פרשת תצוה לילדים

"אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר
וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה 
בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות כט, לט)

ר' יַעֲקֹב הָיָה אָדָם חָשׁוּב וְנִכְבָּד, וְכָל הָאֲנָשִׁים כִּבְּדוּ וְהֶעֱרִיכוּ אוֹתוֹ. מוּבָן שֶׁשְּׁלֹמֹה, הַבֵּן שֶׁלּוֹ, כִּבֵּד אוֹתוֹ מְאֹד.

שְׁלֹמֹה נָהַג לְהָבִיא לְאָבִיו, ר' יַעֲקֹב, אֶת הָאֲרוּחוֹת שֶׁלּוֹ. פַּעֲמַיִם בְּיוֹם הָיָה מֵבִיא לוֹ אֹכֶל: בַּבֹּקֶר הֵבִיא מָזוֹן מְבֻשָּׁל – בָּשָׂר אוֹ דָּגִים, תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה מְרֻסָּקִים אוֹ פְּתִיתִים מְבֻשָּׁלִים, מָרָק טָעִים וְגַם קוֹמְפּוֹט. בָּעֶרֶב הֵבִיא שְׁלֹמֹה לְאָבִיו לַחְמָנִיָּה רַכָּה, סָלָט קָצוּץ וּמַאַכְלֵי חָלָב בְּרִיאִים.

כָּךְ נָהַג שְׁלֹמֹה מִדֵּי יוֹם.

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד ר' יַעֲקֹב שָׂם לֵב שֶׁהַמַּצָּב הַכַּסְפִּי שֶׁל שְׁלֹמֹה בְּנוֹ כְּבָר לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב.

אָמַר ר' יַעֲקֹב לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ: "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכְּבָר אֵין לְךָ אֶפְשָׁרוּת לְהָכִין לִי בְּכָל יוֹם אֶת הָאֲרוּחוֹת, כִּי אֵין לְךָ מַסְפִּיק כֶּסֶף בִּשְׁבִיל זֶה. לָכֵן אֵינִי רוֹצֶה שֶׁתַּמְשִׁיךְ בַּמִּנְהָג הַזֶּה, אֲבָל בִּמְקוֹם זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתָּבוֹא פַּעֲמַיִם בְּיוֹם לְבֵית-הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת הַדְּרָשָׁה שֶׁלִּי. הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה לִי נָעִים וְיַעֲשֶׂה לִי נַחַת, בְּדִיּוּק כְּמוֹ אוֹתָן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת שֶׁהָיִיתָ מֵבִיא לִי מִדֵּי יוֹם".

כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְעַם-יִשְׂרָאֵל: פַּעַם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים לִי קָרְבָּנוֹת פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, שֶׁהֲרֵי כָּךְ כָּתוּב: "אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם".

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ עוֹמֵד לְהֵחָרֵב, וְאָז כְּבָר לֹא תּוּכְלוּ לְהַקְרִיב לִי קָרְבָּנוֹת, וְלָכֵן בִּמְקוֹם זֶה אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּקְרְאוּ פַּעֲמַיִם בְּיוֹם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" – פַּעַם בַּבֹּקֶר וּפַעַם בָּעֶרֶב – וְהַקְּרִיאָה הַזֹּאת תִּהְיֶה חֲשׁוּבָה בְּעֵינַי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתֶּם קָרְבָּנוֹת.