השפעת הדיבור בזוגיות

יותר מכל פעולה חיצונית אחרת, בולט הדיבור כמשפיע על חשיבתו של הדובר ועל אישיותו הפנימית. משום שהדיבור אינו אך ביטוי ושידור על המצוי במחשבתו של הדובר, אלא אדם נעזר בביטויו המילולי גם כדי לסדר את מחשבתו, ותוך כדי דיבור הוא יורד לעיתים קרובות לעומקם של דברים, מגלה רעיונות חדשים, שעד עכשיו הוא רק חש אותם, אך לא בצורה ברורה ובהירה. ביטוי המחשבה בפה, מחדד, מברר ומסיר את העירפול ולמעשה מסייע לכלי המחשבה לחשוב.

כלומר, קיים קשר הדוק והשפעת גומלין בין ההבחנה המוחית לדיבור. אין פלא, אפוא, שבהגדות המסווגות את המצוי בעולמנו, מצאנו את הדומם, הצומח, החי, והעיקרי שבהם, האדם, מכונה 'מדבר'. יש בדיבור ובביטוי גם השפעה על ראיתו והבחנתו של אדם. שמעתי מפרופ' קרייזלר מאוניברסיטת ת''א, שאנו יודעים על סמך מחקרים, שאם בשפת הדיבור של עם כלשהו חסר שם של איזה צבע; למשל, אין מילה לצבע הוורוד - הרי בני אותו עם אינם מבדילים באופן חזותי, בין הוורוד לבין האדום או הצהוב.

כמו כן, אם מראים כמה גוונים של אותו צבע לאדם, שאינו יודע את שמות הגוונים, הוא אומר שהכל נראה אותו דבר. אולם לכשמלמדים אותו את שמות הגוונים ומשננים לו אותם, אט אט הוא מתחיל להבחין, ורואה מספר גוונים שלא ראה קודם לכן. את הקשר הזה בין המחשבה לבין הדיבור, אפשר 'לגייס', כדי לשנות את תדמיתו של בן- הזוג. אמירה מתמדת של דברי שבח על בן-הזוג, תגרום שרגישותו של המשבח למעלותיו של מקבל דברי השבח, תתחדד, ובהמשך התהליך הוא עצמו יאמין יותר ויותר למה שהוא עצמו אומר, שבן-זוגו הינו אישיות חיובית.

אנו מבחינים זאת גם בצורה הפוכה - כאשר אדם משמיץ את זולתו ועושה זאת באופן קבע, אף אם בתחילה נאמרו הדברים מן השפה ולחוץ, במשך הזמן הוא עצמו יושפע להאמין בהם, ויראה את בן-זוגו בהבטים שליליים. הבטים אלו מלמדים אותנו, שכאשר אדם אינו משבח את זולתו, אין זאת משום שאין צורך בכך, או משום שאין מה לשבח בבן-הזוג, אלא שבהתנהגויות שבן-הזוג הורגל בהן לא היה מצוי ההרגל לשבח.

כיון שאי-מתן שבחים לבן-הזוג אינו אלא חסר בהרגל מוקנה, אפשר לשנות הרגל זה על ידי התרגלות חיובית לשבח, שלאחר תקופת מה של התרגלות מלאכותית הנעשית במודע, תיהפך ההתנהגות החדשה למצב קבוע וטבעי. עובדה היא, שבני-זוג ששיתפו פעולה, וכל אחד מהם עודד את זולתו, בתהליך שנמשך כשבועיים, גילו תוצאות מצוינות. האוירה בבית השתפרה מיד, אף על פי שהיה בה משהו מן המלאכותיות.

אולם גם מלאכותיות זו פגה די מהר בעקבות ההבנה הטובה שהחלה לשרור בין בני-הזוג. הם פיתחו רגישות הדדית בהאזנה לדברים המשמחים את בן-הזוג, ובהתענינות והאזנה לדברים המעיקים עליו, או מכאיבים לו. רווח נוסף שיופק מכך יהיה, שילדינו יחיו משחר ילדותם באוירה חיובית. גם הם ינהגו כך באופן טבעי לאחר נישואיהם, בלא שיזדקקו להתמודד עם קשיים של הרגלים כושלים. אם ההורים לא ישבחו זה את זה, ילדיהם יחקו אותם, וגם הם לא יחמיאו לבן-זוגם לאחר נישואיהם.. דבר מעניין קרה אצל אלה שהחליטו להחמיא לבן-זוגם, אף על פי שהדבר היה מלאכותי.

בעקבות ההתחייבות והרצון לעמוד בהחלטה החלו להבחין בהבטים חיוביים של בן-הזוג - הבטים, שלפני כן לא הבחינו בהם, אך עתה, כיון שהבטיחו להחמיא, החל מוחם לחפש את הדברים החיוביים שבבן-הזוג, כדי להחמיא לו בהם, שהרי לא נוח להחמיא במה שאינו אמיתי. ואכן הם מצאו אותם, וחוזר חלילה, וכיון שהתגלו הבטים חיוביים רבים, נוח כרגע להחמיא, ויש על מה.

הרווח העיקרי כמובן היה בכך שהרגשת הנישואין שלהם השתפרה שהרי הרבה יותר נוח לנהל את הנישואין עם אדם שמעריכים אותו מאשר עם אדם שחסרונותיו מאפילים על יתרונותיו. מן הראוי לציין, שלעיתים קרובות המעצור העומד בפני המחמיא, נובע מן הספק מה יאמר וכיצד יגיב בן-הזוג, כאשר רק אחד מהם מנסה ללכת בדרך חדשה.

או מה יאמרו הילדים, שלפתע ישמעו את אבא או את אמא משבחים זה את זה. אמנם התנהגות חדשה זו עשויה לעורר תמיהה בימים הראשונים, אך לאחר מכן היא תיהפך לדבר טבעי מאד, ואף תתפתח ציפיה לשמוע עוד ועוד מאותם המטעמים.