עיוותים ממדיים בכעס

לעיתים, אחד מבני הזוג כועס, רוגז וצועק בעקבות מאורע פעוט - חפץ שנשבר, מאכל שנשפך, בגד שנקרע, מלה מכוערת שנאמרה. לכאורה נראה שלא יתכן שתגובה בעוצמה כה רבה ניתנת על הדבר הפעוט שקרה.

טבעי הוא שהשומע את הצעקות יסבור שאין קשר בין הכעס לבין המאורע שקדם להתפרצות, ומתוך כך הוא מפתח במחשבתו את הדעה שבן-זוגו הוא אישיות כעסנית, בלתי מאוזנת ולא יציבה, המגיבה בעוז על לא דבר. אם לא מתקבל על הדעת שיש קשר בין ההתפרצות העזה למאורע הפעוט, הרי צריך להיות מובן שדבר מסויים אחר מרגיז את בן-הזוג, אלא שמעצורים מסויימים מונעים ממנו לציינו בגלוי ובמפורש.

אם לא יבורר מה הוא הדבר האמיתי שמרגיז אותו, לא תבוא המשפחה אל המנוחה ואל הנחלה. הבה נבחן את האפשרויות המביאות להתפרצות בלתי סבירה. נניח שבן-זוג ציפה להתייחסות, או למתנה לרגל יום הנישואין, אולם על אף הציפיה היא לא ניתנה.

בן הזוג שציפה והתאכזב, שמר את תחושתו בלבו ולא התלונן (האם יש טעם לבקש מתנה האמורה להביע הוקרה?). אך אי הופעתה של התלונה אינו קובע שהרגשות לא נפגעו. בעקבות אי קבלת המתנה נחקק בתחושותיו: ''בן-זוגי אינו מחבב אותי או הנישואין איתי אינם חשובים בעיניו עד כדי שיציין אותם בהענקת מתנה''. מאז ואילך, כל דבר פעוט הקורה בבית למורת רוחו, של המצפה למתנה, ייחשב להוכחה נוספת שאין מחבבים אותי''.

כאמור, אלה הם דברים פעוטים, שלפני הציפיה למתנה כלל לא הבחינו בהם, אך בעקבות האכזבה גדלה הרגישות אצל המצפה, ובעקבות אחת מהתרחשויות הפעוטות באה התפרצות רחבת מימדים. שותפו לנישואין, שאינו מודע לאכזבה ולא למערכת החשבונות שהתפתחה בעקבותיה, ויודע רק את אשר הוא עשה כרגע ואת.

ההתפרצות שבאה בעקבות פעולתו, אינו רואה קשר בין הדבר הפעוט שעשה, לבין ההתפרצות, ואומר לעצמו:''על מעט מרק שנשפך פותחים ברעם צעקות כה חזק. יש לזכור, לעולם אין לדעת מה פעולה שבעקבותיה תיווצר רגישות. היא יכולה להתפתח בעקבות ציפיה שלא מומשה - למאכל מסויים, לעזרה בבית, להוקרה על פעולה שנעשתה, להכרה בסמכותו הרמה בבית.

כמו כן ההתפרצות עשויה לנבוע מכן שבן-הזוג ציפה להתנהגות רגשית כלפיו וזו לא באה, ולא נוח לו לדבר על כך במפורש -- או משום שיש לו חסימה מלהביעה, או משום שבעבר כאשר הוא ציין וביקש אותה הוא התקבל בזלזול ובתגובה צוננת. אולם תגובות אלה לא גרמו לביטול הצורך של בן-הזוג לאותם דברים רגשיים, ואולי אף הגבירו אותם.

לעיתים מתפתחים מצבי כעס לאחר שבן-הזוג שמע מחבר שבחים על בן-זוגו שלו - למשל חבר שסיפר כמה אשתו מסורה לו בהכנת אוכל ובדאגה ליתר צרכיו, והמאזין עשה מיד השוואה עד כמה אצלו הדבר שונה וחסר. או אשה ששמעה מחברתה על עזרתו הרבה של בעלה, והמאזינה עשתה לעצמה השוואה עד כמה בעלה שלה אינו מסייע לה.

מעתה כאשר הבעל אינו עומד בציפיותיה בדבר פעוט, עלול הסיפור של החבר לגרום להתפרצות. לעיתים קורה שעובדים במפעל או במוסד,מתריסים כלפי חברם לעבודה: כנראה שבן-זוגך הוא הגבר בבית, כנראה שהוא קובע אצלך את הכל, אתה כעבד שלו...''.

הדברים נאמרים בנימה של צחוק והיתול, אך במדה מסויימת הם חודרים לרגשותיו של אותו חבר, וגורמים לו לחשוב ''אולי בכל זאת חברי צודקים''. בעקבות זאת, בעת שהוא נתקל אפילו בקושי פעוט עם שותפו לנישואין הוא פורק את כל כעסו שהצטבר בעת לעגם של חבריו.

לכן אם אכן אירעה התפרצות כעס, על נושאים פעוטים, חייב בן-הזוג, שעליו צעקו, לנסות ולבדוק מה באמת מציק לשותפו עד שהוא כה כועס. אמירה סתמית נתגובה לצעקות כגון: ''מה, על דבר כזה הוא מקים צעקות'', אינה פותרת את הבעיה. עדיף לשבת עם בן-הזוג ולומר לו ''אני מניח שיש דבר המציק לך, אודה לך מאד אם תאמר לי מה באמת מעיק על לבך.

אולם אין לפתוח במשפט ''אני משער שהצעקות לא היו באמת על מה שקרה, אלא ודאי יש עוד משהו שמציק לך. משפט כזה עשוי להביא את בן-הזוג להתחפר בעמדתו ולומר ''לא, דוקא הדבר שעליו צעקתי הוא שהרגיז אותי''.