פרשת בא לילדים

"בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שמות יב, נא)

בְּעִיר אַחַת, גְּדוֹלָה וּרְחוֹקָה, עָמַד בֵּית מָלוֹן מְפֹאָר בִּמְיֻחָד. אֲנָשִׁים רַבִּים הִגִּיעוּ אֶל הָעִיר הַזֹּאת בִּגְלַל הָעֲסָקִים שֶׁלָּהֶם, וּבָחֲרוּ לְהִתְאַכְסֵן דַּוְקָא בְּבֵית-הַמָּלוֹן הַזֶּה.

פַּעַם הִגִּיעַ אֶל בֵּית-הַמָּלוֹן סוֹחֵר בְּשֵׁם מֵאִיר. מֵאִיר הִתְגּוֹרֵר בִּכְפָר קָטָן, וּבִכְלָל לֹא הִכִּיר אֶת כָּל הַשִּׁכְלוּלִים שֶׁל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. הוּא הִתְפַּעֵל כָּל-כָּךְ מִבֵּית הַמָּלוֹן, וּבִמְיֻחָד מֵהָאֲרוּחוֹת הַטְּעִימוֹת וְהַמְגֻוָּנוֹת שֶׁהֻגְּשׁוּ בְּכָל יוֹם בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת. מֵאִיר אָכַל בְּתֵאָבוֹן רַב וּבְהִתְפַּעֲלוּת, כִּי הוּא לֹא הִכִּיר לִפְנֵי כֵן אֶת כָּל הַמַּאֲכָלִים הַמְעַנְיְנִים.

יוֹם אֶחָד יָצָא מֵאִיר בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת בַּבֹּקֶר לִקְנוֹת סְחוֹרָה. בְּאוֹתוֹ יוֹם הוּא הִצְלִיחַ מְאֹד בָּעֲסָקִים, וְגָמַר אֶת כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ בִּמְהִירוּת רַבָּה. הוּא חָזַר לַמָּלוֹן בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַתְחִיל לִהְיוֹת רָעֵב.

הוּא פָּנָה אֶל בַּעֲלַת הַמָּלוֹן בְּבַקָּשָׁה: "אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱכֹל".

"עַכְשָׁו?" הִתְפַּלְּאָה הָאִשָּׁה, "עַכְשָׁו עוֹד אֵין אֹכֶל. הוּא עֲדַיִן לֹא מוּכָן. רַק עַכְשָׁו הִנִּיחוּ הַטַּבָּחִים אֶת הַסִּירִים עַל הָאֵשׁ, הַבִּשּׁוּל עוֹד יִקַּח זְמַן".

מֵאִיר נִבְהַל. "אֲבָל מַה יִּהְיֶה? הַיּוֹם בַּצָּהֳרַיִם יֵשׁ לִי פְּגִישָׁה חֲשׁוּבָה עִם אַחַד הַסּוֹחֲרִים! אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱכֹל עַכְשָׁו אֶת הָאֲרוּחָה. אֲבָל עַכְשָׁו מִיָּד!"

טוֹב, בְּסֵדֶר... אִם אוֹרֵחַ מְבַקֵּשׁ – חַיָּבִים לָתֵת לוֹ. הוּא הֲרֵי מְשַׁלֵּם עַל הַשֵּׁרוּת בַּמָּלוֹן!

עָבְרוּ רַק כַּמָּה דַּקּוֹת, וּכְבָר הָיְתָה הָאֲרוּחָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל מֵאִיר. הוּא שָׂמַח מְאֹד, וּמִיָּד תָּקַע אֶת הַמַּזְלֵג בְּתוֹךְ הַבָּשָׂר.

"הוֹי, מַה זֶּה?" נִבְהַל מֵאִיר. "הַבָּשָׂר כָּל-כָּךְ קָשֶׁה!"

אַחַר-כָּךְ הִכְנִיס אֶת הָאֹכֶל לַפֶּה וְנִבְהַל עוֹד יוֹתֵר: "הוֹי, זֶה בִּכְלָל לֹא טָעִים!" קָרָא בְּאַכְזָבָה גְּדוֹלָה. הוּא קָם מִן הַשֻּׁלְחָן וּמִהֵר לְכִוּוּנָהּ שֶׁל בַּעֲלַת הַמָּלוֹן. הוּא הִתְחִיל לִצְעֹק עָלֶיהָ וּלְהִתְרַגֵּז עַל הָאֹכֶל הַנּוֹרָא שֶׁהִגִּישׁוּ לוֹ הַיּוֹם.

"נָכוֹן, אַתָּה צוֹדֵק", עָנְתָה הָאִשָּׁה. "הָאֹכֶל בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא מוּכָן. חֲבָל שֶׁלֹּא הִסְכַּמְתָּ לְחַכּוֹת עוֹד שָׁעָה. אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה – הָיָה לְךָ גַּם הַיּוֹם אֹכֶל טָעִים כְּמוֹ תָּמִיד".

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לֹא הָיוּ לְמֵאִיר פְּגִישׁוֹת וְעִנְיָנִים לְסַדֵּר. הוּא יָשַׁב בַּכְּנִיסָה לַמָּלוֹן וְהִסְתַּכֵּל בְּנַחַת בְּסֵפֶר. "אַתָּה רוֹצֶה לֶאֱכֹל עַכְשָׁו?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ בַּעֲלַת הַמָּלוֹן.

"מַמָּשׁ לֹא", עָנָה מֵאִיר. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַחֲשֹׁב עַל אֹכֶל בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת, כְּשֶׁנִּזְכַּר בַּטַּעַם הַנּוֹרָא שֶׁל הָאֲרוּחָה מֵאֶתְמוֹל...

"אַל תִּדְאַג, הַיּוֹם הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר", הִבְטִיחָה בַּעֲלַת הַמָּלוֹן, וּמִיָּד צִוְּתָה עַל הַמְשָׁרְתִים לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחָה וְעַל הַמֶּלְצָרִים לְהַגִּישׁ אֶת הַמָּנוֹת.

מֵאִיר טָעַם וְנֶהֱנָה מֵהָאֹכֶל הַטָּעִים, כְּמוֹ תָּמִיד. "מַה קָּרָה הַיּוֹם?" שָׁאַל אֶת הַמֶּלְצָרִים. "כֵּיצַד הַיּוֹם יֵשׁ אֹכֶל נִפְלָא כָּל-כָּךְ, וְאִלּוּ אֶתְמוֹל נְתַתֶּם לִי בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲרוּחָה כֹּה גְּרוּעָה?"

"אָה, הַיּוֹם? הַיּוֹם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי הָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת מֻקְדָּם, וְלָכֵן בִּשְּׁלוּ אֶת הָאֲרוּחָה לִפְנֵי הַזְּמַן", עָנוּ הַמְשָׁרְתִים.

עַכְשָׁו הֵבִין מֵאִיר אֶת הַהֶבְדֵּל...

וְהַנִּמְשָׁל –

אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו בְּגָלוּת אֲרֻכָּה וְקָשָׁה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁנוֹת הַגָּלוּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מֵכִין אוֹתָנוּ לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה, לְאַט לְאַט, כְּמוֹ שֶׁמְּבַשְּׁלִים אֹכֶל בְּאִטִּיּוּת וּכְמוֹ שֶׁפְּרִי מַבְשִׁיל לְאַט עַל הָעֵץ. אִם יִקְטְפוּ אֶת הַפְּרִי לִפְנֵי הַזְּמַן – הוּא לֹא יִהְיֶה טָעִים, הוּא יִהְיֶה בֹּסֶר, תָּפֵל, כְּמוֹ הָאֲרוּחָה הַלֹּא טְעִימָה שֶׁל מֵאִיר!

גַּם בְּגָלוּת מִצְרַיִם הָיִינוּ צְרִיכִים לְחַכּוֹת, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ עַם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה מוּכָן לְגַמְרֵי לַגְּאֻלָּה. אִם הָיוּ גּוֹאֲלִים אוֹתָם לִפְנֵי הַזְּמַן, הֵם לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. כָּךְ זֶה גַּם בַּגָּלוּת הַזֹּאת שֶׁלָּנוּ: אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְאַזֵר בְּסַבְלָנוּת וּלְחַכּוֹת. אָסוּר לָנוּ לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ, אֶלָּא רַק לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ – כְּמוֹ הַטַּבָּח הָרָאשִׁי שֶׁיָּכוֹל לְזָרֵז אֶת הָאֲרוּחָה – יָכִין אוֹתָנוּ מַהֵר-מַהֵר לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה, וְיָבִיא לָנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ כְּבָר הַיּוֹם!