יותר מדי מחמאות

כשאנו בוחנים את התהליכים והשינויים המתחוללים בין בני-הזוג, אנו מגלים, שלעיתים קרובות בני-הזוג בתחילת נישואיהם הלכו זה לקראת זה הרבה יותר מאשר בהמשכו של הקשר. אחת הסיבות לנסיגה בסיוע ההדדי, היתה תגובה לא נכונה של בן-הזוג לפעולה שעשה שותפו לנישואין.

נדגים זאת בסיפור הבא. אשה התלוננה, שבעלה אינו מחמיא לה כלל. הבעל הודה לטענתה זו של רעיתו, אך טען שהיא היא זו שגרמה לכך בתהליך, שהתמשך זמן רב. יום אחד, הוא מספר, ישבנו לסעוד את ארוחת הצהריים. האוכל היה טעים מאד ואמרתי זאת לרעיתי. ''לא, אתה רעב''. היא הגיבה. יום אחר, הוא המשיך לספר, החלטתי, שסוף סוף אמלא את מבוקשה ואקנה לה חלוק יוקרתי כפי שביקשה פעמים רבות.

טרחתי, חיפשתי ואף מצאתי חלוק שלהערכתי ימצא חן בעיניה, ובבואי הביתה בסיומו של יום עבודה הגשתי לה את החלוק.כפי שציפיתי, אורו עיניה. אולם, לאחר שניות מספר, תוך כדי שהיא בוחנת אותו, הגיבה בשאלה: ''מה קרה? האם חילק ועד העובדים חלוקים לעובדי המפעל?'' גם בפעם אחרת, כששבתי הביתה ופרחים בידי, היא שאלה אותי: ''האם הרוכל הניצב בפינת הרחוב, לא איפשר לך להמשיך בדרכך עד שתקנה פרחים?'' משסיים את 'סיפור חייו', פניתי לרעיתו ושאלתיה: האם יהיה זה נכון לומר, שכאשר הגבת לדבריו במילים 'אתה רעב', אמרת זאת בעצם כדי שהוא ישוב ויאמר פעם נוספת, ''לא, האוכל אכן היה טעים''. היא השיבה בחיוב. כשאמרת שאת החלוק כנראה חילק ועד העובדים, רצית בעצם שיאמר: ''לא, רכשתי את החלוק משום שאני מעריך אותך''. היא השיבה בהנהון של הסכמה.

האם יהיה זה נכון לטעון שכאשר הגבת כפי שהגבת, לגבי הפרחים, למעשה רצית שיאמר: ''לא, קניתי את הפרחים משום שאני מכיר לך טובה על עבודתך הקשה והמאומצת למעני ולמען המשפחה''? ושוב היא השיבה: ''נכון מאד''. הבהרתי לשניהם, שלעיתים בן-הזוג משדר מסר מסוים, והמאזין קולט אותו בצורה הפוכה ממה שבן-הזוג התכוון להביע - וזאת בלא שמישהו מהם אשם בכך.

היא שידרה: ''אמור שוב''. הוא הגיע למסקנה שעם אשה זו אין לו מה לדבר, שהרי מה שיאמר ייקלט בצורה שלילית, ולכן עדיף לא לומר כלום. על פי רוב שני בני הזוג נכשלים בתגובה דוחה, אך הדוגמה דלעיל מבטאת יותר התנהגות נשית מאשר גברית - מקובל לומר, שכאשר נותנים מתנה לגבר, הוא שואל: ''כמה זה עולה? מה עושים בזה?'' כמובן גם הוא מתרגש מעצם הענקת המתנה, אך נראה, שעיקר התמקדותו היא בהבט המעשי של המתנה. לעומתו, הרעיה - כאשר היא מקבלת מתנה מבעלה, עיקר התמקדותה היא בהבט הרגשי - מה המתנה מלמדת על התיחסותו אליה, מה היא מוכיחה, שהוא מוכן לעשות עבורה.

לכן, אשה עשויה להתרגש מפרח המוענק לה על ידי בעלה - וזאת לא משום שהיא מסתפקת במועט, אלא שבין כך ובין כך מה שייעשה עבורה, או ינתן לה, ייבחן מה הוא אומר שאתה מוכן לעשות עבורי.תהליך רגשי זה קיים אצל אשה בפעולות רבות שבעלה עושה עבורה - הדחת כלים, התקנת מתקן בבית או הענקת רגשות. כתוצאה מתהליך רגשי זה, כאשר מחמיאים לה, היא עשויה לדחות את המחמאה, או משום שהיא נבוכה, והיא מגיבה בסגנון: ''כן, מכירים אותך, אינך מתכוון ברצינות'', או שתגובתה תהיה: ''די, מספיק, אינני אוהבת משפטים אלה'', או משום שלמעשה היא מתכוונת לומר: ''תגיד עוד פעם''.

אנו יכולים לגלות זאת גם כאשר הרעיה חשה שהיא חביבה על בעלה, ודוקא אז היא תגיב ותאמר ''אינך אוהב אותי, נכון?!'' הבעל, שאינו בקי בהליכי הרגשות של אשה, עשוי בצדק לקבל את תגובתה בהבט של דחיה להתיחסותו - בעוד שהיא, כאמור, מתכוונת לומר: ''אמור עוד פעם, חזק את דבריך''.

זהו התהליך, שהתחולל בין בני-הזוג שבדוגמה - כאשר הבעל הביא את החלוק, חשה רעיתו שהיא 'תופסת מקום' במחשבתו, אך ביקשה להיות בטוחה בכך יותר, ואף לבחון עד כמה היא חשובה לו. ובמקום לבדוק זאת בדרך החיובית, לומר, ''אני חשה שאתה עושה מאמץ עבורי'' - היא בדקה זאת בדרך השלילית. תופעה זו נפוצה למדי, כאשר משתמשים בביטוי שלילי, כדי לקבל תיקון חיובי מצידו של בן-הזוג.

אין זה רע, אם אין מגזימים בכך, אולם בתנאי שהדבר נעשה ללא קשר למתנה שהוענקה, או לדברי שבח שנאמרו. משום שבדרך כלל ברור שנשאלה השאלה, או שנאמר הביטוי, כדי לקבל תגובה חיובית, ולא משום שאוהבים לדבר אך על השלילה. אולם, כאשר נאמרת תגובה שלילית בהתיחסות למתנה שהוענקה, ובעיקר לאחר שהושקע זמן ומאמץ להשגתה, או הוצא כסף לרכישתה, כלומר נעשה כאן נסיון בולט ללכת לקראת בן-הזוג ולתת לו דבר שהוא מבקש לקבל - הרי עדיף להביע את התודה וההוקרה ישירות ובצורה הברורה ביותר.

כמו כן, כאשר בן-הזוג אמר מחמאה, דוקא משום שיתכן שהמחמאה לא נבעה מלבו ולא נאמרה בצורה ספונטנית, אך הוא אמר אותה מתוך רצון להשקיע בשיפור האוירה והתקשורהת - בשלב זה הוא רגיש מאד להתיחסותו של בן-הזוג למגמה החיובית שהוא נוקט. אם תגרם אכזבה בעקבות תגובה לא מתאימה, הרי היא תדכא כל רצון להמשיך להשקיע בשיפור האוירה.

בבחינת המערכות הזוגיות מתברר, שפעמים רבות בני-זוג החמיאו רבות בתחילת הנישואין ופסקו מכך, משום שלא קיבלו את הרושם הנכון שבן הזוג מרוצה מהמחמאות. פעמים מתגלים בני-זוג הרגילים להחמיא הרבה מאד והדבר לא נוח למקבל המחמאה, הוא אפילו מגיב באומרו: ''די, אינני יכול לשמוע כל כך הרבה''.

אפשר להבין את מי שהמחמאות הרבות מפריעות לו, אולם עליו לדעת שאצל המחמיא זו צורת ההתקשרות המתאימה לאישיותו, וחסימתו מלומר את המחמאות, מפריעה לו מאד ביצירת התקשורת. לכן כדאי להמנע מלהפריע לו אף שיש בשמיעת המחמאות חוסר נוחות.