאראבולה שבהגיע לשיאה היא חוזרת בצורה קשתית כמעט במקביל בדרך שהיא עשתה''.

פרופ' קראותר, מדעי האנרגיה ''אחד הדברים האופייניים בספרו של למיטרי (הקוסמולוג הבלגי הגדול) הוא, שהוא מספר את הסיפור הקדום של ''בראשית'' בלשון המבריקה של הפיסיקה המודרנית. הוא חוזר וקובע במושגים מדעיים את האמונה שהעולם נברא במעשה מיוחד של האלוקים.

''רוברט יאסטרוב'' עבור איש המדע אשר חי באמונתו בדבר כוחו של ההגיון, הסיפור מסתיים כחלום רע. הוא טיפס על הר הבערות הוא כבר בדרך לפסגה הרמה ביותר. ואז כאשר דחף עצמו מעבר לסלע האחרון, מברכת אות שם במרומי ההר קבוצת אנשי דת המצויה שם כבר מאות ואולי אלפי שנים''. לא פלא הוא שידיעות אלו הזורמים אל יודעי המדע עושים עליהם רושם כביר ומשנים את השקפת עולמם. מספר פיזיקאים דגולים התעורר בהם כל כך הרגש הדתי מול פלאות היקום המלמדים על יוצר הבריאה עד כי זנחו את מקצועם כדי להפוך לאנשי דת ללמד את הבריות את דבר מציאותו של האלוקים בורא העולם.

מסקר שנערך בארצות הברית התברר שלמעלה מ- 40% מן המדענים האמריקנים מאמינים בבורא עולם. מציאות חדשה ומרעננת זו מתמצית היטב באימרה שהתפרסמה ב''טיימס'' האמריקני: ''בשנות החמישים כששאלו איש מדע: 'האם אתה מאמין באלוקים', הוא ענה: 'בוודאי שלא, הרי אני איש מדע'. ואילו היום כאשר נשאלת אותה שאלה כבר יש אנשי מדע רבים העונים: 'בוודאי שאני מאמין באלוקים הרי אני איש מדע'''. מסע קצר ומאוד תמציתי שערכנו מלמד שהעולם ובעיקר העולם המדעי מצוי בתהליך להגשים את תפילותינו שצוטטה לעיל. ולמראה שינוי ערכין מבורך זה אין לנו לצטט את תפילת ראש השנה: ''ויאתיו כל לעבדך ויברכו שם כבודך ויגידו באיים צדקך. וידרשוך עמים לא ידעוך, ויהללו כל אפסי ארץ, ויאמרו תמיד יגדל ה' ויזבחו לך את זבחיהם ויזנחו את עצביהם ויחפרו עם פסיליהם ויטו שכם אחד לעבדך. וייראוך עם שמש מבקשי פניך, ויכירו במלכותך, וילמדו תועים בינה וימללו את גבורתך וינשאוך מתנשא לכל ראש ... ויצהלו איים במלכך ויקבלו עול מלכותך עליהם וישמעו רחוקים ויבואו ויתנו לך כתר מלוכה''.